לראשונה בהיסטוריה, האנושות זכתה לצפות בסרטוני וידאו ברזולוציית 4K שנשלחו מהצד הרחוק של הירח באמצעות קרני לייזר, מה שאיפשר לנו לראות את פני השטח הלונאריים כפי שמעולם לא נראו – חדים, מצולקים ומרהיבים ביופיים. תמונת ה"זריחת ארץ" החדשה ששיגר הצוות, שבה כדור הארץ הכחול והקטן עולה מעל האופק הירחי השחור, כבר הפכה לאייקון תרבותי המזכיר לנו כמה שברירי הבית שלנו במרחבי האינסוף.
אך האתגר המדעי המרהיב ביותר הוא ללא ספק ההתמודדות עם החום הקיצוני. ברגע שהאוריון תפגע בשכבות העליונות של האטמוספירה במהירות של 40 אלף קמ"ש, האוויר שלפניה לא יספיק לזוז והוא יידחס בעוצמה כזו שתייצר חום של 2,760 מעלות צלזיוס – טמפרטורה שבה רוב המתכות הופכות לאדים. כדי לשרוד את הגיהנום הזה, החללית מצוידת במגן החום הגדול ביותר שנבנה אי פעם עבור חללית מאוישת, בקוטר של 5 מטרים. המגן עשוי מחומר הנקרא "אבוקואט" (Avcoat), חומר קרמי מיוחד שנועד להתכלות באופן מבוקר. בתהליך הנקרא "אבלציה", השכבה החיצונית של המגן נשרפת, הופכת לפחם ומתקלפת בכוונה מהחללית, ובכך היא נושאת איתה את החום הקיצוני הרחק מגוף האלומיניום שבו יושבים האסטרונאוטים. זהו מנגנון הקרבה פיזיקלי שבו המגן "מקריב" את עצמו כדי לשמור על הטמפרטורה בתוך התא ברמה נוחה של כ-25 מעלות צלזיוס בלבד.
מבחינה טכנולוגית, היום (חמישי) יבוצע אחד התמרונים הגורליים ביותר: OTC-4, תמרון תיקון המסלול האחרון לפני החדירה. המנועים הקטנים של האוריון יופעלו לשניות ספורות כדי לדייק את זווית החדירה לאטמוספירה. כאן אין מקום לטעויות. אם הזווית תהיה חדה מדי, החללית עלולה להישרף מהחיכוך העצום; אם היא תהיה קהה מדי, היא עלולה "לקפוץ" מהאטמוספירה חזרה לחלל כמו אבן שקופצת על פני המים, ללא מספיק דלק כדי לחזור שוב. נאס"א תשתמש בשיטת ה-Skip Re-entry המתוחכמת, שבה החללית חודרת מעט, "קופצת" למעלה כדי להוריד מהירות וחום, ואז חודרת סופית. מדובר בטכנולוגיה המאפשרת נחיתה מדויקת הרבה יותר בקרבת ספינות החילוץ באוקיינוס השקט, ומפחיתה את עומס ה-G על גוף האסטרונאוטים המותש.
מחר, יום שישי, הצוות יקדיש את זמנו למנוחה אחרונה ולסיכומים מול מרכז הבקרה ביוסטון. הם יעברו שוב ושוב על נהלי החירום למקרה שהמצנחים לא ייפתחו כסדרם או במקרה של דליפה בקפסולה לאחר הנחיתה במים. המתח בנאס"א בשיאו, אך התוצאות עד כה מעודדות מאוד ומצביעות על כך שהאוריון היא המכונה הבטוחה ביותר שנבנתה למסעות כאלו. הצלחת ארטמיס 2 היא לא רק ניצחון של ארבעה אנשים, אלא הוכחת יכולת קריטית עבור כל תוכנית החלל המערבית. הנתונים שנאספו על קרינה קוסמית, על ביצועי מחשבי הקצה ועל היכולת של בני אדם לתפקד ברמה כה גבוהה רחוק כל כך מהבית, הם המסד עליו תיבנה ההתיישבות האנושית הבאה מחוץ לכדור הארץ.
כשנסתכל לשמיים בשישי הקרוב בלילה (שעון ישראל), נדע שארבעת הגיבורים הללו עושים את דרכם למפגש הלוהט עם האטמוספירה, מוגנים על ידי שכבת האבוקואט המתכלה ועל ידי הנדסה אנושית במיטבה. זהו סיומו של מסע מופלא שהחל בלהבות בשיגור וייגמר בנחיתה במימיו הקרירים של האוקיינוס השקט. הנתונים שיביאו איתם בתוך הזיכרון הדיגיטלי של החללית ובתוך גופם הדואב יהיו אלו שיאפשרו את המשימה הבאה, הגדולה עוד יותר.
הטיסה הבאה לירח, משימת ארטמיס 3, צפויה להתרחש בשנת 2028, והיא תהיה רגע השיא האמיתי: הפעם האנושות לא תסתפק בהקפה ממרחק, אלא תבצע נחיתה מאוישת של ממש על פני השטח של הירח בדרך לתקווה להקמת בסיס קבע שיהווה קרש קפיצה ליעד הבא - מאדים.
התרעות פיקוד העורף