בחמידי לפנות בוקר שעון ישראל תצא לדרך אחת המשימות המסקרנות ביותר של סוכנות החלל האמריקנית בעשורים האחרונים, כשארבעה אסטרונאוטים ימריאו למסע המקיף את הירח בתוך חללית האוריון החדשה. מעבר למטרות המדעיות והטכנולוגיות של המשימה, פרט אחד קטן מעסיק את הציבור ואת אנשי הצוות לא פחות מההישגים המחקריים, והוא נושא השירותים בחלל. מדובר בשיפור דרמטי לעומת העבר, שכן בתקופת משימות אפולו, האסטרונאוטים נאלצו להתמודד עם אתגרים פיזיולוגיים בתנאים קשים ביותר. באותם ימים, עשיית צרכים בוצעה לתוך שקיות פלסטיק שהודבקו לגוף, ומתן שתן התבצע באמצעות התקן גומי שהיה מחובר לצינור, כל זאת בזמן ששאר אנשי הצוות נמצאים במרחק נגיעה ובאופן גלוי לחלוטין בתוך התא הקטן.
המיקום של דלת השירותים נמצא על רצפת הקפסולה, סידור שנראה מוזר על כדור הארץ, אבל בתנאי חוסר כבידה הוא טבעי לחלוטין. האסטרונאוטים פשוט מרחפים אל עבר הדלת, פותחים אותה ונכנסים פנימה בקלות. בנאס"א מכנים את התא הזה בשם מפרץ ההיגיינה, והוא כולל גם וילונות פרטיות שניתן להשתמש בהם במידה ויש צורך במרחב נוסף. במקרה כזה, האסטרונאוטים יכולים להשאיר את הדלת פתוחה ולפרוס את הווילון כדי להשיג את ההפרדה הנדרשת משאר חלל המגורים. למרות שהתא קטן מאוד, הוא מספק את התחושה הנדירה של התבודדות שהיא כה חיונית לבריאות הנפשית של הצוות במהלך שהות ממושכת בסביבה כה סגורה ומלחיצה.
המערכת המותקנת באוריון דומה מאוד למערכת ניהול הפסולת האוניברסלית הנמצאת בשימוש בחלק האמריקאי של תחנת החלל הבינלאומית. היא כוללת מושב המותקן מעל מכל איסוף וצינור שתן ארוך וגמיש. לכל אחד מאנשי הצוות יהיה משפך אישי משלו שיחובר לצינור, כדי לשמור על רמת היגיינה גבוהה ככל האפשר ולמנוע זיהומים צולבים. מאחר שמשימת ארטמיס 2 היא קצרה יחסית, המערכת לא תבצע מיחזור של השתן למים לשתייה כפי שקורה בתחנת החלל, אלא תפלוט את הנוזלים אל החלל החיצון מספר פעמים בכל יום. תהליך הפליטה מתוזמן בקפידה כדי לא להפריע למערכות הניווט או לצילומים המדעיים של פני הירח.
בכל הנוגע לפסולת מוצקה, התהליך מורכב מעט יותר ודורש טיפול זהיר. הפסולת נשאבת לתוך שקית בתחתית המכל באמצעות זרימת אוויר חזקה שמחליפה את פעולת כוח המשיכה המוכרת לנו מהבית. במהלך המשימה יאלצו האסטרונאוטים להחליף את מכל הפסולת המוצקה מספר פעמים, וכל התכולה תוחזר איתם לכדור הארץ בסיום המסע לצורך מחקר ובדיקות היגייניות. זו תהיה הפעם הראשונה שמערכת זו נבחנת בטיסה מאוישת אל מחוץ למסלול כדור הארץ הנמוך, שכן במשימת ארטמיס 1 שהייתה לא מאוישת, הציוד לא הותקן בחללית ולא נוסה בתנאי אמת.
בתוך כך, בנאס"א נערכו גם למצבי תקלה אפשריים במערכת המורכבת. אם המערכת המתוחכמת תפסיק לפעול מסיבה כלשהי, הצוות מצויד בציוד חירום הכולל שקיות איסוף שתן ידניות, בדומה לטכנולוגיה שהייתה נהוגה לפני 50 שנה. המהנדסים מציינים שגם אם השירותים לא יפעלו באופן מלא, האסטרונאוטים עדיין יוכלו להשתמש בתא כמרחב פיזי לעשיית צרכים תוך שימוש באמצעי הגיבוי. הידיעה שיש פתרון חלופי מעניקה ביטחון נוסף לצוות, למרות שהם מקווים מאוד שלא יאלצו לחזור לשיטות המיושנות של העבר.
המעבר לשימוש בשירותים מודרניים ופרטיים הוא לא רק עניין של נוחות פיזית אלא גם עניין של הכללה ומודרניזציה. משימות אפולו המקוריות כללו גברים בלבד, ולכן המהנדסים באותה תקופה לא היו צריכים לתכנן פתרונות שיתאימו לשני המינים באופן שווה. כיום, כשיש נשים בצוות כמו כריסטינה קוק, הצורך במערכת שיכולה לשרת את כולם באופן שוויוני ומכבד הפך לדרישת סף שאי אפשר להתעלם ממנה. המערכת החדשה תוכננה בקפידה כדי להתאים לאנטומיה של כל אנשי הצוות ולהבטיח שהם יוכלו לבצע את המשימות שלהם ללא הסחות דעת מיותרות הקשורות לתפקוד גופני בסיסי.
למרות הצפיפות הרבה בחללית האוריון, היכולת לסגור דלת ולזכות בפרטיות מינימלית נחשבת לאחד השיפורים המשמעותיים ביותר עבור איכות החיים בחלל. המומחים בנאס"א מסבירים שרמת המתח בטיסה לירח היא עצומה, והאפשרות להתנתק מהסביבה ומהקולגות למספר דקות ביום היא קריטית לשמירה על ריכוז ותפקוד גבוה. עם סיכויי הצלחה גבוהים וטכנולוגיה שתומכת בצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר, משימת ארטמיס 2 עומדת לפתוח עידן חדש של חקר החלל העמוק. המהנדסים מדגישים שגם אם מדובר בפרט שנראה זניח לעומת המנועים העוצמתיים של רקטת ה־אס־אל־אס, הרי שעבור האנשים שנמצאים בתוך הקפסולה, מדובר בהבדל שבין משימה נסבלת למשימה שמאפשרת לשמור על כבוד ופרטיות.
90% מההכנות למשימה כבר הושלמו והצוות נמצא כעת בהסגר רפואי לפני הזינוק ההיסטורי. המערכת המתוחכמת של השירותים עברה סדרת בדיקות קפדנית על הקרקע כדי להבטיח שהיא תפעל כראוי בתנאי הקיצון של המסע. האסטרונאוטים כבר התאמנו על השימוש במערכת בסימולטורים מיוחדים והם מביעים שביעות רצון מהתנאים המשופרים.
התרעות פיקוד העורף