האתגר אינו נעוץ בהעדפת הקרניבורים שבינינו לבשר בקר, כבש, עופות או דגים "אמיתיים", ואף לא בטעם - אלא בעיקר בעובדה שעלויות הייצור של מזון מתורבת ממעבדה נותרו גבוהות מאוד.
כעת, כך נראה, עשוי להתחולל שינוי: טכנולוגיה חדשה, שנחשפה בשבוע שעבר בכנס הבינלאומי Sea The Future 2026 לביטחון מזון בחקלאות מים, מבטיחה להפחית דרמטית את עלויות הייצור. הכנס נערך ביוזמת משרד החקלאות וביטחון המזון ומשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי.
הטכנולוגיה מבוססת על מעטפת גידול אכילה עשויה הידרוג’ל, המשמשת כפלטפורמה ביוטכנולוגית לגידול תאים חיים מן החי ומן הצומח לצורך ייצור מזון - מעין יצירה של "יש מאין".
לפי המפתחים, הפלטפורמה מצמצמת את עלויות הייצור בעשרות אחוזים, ובשלבים מתקדמים של הפיתוח אף הגיעה להפחתה של כ-80% בהשוואה לשיטות גידול מתחרות.
הגישה שפיתחה החברה משפרת את יציבות תהליך הגידול, מפחיתה את התלות בתשתיות כבדות, ומאפשרת התאמה טובה יותר בין הצרכים הביולוגיים של התאים לבין סביבת הייצור.
עד כה הוכחה הטכנולוגיה בצומח - במספר זני מיקרו-אצות - ובעולם החי, בתאי דג. החברה פועלת להרחבת יישומי הפלטפורמה גם לתאי צמח עתירי ערך ולתאים מן החי, לרבות יישומים כמו זעפרן, וניל וכמהין, וכן תאי עוף, בקר ודגים.
בנוסף, ייצור חלבון מן המים המבוסס על תאים מפחית את התלות בדיג ובניצול ישיר של מערכות אקולוגיות טבעיות, ובכך תורם לצמצום הלחץ על משאבים הולכים ומידלדלים, תוך יצירת חלופות בר-קיימא לשוק המזון הקיים.
יתרון משמעותי נוסף הוא ההיבט הסביבתי: במקרים מסוימים מעטפת הגידול אינה רק כלי ייצור, אלא חלק מהמוצר הסופי עצמו - וניתנת לצריכה. יתרון זה מפשט את שרשרת הייצור, מצמצם פחת ותהליכי עיבוד, ותומך בייצור מזון בכמויות גדולות ובאיכות עקבית.
הטכנולוגיה מאפשרת גידול תאים בסביבה מבוקרת, ללא צורך בגידול או שחיטה של בעלי חיים, ובכך מציעה מקור חלבון נוסף שיכול להשתלב במערכת המזון העולמית, לצמצם פגיעה בבעלי חיים ולאפשר ייצור מזון גם באזורים שבהם הביטחון התזונתי כיום מוגבל.
התרעות פיקוד העורף