הרקע הישראלי של המיזם בולט, לא רק בהנהגתו אלא גם במיקומו, עם מעבדות בישראל, ובתמיכה ראשונית ממשקיעים הכוללים ותיקים ממערכת הביטחון הישראלית.
הופעתה של החברה הממומנת היטב, שגייסה עד כה 75 מיליון דולר, מהווה האצה דרמטית עבור טכנולוגיה שעד כה הייתה מוגבלת בעיקר למאמרים אקדמיים, דיונים תיאורטיים וספרי מדע בדיוני.
הרעיון, המכונה "הנדסה גיאולוגית סולארית" או "הזרקת אירוסולים לסטרטוספרה", מבוסס על תהליך טבעי. התפרצויות געשיות אדירות, כמו זו של הר הגעש לאקי באיסלנד בשנת 1783, פולטות מיליוני טונות של גופרית לשכבות הגבוהות של האטמוספירה, שם החלקיקים מחזירים את קרינת השמש ומביאים להתקררות זמנית של כדור הארץ.
סטארדאסט טוענת כי פיתחה מערכת שיכולה לשכפל ולתחזק את אפקט הקירור הזה, באמצעות צי של כמאה מטוסים שיפזרו באופן רציף את החלקיקים שפיתחה בגובה רב.
פסטור, שהיה המום מרצינות המבצע, התלבט קשות. מצד אחד, הוא הכיר בכך שהמאמצים הבינלאומיים למלחמה בשינויי האקלים, כמו הסכם פריז מ-2015, אינם מספיקים, ושהעולם כבר חווה את ההשלכות הקשות של ההתחממות: גלי חום קיצוניים, שריפות ענק, שיטפונות ובצורות.
"אם המצב כל כך גרוע, ייתכן שאנחנו באמת צריכים את הטכניקה הזו", אמר, "ואם כך, יש לנו חובה מוסרית לחקור אותה". מצד שני, המודל העסקי למטרות רווח של סטארדאסט, והיעדר כמעט מוחלט של פיקוח ורגולציה בינלאומית או לאומית, הן בישראל והן בארצות הברית (שם החברה רשומה), היוו מקור לדאגה עמוקה.
בסופו של דבר, פסטור הסכים לשמש כיועץ לחברה, מתוך אמונה שמעורבותו תוכל לעודד אותה לפעול בשקיפות רבה יותר. הוא ניסח עבורם דוח מפורט עם המלצות, ביניהן הכרזה פומבית על מורטוריום על פריסת הטכנולוגיה עד שיתבצע מחקר מדעי מספק, ובחינת העברת השליטה בטכנולוגיה לידי גוף פילנתרופי.
לדבריו, החברה הסכימה עקרונית לרוב המלצותיו, אך חודשים לאחר סיום עבודתו, הוא נותר מודאג. סטארדאסט לא פרסמה קוד אתי שהוסכם עליו, ואתר האינטרנט שלה, שהיה קשה לאיתור במנועי חיפוש עד לאחרונה, אינו כולל את הקריאה למורטוריום. ידוב מסר בתגובה כי החברה עדיין עובדת על קוד ההתנהגות וכי הסתרת האתר לא הייתה מכוונת.
מסמכים פנימיים של החברה, שהודלפו למגזין פוליטיקו, חושפים תמונה מדאיגה עוד יותר. מצגת למשקיעים משנת 2023 מפרטת מפת דרכים שאפתנית ותמציתית באופן מטריד.
לפי המצגת, החברה שואפת להתחיל "הדגמת הפחתת טמפרטורה הדרגתית" כבר בשנת 2027, ו"הדגמה בקנה מידה גדול" עד 2030, אז היא צופה הכנסות של 200 מיליון דולר בשנה מחוזים ממשלתיים.
"פריסה עולמית מלאה" מתוכננת לכל המאוחר עד 2035. המסמך גם חושף כי סטארדאסט כבר ביצעה ניסויים בטיסה בגובה נמוך בישראל באמצעות "חלקיקי מבחן", כולל תמונות של מטוס קל משחרר שובל לבן.
לדברי מומחים בישראל, ניסויים כאלה אינם מפרים חוק כלשהו, כל עוד החומר אינו מזהם סביבתי, אך הם מצביעים על "פערים משמעותיים" בחקיקה.
העלות השנתית של שלב הקירור הגלובלי הראשוני מוערכת בכ-20 מיליארד דולר, סכום שעשוי להיראות כעסקה משתלמת לממשלות המתמודדות עם נזקי אקלים של מאות מיליארדי דולרים בשנה.
לדבר ידוב, עבודה זו נועדה ליידע את קובעי המדיניות על קיומה של אפשרות "פרגמטית" ו"חסכונית" למאבק בשינויי האקלים. עם זאת, הסיכונים הכרוכים בטכנולוגיה הם עצומים.
מדענים מזהירים מפני השלכות בלתי צפויות על דפוסי מזג האוויר, אספקת המזון והיציבות הגיאופוליטית. דו"ח של החברה המלכותית הבריטית למדעים ציין פוטנציאל לבצורות באפריקה שמדרום לסהרה, הוריקנים עזים יותר בצפון האוקיינוס האטלנטי ובצורות חורף בים התיכון.
סכנה חמורה נוספת היא "הלם הסיום" (termination shock): הפסקה פתאומית של הזרקת החלקיקים, בעוד שריכוזי הפחמן באטמוספירה נותרו גבוהים, תגרום לעלייה חדה ומסוכנת בטמפרטורות. מצב זה מעלה חשש מפני "סחיטה" על ידי הגורם שישלוט בטכנולוגיה.
ההשלכות הגיאופוליטיות עלולות להיות הרסניות. דו"ח של הפנטגון משנת 2023 הביע חשש מפני "הפתעה אסטרטגית" של יריב, כמו סין או רוסיה, שיפרוס את הטכנולוגיה באופן חד-צדדי.
בראיון שהעניק לפוליטיקו, הדגיש ידוב שוב ושוב כי החברה שלו מעוניינת ברגולציה ממשלתית. "השדה הזה לא יכול להתקדם בלי מסגרת רגולטורית מוצקה", אמר. הוא טוען כי החלקיק שפיתחו "בטוח", מורכב מ"רכיבים טבעיים", ואינו פוגע בשכבת האוזון.
עם זאת, ללא חשיפת הנוסחה הכימית, לא ניתן לאמת טענות אלו. המסר המרכזי שלו הוא שהאחריות הסופית אינה של החברה. "אתם לא צריכים לסמוך עלינו. אנחנו מאפשרים את הטכנולוגיה", אמר. "אבל בסופו של דבר, מישהו אחר יצטרך לבדוק, לאמת ולאשר... יש לבנות את השכבות הללו שיביאו אמון".
עבור יאנוש פסטור, המצב מדגיש את כישלון המערכת הבינלאומית. אמונתו בפוליטיקה העולמית לפתרון משבר האקלים התערערה בשנת 2015, כאשר הבין שהסכם פריז לא יכלול מחויבויות משפטיות מחייבות.
התפכחות זו היא שהובילה אותו לעסוק בהנדסה גיאולוגית. למרות אכזבתו מסטארדאסט, הוא עדיין מאמין ששיתוף פעולה בינלאומי הוא הדרך היחידה להתמודד עם האתגר.
"החברה צריכה להתעורר ולהחליט אם היא רוצה לאסור עליהם או ליצור מסגרות פיקוח שבתוכן הם יוכלו לפעול", אמר. "עד שלא יהיה פיקוח, החבר'ה האלה יעשו מה שהם רוצים". מבחינתו, האפשרות היחידה היא להמשיך ולנסות לתקן את כישלונות העבר, גם כאשר ניצבים בפני בחירות קשות בלבד.
התרעות פיקוד העורף