הגבול האחרון נשבר: מטוס הנוסעים החדש של איירבוס השלים בטולוז שבצרפת את טיסת הבכורה שלו, צעד ראשון בדרך למה שעשוי להפוך לטיסה המסחרית הארוכה בעולם. מדובר ב-Airbus A350-1000ULR, גרסה ארוכת טווח במיוחד של מטוס הנוסעים הרחב A350, שנבנית עבור חברת Qantas האוסטרלית. היעד שאפתני במיוחד: לחבר את סידני ללונדון ואת סידני לניו יורק בטיסות ישירות, ללא עצירת ביניים, במשך עד 22 שעות באוויר.
טיסת הבכורה של המטוס, שמספר הייצור שלו הוא MSN 707, נמשכה 3 שעות ו-43 דקות. במהלך הטיסה הגיע המטוס לגובה של מעט יותר מ-41 אלף רגל, כשעל סיפונו צוות ניסויי טיסה של Airbus וציוד בדיקה מיוחד. זו לא הייתה טיסה מסחרית ולא טיסת הדגמה לנוסעים, אלא תחילתו של קמפיין ניסויי טיסה שנועד לבדוק את המערכות החדשות שהותאמו למשימה יוצאת הדופן.
הסיפור הגדול כאן לא נמצא רק במשך הטיסה הראשונה, אלא במה שהמטוס הזה אמור לעשות בהמשך. המרחק בין סידני ללונדון הוא כמעט 18,500 קילומטרים, נתון שמציב את הקו הזה בקצה העליון של יכולות התעופה האזרחית. כדי להגיע לשם נדרשה איירבוס לשנות את מבנה המטוס ולהוסיף מכל דלק מרכזי אחורי, שמגדיל את הטווח בכ-1,850 קילומטרים. המשמעות היא לא רק עוד דלק, אלא תכנון מחדש של איזון משקל, מערכות דלק, קירור, אוורור ובקרת טמפרטורה בתא הנוסעים.
במהלך טיסת הבכורה נבדקו ביצועי המטוס הכלליים ומערכת הדלק החדשה. בהמשך צפויים מהנדסי Airbus לבדוק גם את מערכות הקירור של המטבחונים, שנדרשות לעבוד ברציפות במשך שעות חריגות, ואת מערכות האוורור ובקרת הטמפרטורה בתא. בטיסה של 22 שעות, כל פרט קטן הופך לגדול: לחות, תאורה, רעש, תנועת נוסעים, קירור מזון, זמינות מים, אזורי מתיחה, נוחות מושבים והיכולת של הצוותים להישאר ערניים לאורך כמעט יממה שלמה.
ה-Airbus A350-1000ULR נולד עבור מיזם Project Sunrise של חברת התעופה קוואנטס, שנועד להתגבר על אחד החסמים האחרונים של התעופה האוסטרלית: המרחק העצום בין החוף המזרחי של אוסטרליה לאירופה ולצפון אמריקה. במשך שנים נדרשו נוסעים מסידני ללונדון לעצירה אחת לפחות, לרוב באסיה או במזרח התיכון. אם המטוס החדש ייכנס לשירות כמתוכנן, הנוסעים יוכלו לעלות בסידני ולרדת בלונדון, בלי מעבר בטרמינל נוסף ובלי המתנה בקונקשן.
קוואנטס הזמינה 12 מטוסים מדגם A350-1000ULR, והמטוס הראשון שאמור להימסר לחברה נמצא בשלבים מתקדמים של ייצור. על פי התוכנית המעודכנת, המסירה הראשונה צפויה באפריל 2027. לאחר מכן יותקן במטוס תא נוסעים מסחרי בתצורת ארבע מחלקות, עם דגש על טיסות ארוכות במיוחד. לפי פרסומים קודמים של החברה, הקבינה צפויה לכלול מספר מושבים נמוך יחסית למטוס בגודל הזה, כדי לאפשר יותר מרחב, מחלקות פרימיום נרחבות ואזור ייעודי למתיחות ולתנועה.
כדי להבין עד כמה מדובר בקפיצה משמעותית, צריך להשוות את המטוס החדש למה שכבר טס היום. המטוס שנחשב כיום לסמל הטיסות הארוכות הוא Airbus A350-900ULR, שמפעילה סינגפור איירליינס בקו בין ניו יורק לסינגפור. זהו כיום אחד הקווים הארוכים בעולם, עם משך טיסה מתוכנן של קרוב ל-19 שעות. בפועל, משך הטיסה משתנה לפי רוחות, נתיב אווירי, עומסי תנועה והחלטות מבצעיות, אבל הוא ממחיש את הגבול המעשי של טיסות הנוסעים הארוכות בשירות סדיר כיום.
ה-A350-900ULR מסוגל להגיע לטווח של עד כ-18 אלף קילומטרים, אבל הוא עושה זאת במחיר תפעולי ברור: מספר המושבים בו נמוך יחסית, ולרוב הוא מתאים במיוחד לשילוב של מחלקת עסקים ופרימיום אקונומי. במילים אחרות, זהו מטוס שמסוגל לטוס רחוק מאוד, אבל הוא לא בהכרח המטוס האידיאלי לכל חברת תעופה או לכל שוק, משום שטיסות כאלה דורשות ביקוש גבוה מאוד מנוסעים שמוכנים לשלם יותר.
מולו ניצב Boeing 787-9, אחד המטוסים החשובים ביותר של הדור הנוכחי בטיסות ארוכות. זהו המטוס שמפעילה קוואנטס בקווים ארוכים במיוחד כמו פרת' ללונדון וטיסות ארוכות מאוסטרליה לארצות הברית. הטווח הרשמי של Boeing 787-9 עומד על כ-14 אלף קילומטרים, נתון שמאפשר טיסות של כ-17 עד 18 שעות בנתיבים מסוימים, אבל לא מספיק בדרך כלל כדי לחבר את סידני ללונדון ישירות בתנאים מסחריים רגילים, עם נוסעים, מטען, רזרבות דלק ונתיבי אוויר משתנים.
גם Boeing 777-8, הגרסה ארוכת הטווח של משפחת 777X, אמור להציע טווח מרשים של כ-16,200 קילומטרים. על הנייר זהו אחד ממטוסי הנוסעים ארוכי הטווח בעולם, עם קיבולת גדולה יותר מה-787 ויכולת לטוס בקווים בין יבשתיים ארוכים במיוחד. אבל נכון לעכשיו, ה-777X עדיין לא הפך למטוס נוסעים מסחרי פעיל בשירות סדיר. לכן ההשוואה אליו חשובה, אבל היא נותרת בשלב זה בעיקר השוואה עתידית ולא תפעולית.
מטוסי Airbus A350-1000 הרגילים מציעים טווח ארוך מאוד, סביב 16,700 קילומטרים בגרסאות המשופרות, אבל ה-A350-1000ULR נבנה למשימה קיצונית יותר. ההבדל אינו רק במספרים. מטוס רגיל ארוך טווח מתוכנן לחבר בין מרכזי תעופה רחוקים, למשל דוחא לאוקלנד, פרת' ללונדון או סינגפור לניו יורק. מטוס אולטרה ארוך טווח כמו זה של קוואנטס נועד לבטל לחלוטין את עצירת הביניים בנתיב שבעבר נחשב כמעט בלתי אפשרי לטיסה מסחרית רציפה.
היתרון לנוסעים ברור: פחות זמן כולל בדרך, פחות סיכון לאובדן קונקשן, פחות מעבר בין שדות תעופה ופחות סחיבת מזוודות בין טרמינלים. מנגד, יש גם מחיר. טיסה של 22 שעות היא מבחן גופני ונפשי לא פשוט. ישיבה ממושכת כל כך מעלה את הצורך בתנועה, שתייה מספקת, הפחתת אלכוהול, הקפדה על קימה מהכיסא ושינה מתוכננת. עבור חברות התעופה, האתגר הוא למכור מספיק מושבי פרימיום כדי להצדיק את עלות הטיסה, משום שמטוס שטס כל כך רחוק נושא הרבה דלק, פחות מטען ולעיתים פחות נוסעים.
ההשוואה בין המטוסים מראה את קו הגבול החדש של התעופה: Boeing 787-9 מאפשר כיום טיסות ארוכות מאוד של כ-17 עד 18 שעות בקווים מסוימים; Airbus A350-900ULR מאפשר כיום טיסות של כמעט 19 שעות ואף יותר בתנאים מסוימים; Boeing 777-8 מבטיח טווח גדול יותר, אבל עדיין ממתין לשלב המסחרי המלא; ואילו Airbus A350-1000ULR של קוואנטס מיועד לדחוף את התקרה ל-22 שעות, רף שלא היה מקובל עד כה בטיסות נוסעים סדירות.
אם קמפיין הניסויים יושלם בהצלחה, המטוס הראשון יעבור התאמה לתצורה המסחרית של קוואנטס והמטוסים הבאים ייכנסו בהדרגה לקו הייצור. מבחינת עולם התעופה, זו אינה רק עוד גרסה של מטוס קיים, אלא הכרזה על כיוון ברור: פחות עצירות, יותר טיסות נקודה לנקודה, וגבולות חדשים למה שנוסע מוכן לעבור כדי להגיע מהר יותר לצד השני של העולם.
התרעות פיקוד העורף