אין ספק שהראיון של יונית וביבי השתלט על השיח ברשתות. ניתוח התגובות לראיון הראה שהתחושות היו אמביוולנטיות. התחושות שעורר נתניהו בקרב הצופים, גם אצל אלו שלא נמנים עם אוהדיו המושבעים, היו של הערכה, השתאות ואף הערצה. המילה גאון עלתה לא מעט פעמים בהקשר זה. לעומת זאת, התגובות כלפי יונית היו שליליות ברובן. טווח התחושות כלל ציניות, זלזול ואכזבה.
השאלה המהותית שנשאלת בהקשר זה היא אם ראיון זה ישפיע על הבוחרים. עוד נגיע לזה, אבל לפני כן חשוב להבין איך באו לידי ביטוי כל הטכניקות הפסיכולוגיות שבהן עושים שימוש בשכנוע, עיצוב התנהגות ומו"מ.
הדבר הראשון שחשוב לתת אליו את הדעת הוא שפת הגוף. הדרך היעילה ביותר לבחון שפת גוף היא להשתיק את הקול בראיון, מה שמאפשר להתרכז בהבעות פנים, בשפת הגוף, במבטים ולא בתוכן השיחה. שפת הגוף מהווה בין 70% ל־80% אחוז מהאינטראקציה הבינאישית, ולכן יש לה חשיבות מכרעת לגבי המסרים המועברים. לכן כדי להבין מה הפך את הראיון הזה להצלחה כל כך גדולה מבחינת נתניהו, יש לבחון את הדינמיקה בין השניים.
יונית התחילה בנחישות מאוד גדולה, לפחות כלפי חוץ, אבל למרות ניסיונותיה להסתיר זאת, ניכר היה שהיא מאוד מתרגשת. התרגשות זו באה לידי ביטוי בכך שהיא ידעה שניצב לפניה אומן הרטוריקה, והיא הייתה עסוקה בניסיונות לא ליפול למלכודת שלו. ניסיונות אלו לא צלחו. בחלק גדול מהמקרים היא אפילו לא הקשיבה לתשובות שלו ועברה הלאה כדי לסמן וי, אף שלו הקשיבה, הייתה יכולה להעביר את הראיון למקומות שנוחים לה.
לעומת הקפיצוּת והדריכות של יונית, נתניהו נראה רגוע, שלו, נינוח, מחויך. אפילו זחוח. הוא הרגיש בבית אף על פי שמבחינתו אולפן חדשות 12 מוגדר עוין והוא התבטא בעניין זה לא מעט. החוכמה הגדולה במצבים מסוג זה היא לדעת להרגיש בבית, הנינוחות משדרת לצד השני ולצופים את התחושה שאתה שולט במצב.
בשלב מסוים בשיחה, שאותו אני מכנה שלב ה־"נה־נה־נה", השתנתה לחלוטין הדינמיקה. יונית - שהתאמצה לשמר ארשת פנים ממלכתית, לוחמנית ולא מתפשרת - לא יכלה לעצור את עצמה ופרצה בצחוק בלתי נשלט. נמצאה גרסה חדשה ל"חמוצים": "נה, נה, נה, נה, נה", שזה, בהנגנת קול משעשעת של נתניהו, הוא הכינוי החדש למי שמחפש כל הזמן מה לא בסדר. לוי מיד החמיאה לו על החיקוי, כי ראתה אותו כמכוון אליה, וברגע הזה הקרח ביניהם הופשר.
הצעד הבא של נתניהו היה לעשות שימוש בטכניקה מוכרת היטב בעולם השכנוע. לתת לצד השני דוגמה מעולמות התוכן שלו ובפרט מעולם התוכן הרגשי. לאחר ששאלה אותו על יאיר, הוא ענה לה בשאלה - האם יש לך ילדים? כבר אז ניתן היה לראות שבאופן אוטומטי ולא מודע המבט על פניה התרכך. נראה היה שהשאלה הזו תפסה אותה בהפתעה, ולרגע היא חככה בדעתה אם להגיב או לא. היו לה שתי אפשרויות באותה נקודת זמן, לומר שילדיה הם לא נושא השיחה כרגע, או להשיב על שאלתו. היא בחרה להשיב. ברגע שילדיה נכנסו לשיח, הראיון היה כבר Done deal.
האומנות של השכנוע היא להיות קשוב לתגובות הצד השני בכל רגע ולדעת למצוא את התגובה שתאפשר לך להוביל את השיחה למקומות שנוחים לך. ביבי עשה זאת בצורה מדהימה. היו לו שני מסרים עיקריים להעביר בשיחה הזו. ניצחתי את הקורונה באמצעות החיסונים, ואני מול לפיד. הוא עיצב תודעה שעל פיה לא קיים היום במדינת ישראל אף מנהיג שישתווה לו. עצם זה שכרגע לפיד הוא המתחרה היחיד שלו, שיחק לטובתו. נתניהו שרטט תמונה שבה מדינת ישראל היא הראשונה לצאת מהקורונה, על כך שבקרוב כל המתחסנים ייהנו מאירועי תרבות, ספורט וישיבה בבתי קפה. אתם באמת חושבים שלפיד יכול להביא להישגים האלה? הוא תהה. נראה היה שאפילו יונית השתכנעה מדבריו.
התגובות ברשתות לא איחרו להגיע. יונית ספגה ביקורות נוקבות על כך שהתנהגה כמו ילדה מאוהבת. גרופית שלו. והאמת, הוא ידע מה הוא עושה. הוא חייך, הישיר מבט, חיקה אותה, הצחיק, הפשיר את הקרח. הלחץ שהייתה נתונה בו בלט עוד יותר לאור השאננות שלו. האסימטריה ביניהם ניכרה לעין. הוא נראה כמו בעל הבית ואף על פי שהיא המראיינת, נתניהו היה זה שניהל את הראיון.
ואיך זה ישפיע על קולות הבוחרים? נראה שנתניהו עומד לנצח בגדול בבחירות האלה.
אני נהנה
חשוב להבין, אנו מחליטים על סמך התרשמות של דקות, ולעתים שניות. לא צריך היה להקשיב לשיחה כדי להבין את יחסי הכוחות. על פי תיאוריית הפריסה הדקה (Thin Slice), יכולתנו להעריך אדם שמעולם לא פגשנו תוך שניות בודדות - היא מדויקת להפליא.
נליני אמבאדי (Nalini Ambady) מאוניברסיטת טאפטס ביקשה מסטודנטים בשנה א' להעריך את יכולת ההוראה של מרצים שלא פגשו מעולם, לאחר שצפו בקטע בן 15 שניות ללא קול מתוך הרצאה שהעבירו. אמבאדי השוותה בין דירוגי הסטודנטים החדשים להערכות שסיפקו סטודנטים ותיקים שלמדו אצל אותם מרצים, ומצאה מִתאם כמעט מושלם.
כדי לאתגר את יכולת השיפוט עוד יותר, אמבאדי חתכה את קטעי הווידיאו לשש שניות. המִתאם חזר על עצמו: שש שניות דוממות הספיקו כדי ליצור רושם מדויק אצל הסטודנטים בנוגע ליכולת ההוראה של מרצה שמעולם לא פגשו. הערכות הסטודנטים התבססו על עיבוד של רמזים, ובהם מנח גופם של המרצים, שימוש במחוות גופניות והבעות פנים.
בני אדם הם יצורים חברתיים. ההישרדות החברתית שלנו תלויה בקשרים שאנו יוצרים, ולכן זה קריטי עבורנו "לקרוא" את כוונותיהם של העומדים מולנו. צורך זה האיץ את התפתחותו של מנגנון ביולוגי המאפשר הסקת מסקנות מהירה ואוטומטית מתוך רסיסי מידע שלהם אנו נחשפים באינטראקציה. הגענו לעולם מצוידים ברדאר אינטואיטיבי, המאפשר לנו להבין את המשמעות הסמויה של השיחה באמצעות עיבוד אוטומטי של אותות בלתי מילוליים, בהם טון הקול, מחוות גופניות, הבעות פנים ומנח הגוף. האדם העומד מולך יכול לחייך, ליצור קשר עין וללחוץ את ידך, ואתה עשוי לחשוב – הוא מזייף. מנגנון זה משקלל רמזים אלה תוך שבריר שנייה לכדי רושם ראשוני, שלרוב נמצא מדויק.
נתניהו הפעם לא הגיע כקורבן, השאיר את ההתקרבנות בבית. זה לא שלוי הגיעה לא מוכנה, אבל לאולפן שלה הגיע נתניהו חמוש בנשק הטקטי הכי מפיל שיש: צחוק משוחרר ותדיר. הוא ישב נינוח, ואפילו פלט פעמיים את המשפט: "אני נהנה", כאילו אין קורונה אפידמיולוגית וכלכלית בעולמנו. כאילו אין רבים במדינה שנאנקים בזמן שהוא "נהנה". בין לבין הוא העביר את כל המסרים שרצה וחמק מהשאלות הקשות. וזה עבד לו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה