את ישיבת המליאה, שהתכנסה בשעה 16:00, פתח נשיא המדינה, שהתקבל בתרועת חצוצרות. ריבלין נשא נאום ואחריו הזמין את יו"ר הכנסת לוין להצהיר אמונים - ויעביר לו את ניהול הישיבה.
במוקד דבריו שם ריבלין את חשיבות האחדות בין אזרחי ישראל ואמר: "אם לא נשכיל למצוא מודל של שותפות שיאפשר לנו לחיות כאן יחד, מתוך כבוד הדדי זה לזה, מתוך מחויבות האחד לשני, וערבות הדדית אמתית, חוסננו הלאומי יעמוד בפני סכנה של ממש".
בתחילת נאומו אמר הנשיא: "מכובדי, אני מגיע אליכם מלשכת הנשיא, פה בירושלים, לשכה שאני יושב בה כבר שבע שנים כמעט, שבע שנים שתגענה בקרוב לסיומן. ביושבי שם חשבתי לא אחת על לשכות אחרות שישבתי בהן, חלקן בבית הזה ממש. ואמנם קרה שבחג הפסח האחרון מחשבתי נדדה לאחד מחזונות הנביא יחזקאל. מתוך גלות בבל, הוגה יחזקאל במדינה העתידית בירושלים. באוטופיה שלו, הוא מקצה בין היתר, מקום לנחלת הנשיא, לשכת הנשיא, מנהיג העם. בניגוד להיסטוריה היהודית, שידעה שופטים ומלכים, כוהנים ותלמידי חכמים, גיבורים, משוררים, נביאים ומורדים, יחזקאל מציע נשיא".
"ושאלתי את עצמי, מדוע נשיא? האם ייתכן שיחזקאל, בחזון הגאולה שלו, באוטופיה העתידנית שלו, מבקש למצוא מודל הנהגה אחר? מודל שמוצא את דרך האמצע בין המלוכה והאנרכיה, שתי שיטות שקלאנו להן אחיזה לאורך דרכו של עם ישראל, וכשלו, לבסוף, שתיהן? האם קיימת דרך אמצע, בין המנהיגות היחידאית של המלך, לבין זו המתבדלת – איש איש בשבטו? "והארץ", אומר יחזקאל על הנשיאים האידאליים שבחזונו, 'והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם'".
ריבלין פנה פעם נוספת לחברי הכנסת, והתייחס לארבע מערכות הבחירות שעברו על מדינת ישראל: "אני מכיר את הבמה והפודיום של כנסת ישראל. אני מכיר אותם כי זכיתי לשרת את העם בישראל במשך 20 שנה כחבר כנסת, מתוכן שבע שנים כיו''ר כנסת. היום, אני ניצב מול פרלמנט שפיזר את עצמו ארבע פעמים בתוך פחות משנתיים. פרלמנט שוויתר פעם אחר פעם, על הזכות לתת אמון בממשלה. המחלוקות, החוצות את החברה שלנו, הן מחלוקות של אמת. רבות מהן הן מחלוקות "לשם שמים". אך לעיתים יש חובה להכריע גם במחלוקות קורעות, קשות, כואבות".
התרעות פיקוד העורף