בשנה האחרונה גססה מפלגת העבודה עם שלושה מנדטים בסל. במצב עניינים מביך שכזה, לא הייתה אופציה אפילו להתרסק בחן. וכך קרה שכשעמיר פרץ ואיציק שמולי ערקו אל המתחרים, מרב מיכאלי מצאה את עצמה לבד עם העטיפה. בימים הראשונים במליאת הכנסת זה נראה קצת כמו הצרצר והנמלים: מיכאלי נציגת השאריות, בודדה על הספסל לצד מפלגות שבעות שאגרו מספיק מזון לימות החורף.
שבוע מאז שלתה את מפלגת העבודה מהקרקעית אל חוף מנדטים ריאלי, היו"ר הטרייה משדרת הכל חוץ מכוחנות. המסרים שלה ברורים, לשכתה הצנועה רוחשת פעילות נלהבת, כמעט נאיבית, והיא עצמה ממוקדת מטרה, וגם מצחיקה מאוד, שזה כשלעצמו מרענן על רקע הרצינות התהומית שאפיינה את ראשי מפלגת העבודה בעבר. כשהמשא ומתן על החיבורים בין המפלגות הסתיים בלא כלום, כתבו עליה שהכוח סחרר אותה, שהיא טיפסה על עץ גבוה מדי. אבל בבוקר שלאחר הגשת הרשימות, מצאתי אישה חרוצה ונטולת אגו, שבאה לעבוד וכלל לא ממהרת לנוח על זרי הדפנה. "כשהפרשנים אומרים שהמנדטים עלו לי לראש, זה בדיוק ההבדל ביחס אל הגברים והנשים", היא מתרעמת.
יו"ר מפלגת העבודה היא נכדתם של נחמיה מיכאלי, המזכיר האחרון של תנועת מפ"ם, ושל ד"ר ישראל קסטנר, מארגן פעולת ההצלה "רכבת קסטנר", שהואשם בישראל לאחר המלחמה בשיתוף פעולה עם השלטון הנאצי בהונגריה. היועץ המשפטי לממשלה הגיש בשם קסטנר כתב אישום בגין הוצאת דיבה נגד העיתונאי שפרסם את ההאשמות נגדו, אבל במהלך המשפט הפך קסטנר מתובע לנתבע, ו"משפט קסטנר" הפך למסמך מפורט על שואת יהודי הונגריה והפך למסע הסתה נגדו. בסיומו, קבע בית המשפט בקיץ 1955 כי "קסטנר מכר את נפשו לשטן". המדינה ערערה על פסק הדין, ובמרץ 1957 קסטנר נרצח בתל אביב. כעבור שנה, ברוב של שלושה מול שניים, קבע בית המשפט העליון שקסטנר זכאי מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, רצח בעקיפין של יהודי הונגריה ושותפות גזל עם הנאצים, אך הוסכם פה אחד שקסטנר הציל ביודעין את פושע המלחמה הנאצי קורט בכר מעונש המוות שהמתין לו בנירנברג. השופט שמעון אגרנט כתב בפסק דינו כי "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט".
התרעות פיקוד העורף