הציור שחיכה במוח: במשך 20 שנה אודרי לא יכלה להזיז את גופה כרצונה, אבל המחשבה על תנועה נשארה שלמה. לאחר שהושתל במוחה השבב של נוירלינק, אותה מחשבה הפכה לפקודה דיגיטלית: סמן נע על המסך, שם נכתב מחדש, וזרוע רובוטית טבלה גלגלת בצבע והעבירה אותה על הקנבס. "אמנות היא צורה של כוח", היא אומרת בסרטון, "היא לא רק מניעה אותנו, היא גורמת לנו לזוז". במקרה שלה, המשפט הזה קיבל משמעות כמעט מילולית.
אודרי הייתה בת 16 כשחייה השתנו בתאונת דרכים קשה. הפגיעה הותירה אותה משותקת בארבע גפיים, מצב רפואי המכונה קוודריפלגיה. במשך השנים היא נאלצה להסתמך על אחרים כמעט בכל פעולה יומיומית. בתיעוד היא מתארת את התחושה הקשה של תלות מתמדת, ואת הפער שבין המחשבות שנותרו פעילות, חדות וחופשיות, לבין גוף שלא נענה לפקודות. "להסתמך על מישהו 24/7 גורם לך להרגיש כמו נטל", היא מספרת, ומוסיפה: "במחשבה שלי עדיין יכולתי לעשות הכל, אבל הגוף פשוט לא הגיב".
הבחירה להשתתף בניסוי של נוירלינק לא הייתה מבחינתה רק ניסיון אישי לשיפור איכות החיים. אודרי הציגה זאת גם כשליחות. היא ידעה שהיא נכנסת לניסוי רפואי פורץ דרך, כזה שעדיין נבחן בשלבי מחקר, אבל ראתה בו הזדמנות לפתוח דלת לאחרים. "אני, אודרי הקטנה מעיירה קטנה, עושה שינוי עבור העתיד", היא אומרת בהתרגשות. בהמשך היא מסבירה שהמשמעות מבחינתה רחבה יותר מהסיפור האישי: "אם זה יעזור לאחרים לא לעבור את הייסורים המנטליים שאני עברתי במשך 21 שנה, זה היה שווה הכל".
הרגעים הראשונים אחרי ההשתלה התמקדו בלמידה ובהסתגלות. מערכת נוירלינק לא "קוראת מחשבות" במובן הפשטני של המונח, אלא קולטת פעילות חשמלית באזורים במוח הקשורים לכוונת תנועה. כשהמטופל מדמיין תנועה, למשל הזזת יד או הזזת סמן, תאי עצב מסוימים במוח משנים את דפוס הפעילות שלהם. האלקטרודות שבשתל קולטות את הדפוסים האלה, ותוכנה ייעודית מתרגמת אותם לפקודות למחשב.
במקרה של אודרי, המשמעות הייתה תחילה שליטה בסמן על מסך. לאחר אימונים וכיול, היא הצליחה להזיז את הסמן ולכתוב את שמה בכתב יד דיגיטלי. "לא כתבתי את השם שלי 20 שנה", היא אומרת כשהיא מביטה בשם שהופיע על המסך. עבור אדם בריא, כתיבת שם היא פעולה כמעט אוטומטית. עבור מי שלא הזיזה את ידיה במשך שני עשורים, מדובר ברגע שבו פעולה קטנה הופכת להצהרת קיום. "זה הרגיש כאילו קיבלתי פיסה מעצמי בחזרה", היא מתארת.
השלב הבא היה דרמטי אף יותר: חיבור המערכת לזרוע רובוטית. בתיעוד נראית אודרי כשהיא מפעילה זרוע של חברת קינובה, המשמשת במחקרים ובמערכות סיוע לאנשים עם מוגבלות. באמצעות הממשק המוחי היא לא רק מזיזה סמן וירטואלי, אלא מפעילה עצם פיזי בעולם. הזרוע נעה, טובלת כלי בצבע ונוגעת בקנבס. כך המחשבה שלה הופכת לתנועה חיצונית, והתנועה הופכת לציור.
"המעבר משליטה דיגיטלית לשליטה רובוטית היה סוריאליסטי", היא אומרת. "זה הרגיש כאילו זו הזרוע שלי". המשפט הזה הוא לב הסיפור: לא רק טכנולוגיה שמסוגלת להזיז מכשיר, אלא מערכת שמתחילה להחזיר לאדם תחושת בעלות על פעולה. הזרוע הרובוטית אינה זרועה הביולוגית, אבל ברגעי השליטה היא מרגישה קרובה אליה, כמעט כחלק מהגוף. עבור מי שאיבדה את יכולת התנועה בגיל ההתבגרות, עצם האפשרות להשפיע שוב על העולם הפיזי, לבחור כיוון, לגעת בצבע, להשאיר סימן, היא יותר מהישג טכנולוגי. זו חזרה חלקית לעצמאות, וגם חזרה לזהות.
אודרי לא רק מפעילה מערכת רפואית, היא מציירת. הציור מאפשר לה לבטא משהו שלא עבר דרך הגוף במשך שנים: "זה לא משנה אם אנשים אוהבים את האמנות שלי או לא", היא אומרת בחיוך, "כי היא שלי. אני רציתי לצייר, ועכשיו אני יכולה".
השבב של נוירלינק, המכונה N1, הוא שתל מוחי זעיר המוחדר לאזור במוח הקשור לכוונת תנועה. לפי פרסומי החברה, השתל כולל 1,024 אלקטרודות הפרוסות על 64 חוטים דקים במיוחד, דקים משערה אנושית. החוטים האלה מוחדרים לרקמת המוח בעזרת רובוט כירורגי, שמטרתו למקם אותם בדיוק גבוה ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בכלי דם. לאחר ההשתלה, השתל קולט פעילות עצבית ומשדר אותה למערכת חיצונית, שבה אלגוריתמים מנסים לפענח את כוונת התנועה של המשתמש.
הרעיון המרכזי פשוט להבנה אבל מורכב מאוד לביצוע: גם כשהגוף משותק, המוח עדיין עשוי לייצר פקודות תנועה. אצל אנשים עם פגיעה בחוט השדרה, הבעיה לא בהכרח נמצאת במחשבה על תנועה, אלא בהעברת הפקודה מהמערכת העצבית אל השרירים. ממשק מוח־מחשב עוקף את המסלול הפגוע. במקום שהפקודה תעבור מהמוח דרך חוט השדרה אל היד, היא נקלטת ישירות מהמוח, מפוענחת במחשב, ומתורגמת לפעולה חיצונית: הזזת סמן, בחירת אות, פתיחת יישום או הפעלת זרוע רובוטית.
בשלב זה, מדובר בטכנולוגיה ניסיונית ולא בטיפול שגרתי. נוירלינק מפעילה מחקרים קליניים שאושרו ע"י ה-FDA שמטרתם לבדוק בטיחות ויעילות ראשונית של המערכת באנשים עם שיתוק, בהם אנשים עם פגיעה בחוט השדרה או מחלת ניוון שרירים. המשתתפים נדרשים למעקב ארוך, לאימונים חוזרים ולכיול מתמשך של המערכת. במילים אחרות, גם בסיפורים המרגשים ביותר, ההתקדמות אינה קסם מיידי אלא תהליך רפואי, הנדסי ושיקומי ממושך.
נוירלינק כבר הציגה בעבר מטופלים שהצליחו לשלוט במחשב, לשחק, לגלוש ברשת ולתקשר באמצעות מחשבה. במקרה הראשון שפורסם, נולנד ארבו, משותק לאחר תאונת צלילה, הדגים שליטה בסמן מחשב ובמשחקים דיגיטליים. בהמשך דווחו גם קשיים טכניים, בהם נסיגה של חלק מחוטי השתל מהמיקום הרצוי, בעיה שחייבה התאמות תוכנה.
אילון מאסק אמר בחזונו כי הוא מקווה שהשבב יסייע בעתיד הלא רחוק למשותקים להתנהל בעצמאות מלאה בכוח המחשבה ולאחרונה אף צפה שהוא יאפשר בשנים הקרובות גם להשיב ראייה לעיוורים. בינתיים, אודי בעזרת שבב, אלגוריתמים וזרוע רובוטית, אמנם עדיין לא קמה מכיסא הגלגלים, אבל יכולה ליצור פעולה מתוך כוונה ולחתום מחדש את שמה.
התרעות פיקוד העורף