בשעה 3:07 שעון ישראל צפויה הנחיתה במימי האוקיאנוס השקט סמוך לסן דיאגו. תהליך החזרה הביתה אינו נפילה פשוטה, אלא ריקוד הנדסי מדויק המתוזמן לשברירי שנייה:
ברגע שהקפסולה תפגע במי האוקיינוס (Splashdown), תתחיל המשימה הרפואית. עבור הצוות, הנחיתה היא הלם פיזיולוגי. אחרי 10 ימים של חוסר משקל, הגוף ירגיש כבד בצורה בלתי נשואת. האסטרונאוטים צפויים לסבול מסחרחורות עזות (ורטיגו) ובחילות, שכן מערכת שיווי המשקל שלהם אינה מכוילת לכבידת כדור הארץ.
צוותי הצי האמריקאי, על גבי הספינה USS San Diego, יתקרבו לקפסולה. צוללנים יאבטחו את החללית, והאסטרונאוטים יחולצו לסיפון הספינה. בגלל החלשות השרירים, סביר להניח שהם יזדקקו לסיוע פיזי כדי לעמוד.
בשעות הראשונות הם יעברו סדרת בדיקות מקיפה: ניטור לחץ דם כדי לוודא שלא יתעלפו בעמידה, בדיקות דם למדידת רמות הורמוני הלחץ, ומדידות של צפיפות העצם והשריר. בימים הקרובים הם ישהו תחת השגחה רפואית צמודה. מדובר ב"הסגר התאוששות" שנועד לאפשר למערכות הגוף לחזור לתפקוד תקין לפני המפגש עם הציבור.
המבט אל העתיד
משימת ארטמיס 2 לא הייתה רק טיסת תענוגות סביב הירח; היא הייתה הוכחת היתכנות טכנולוגית קריטית. המשימה השיגה שבירת שיא המרחק האנושי כשהצוות הגיע למרחק של כ-400,000 ק"מ מהבית, המרחק הגדול ביותר שבו שהו בני אדם אי פעם. לראשונה נבדקה מערכת מחזור האוויר והמים בתוך ה"אוריון" בעומס של ארבעה אסטרונאוטים בתנאי חלל עמוק. בתוך כך הוכח שניתן לשדר נתונים ברוחב פס עצום מהירח, מה שישנה את הדרך בה נצרוך תוכן מהחלל.
התרעות פיקוד העורף