"אני מבין שיש אנשים, כולל כאלה שהם נושאי משרה פעילים, שלא רצו שהוועדה הזאת תצא לפועל. מהרגע הראשון שהוועדה הזאת מונתה, נערמו על דרכה מכשולים. הרגשנו שנלחמים בוועדה ושיש אנשים שלא רוצים שהוועדה הזאת תעשה את עבודתה. השורה התחתונה היא שבמדינת ישראל, מונתה ועדה על פי חוק לבדוק נושא כאוב ורגיש שיש עליו סימני שאלה קשים, וטוב היה לו הם היו מתבררים והציבור היה מקבל תשובות. זה לא קרה".
"בעיניי זו לא הייתה אופציה. לא רצינו להיכנס לוויכוח הזה ולדיון על המערכת המשפטית ועל היועמ"שית. לנהוג באקטיביות דורסנית אומר לא לקיים החלטות של בית משפט, ואנחנו לא באנו מהמקום הזה. אם היינו נוהגים כך, זה היה מחזק את הטענה שהוועדה צבועה פוליטית. באנו לעבוד, קיבלנו מנדט מהחוק, אבל ברגע שיש צו ביניים של בית משפט שאומר: 'אתם לא יכולים לעבוד, לא יכולים לזמן אנשים, לא יכולים לקרוא חומרים חסויים' - לא ראינו איך אנחנו יכולים להתנהג אחרת. לא באנו להתנגח במערכת המשפטית".
"הבקשה הייתה לבחון את כל הסיפור של הפעלת כלי סייבר, וספציפית רוגלות. הסמכות שניתנה לנו הייתה לבדוק כל מה שצריך באיזו שיטה שנרצה - בדיקות כוללות, בדיקות מדגמיות - כדי לרדת לעומקו של עניין ולהגיש דוח לממשלה ולציבור על נושא שמרחפים מעליו סימני שאלה קשים".
"נכון. לא חשבנו שזה ראוי".
"ברור לכולם שדוח מררי היה דוח חלקי. מהר מאוד התברר שהוא לא מספק. אפילו בוועדת החוקה נחשפו מספרים אחרים ממה שהיה כתוב בו. גם דוח מבקר המדינה שיצא לאחר מכן אמר במפורש שמסיבות כאלה ואחרות לא הסתייע בעדו לבדוק את העניין לעומקו. הוועדה שלנו הייתה היחידה שנמנע ממנה לראות את כל החומרים הגולמיים. זה אבסורד - ועדת הייעוץ המשפטי ראתה הכל, מבקר המדינה ראה הכל, אבל מאיתנו מנעו את המידע."
"נכון. אבל בואי אגלה לך - כמעט שנה וחצי שהפסקתי לענות למזכיר הועדה שביקש דיווחי שעות על העבודה ולא לקחתי שקל. זו 'שריטה' שלי, כי לא הרגשתי שאני עושה את העבודה שלשמה הגעתי. לא הייתי מוכן לקחת כסף מהמדינה כשהרגשתי שמונעים ממני מלבצע את המשימה שלי. אני יכול לספר שבתקופה שבה החלטתי להפסיק לקבל שכר תאמה את הדיונים הפנימיים שלנו לגבי אפשרות ההתפטרות."
"הנושא של ההתפטרות היה על השולחן זמן רב. חלקנו חשבו להתפטר מזמן, ואחרים אמרו 'בואו ניתן עוד צ'אנס'. אבל בסוף לא קיבלנו רק עוד דחייה, קיבלנו 'הצעת פשרה' שהייתה מביכה. היא סירסה את הוועדה לחלוטין. אני לא באתי לעשות צחוק מעצמי. כשבית המשפט העליון נותן 24 דחיות ליועצת המשפטית לממשלה, כולל נזיפות על אי עמידה בלוחות זמנים - זה אומר שהמערכת לא באמת רצתה שהבדיקה תקרה".
"המערכת המשפטית נעמדה על הרגליים האחוריות"
"זה נוגע לעיקרון קריטי: מערכת שמבקרת את עצמה, מאשרת לעצמה ומתקנת את עצמה בלי יכולת בקרה חיצונית. המערכת המשפטית, הייעוץ המשפטי לממשלה והפרקליטות הם הגופים המבוקרים על ידי הוועדה. לא ייתכן שמערכת שהיא המבוקרת תציג דוחות סודיים לשופטים במעמד צד אחד, בזמן שהוועדה שאמורה לבדוק אותם לא יכולה לראות את החומר. המערכת המשפטית נעמדה על הרגליים האחוריות כי היא הבינה שהיא נבדקת על החלטות שהיא עצמה קיבלה. זו מערכת שמגנה על עצמה".
"למדנו על המצג שהציגו בבתי המשפט. שופטים חתמו על צווים שהם חשבו שהם 'חיפוש סמוי' או 'האזנת סתר' רגילה, דברים שלא עונים להגדרה של מה שהכלים האלה באמת עושים. היה שימוש גורף מדי במספרים. יש מקרה שבו המדינה שילמה פיצויים על שימוש כזה ברוגלה כלפי אדם שלא היה קשור בכלל לחקירה. השאלה היא כמה מקרים כאלה היו? אף אחד לא יודע לתת תשובה. השופטים, שחלקם לא שמעו על רוגלה מהנכדים שלהם, חתמו, בלי להבין את היכולות הטכנולוגיות של הכלי".
"היו אנשים שבאו ואמרו 'טעינו בתום לב'. אמרו לנו שזה בסדר, השופט חתם, הייעוץ המשפטי אישר. היו אנשים שאפילו לא הצליחו להבין על מה המהומה. אבל האמת היא שגם שגיאות בתום לב צריך לתקן. הציבור מפספס את העובדה שלא מדובר רק על 'האם היה צו', אלא האם התוכן של הצו היה תקין והאם השופט ידע על מה הוא חותם".
"ביום שנתחיל להפר החלטות בית משפט יתחיל הכאוס"
"אני חושב שההחלטה של בג"ץ לא הייתה טובה ולא הייתה משכנעת. זה לא תרם לאמון הציבור. הקו עובר שוב בהבחנה בין מחנות פוליטיים, וזה כל כך לא נכון. הופיעו בפנינו אנשים שאי אפשר לחשוד בהם שהם שייכים למחנה 'תומכי הרפורמה המשפטית', והם דיברו על פגיעה קשה בזכויות הפרט. ביום שנתחיל להפר החלטות בית משפט יתחיל הכאוס, ולכן צייתנו, אבל המערכת חייבת בקרה חיצונית."
"רק אם נקבל סמכויות כמו שצריך ונדע שאנחנו הולכים לעשות חקירה אמיתית ולא קשקוש שמונע מאיתנו להגיע לחקר האמת. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לעידן שבו הטכנולוגיה רצה קדימה - הפגסוס של אתמול כבר לא רלוונטי מחר, ואנחנו חייבים לוודא שהכלים האלה נמצאים בידיים הנכונות, אבל עם ריסון ובקרה".
התרעות פיקוד העורף