“הייתה הבנה באוויר שאנחנו הולכים לקראת סיום בגלל השיחות עם ניר אורבך, אבל בבוקר דיברתי עם נפתלי בטלפון וגם עם ניר אורבך ולכולם היה ברור שזה עוד לא אמור לקרות", היא משחזרת את האירוע ההוא. “אז נסעתי לשדה התעופה בלב שקט. הגעתי למרוקו ולקחו אותנו לסיור במסגד, ובעודי יחפה על השטיח במסגד ראיתי את המספר של נפתלי על הצג. אמרתי למדריך, סליחה, זה ראש הממשלה, אני חייבת לענות, וזזתי הצדה. ואז נפתלי סיפר לי על ההחלטה שלו לפזר את הממשלה ומה הוביל לזה".
ואחרי השיחות הפרטיות, שקד החליפה פרטנר, וכמו שקורה ברוב מערכות היחסים שהגיעו אל קצן - הפליגה לזוגיות אחרת. כבר למעלה מחודש שהיא מדשדשת לסירוגין מעל ומתחת לאחוז החסימה עם יועז הנדל, שחבר אליה ממפלגת דרך ארץ. בתחילת השבוע הודיעה שקד כי אמיתי פורת, מזכ"ל הקיבוץ הדתי לשעבר, יהיה במקום ה־3 ברשימה.
איך שלא מסתכלים על זה, איילת שקד היא אחת הדמויות הטרגיות במערכת הבחירות הנוכחית. הצעירה היפה והמאופקת, שמעולם לא נתפסה בסערת רגשות מוחצנת ותמיד שמרה על פאסון ממלכתי, הספיקה בתוך 13 שנה בסך הכל לייסד את סיעת הבית היהודי, לכהן כשרת המשפטים ולקדם מערכת משפט שמרנית, לפרוש מהבית היהודי כדי להקים את הימין החדש, לעמוד בראש תנועת ימינה כשרת הפנים, אבל בעיקר ולעולם להיות החצי השני של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.
בשנה האחרונה שילמה את המחיר האישי והפוליטי הכבד ביותר מבין כל חברי הקואליציה, וכשהממשלה התפרקה, גלשה במדרון האכזר לאזור אחוז החסימה. הנפילה לא רק מציבה סימן שאלה גדול על הקריירה הפוליטית שלה. היא בעיקר מכאיבה.
נקודת השבר הייתה הקמת ממשלת השינוי. “אנחנו מייצגים את הימין האידיאולוגי, ולכן לפני שנה וחצי עשיתי כל מאמץ כדי להקים ממשלת ימין", מבארת שקד. “כשסגרו לי את הדלת, נכנסתי דרך החלון, קיימתי פגישות עם גדעון סער ועם בצלאל סמוטריץ'. ניסיתי כל דבר שאפשר ואי אפשר, וכשהבנתי שלא תהיה ממשלת ימין, האחריות הייתה על הכתפיים שלי והייתי צריכה לקבל החלטה מאוד קשה שבנט כבר קיבל לפניי, להקים את ממשלת בנט־לפיד".
האתגר הגדול ביותר שעמד בפני שקד בהובלת משרד הפנים היה ללא ספק הטיפול בפליטים מאוקראינה. מצד אחד, כשרת הפנים המחזיקה במפתחות לשערי המדינה היה עליה לשמור על האיזון הנכון בין מדינה יהודית להומניטרית. מצד אחר, היא לא השכילה להבין את גודל האירוע, ולפחות בהתחלה להתעלות מעל השיקולים השגורים. “קליטת פליטים מאוקראינה ומרוסיה כתוצאה מהמלחמה הייתה בראש סדר העדיפויות שלנו", היא אומרת היום. “ובסופו של דבר הקמתי מנגנון מאוזן, שלא אפשר לכל אחד להגיע, אבל אפשר לכל מי שחי פה להביא בני משפחה וקרובים".