נמנמת, אווירת נכאים, אדישות וייאוש - כך אפשר לתאר את האווירה ששרתה אתמול בעמקי הגליל במהלך יום הבחירות. חלק מהבוחרים סיננו ביקורת על המערכת הפוליטית שגררה אותם לקלפי בפעם החמישית בתוך כשלוש שנים, מעטים הפגינו חדוות דמוקרטיה ואידיאולוגיה. מעט שלטים נתלו בקלפי בבוקר הבחירות, ה"פרלמנטים" היו דלים, מעט פעילי מפלגות הסתובבו בשטח. “נמאס, אבל הולכים לבחור כמובן", אומר אריאל אטקס מנוף הגליל.
נוף הגליל נשלטה בעברה הרחוק על ידי מפלגת העבודה. עם השנים הפכה לעיר המזוהה עם הליכוד וישראל ביתנו. בבחירות לכנסת הקודמת הופתעו רבים מנתון חדש יחסית: 20% מהקולות הוענקו לרשימה המשותפת, והצפי אתמול היה שמגמה זו תתגבר. “הקולות מתחלקים בין הליכוד וליברמן", אומרת אירנה, תושבת העיר. “הקול הרוסי ברובו עם ליברמן, אבל יש יוצאי דופן כמובן. אני התלבטתי אבל החלטתי בסוף. חשוב לזכור שערביי האזור קונים הרבה בתים בעיר שלנו, ועכשיו יהיו קולות גם למפלגות הערביות. באתי לבחור כי חייבים".
בעיר הסמוכה, נצרת, פגשתי פעילים שעמלים כבר שבועות על דבר אחד בלבד: להוציא את הציבור אל הקלפי. שיעור ההצבעה בסבב הקודם עמד שם על 46%, והפעם ההערכה הייתה שיהיה נמוך יותר. “בסבב הזה אני מרגישה יותר את האחריות של האנשים בחברה הערבית", אומרת איבתיהאג’ מג’לי, תושבת נצרת. “זה מתבטא בקריאה של אנשים מן המניין לצאת להצביע. יש חשש אמיתי שלא תהיה נציגות ערבית בכנסת. הביקור של פעילי ליכוד וימין בעיר בבוקר הבחירות גרם לציבור לזעום ולצאת להצביע כמחאה".
ד"ר מוחמד חלאיילה הוא חלק מהקואליציה לעידוד הצבעה, 14 ארגונים חברתיים ואזרחיים בחברה הערבית, א־מפלגתיים, ששמו להם למטרה לעודד הצבעה. “כבר חודשיים רץ קמפיין בנושא, ובשבוע האחרון פעילים דופקים על דלתות, מחלקים חומרי הסברה ומשכנעים לצאת להצביע", הוא מספר. “אנחנו לא מזוהים עם אף מפלגה, אלא אנחנו מערך קהילתי שמבין שזו סוגיה שדורשת טיפול והסברה".
על פי אחת ההערכות לפני הבחירות, אחוז ההצבעה במגזר הערבי היה צפוי להכריע את הבחירות. “אני לא רואה שינוי, ולא אכפת לי מהממשלה הזאת", אומר נביל במהלך ויכוח סוער שהתפתח בבית קפה מרכזי בעיר. “מה יצא לנו מזה שרע"ם ישבו בממשלה? יש פה עדיין רצח, אלימות ברחובות כל יום, עוני וקיפוח. עייפנו. אני עובד כמו חמור, הילדים שלנו גדלים בתוך אפליה ועוני, ושום מנסור עבאס לא שינה לי את החיים בשנה האחרונה".
“אבל זו בדיוק הסיבה שבגללה אתה צריך לבחור", עונה לו נדיה, בת 24. “אתה רוצה פה את בן גביר ברחובות? אתה רוצה זכויות או רק להתלונן? האלימות לא תיעלם אם הימין יעלה. להפך, היא רק תתגבר".
אין הנחות
בפרלמנט בעפולה, זה שיושב דרך קבע בסניף “ארומה" בעיר, מצאנו הפעם מעט מאוד חברים, נוף שונה ממה שהכרנו במערכות הקודמות. גם בסבב הזה נחשבת עפולה לעיר ליכוד מובהקת: בבחירות הקודמות הליכוד גרף בה 43.3% מהקולות, אבל אז עוד לא היו בעיר פעילים של מפלגת עוצמה יהודית, בראשות איתמר בן גביר. “אנחנו ניקח בגדול חד־משמעית", אומר פעיל המפלגה, שמעון אהרוני. “אני חי את השטח. אנשים שפעם אמרו לי: ‘אתם קיצונים מדי, ואתם מגזימים’, היום מודים שצדקנו בענק. אתמול ניגש אליי אדם בן 70 פלוס שהצביע כל החיים ליכוד, והפעם ישים בן גביר, ולא מעניין אותו מה יגידו עליו הליכודניקים".
אלחי, דביר אמיתי ואחיה, בני 13 מעפולה, הגיעו עם אמם כנציגי הציונות הדתית. "תלינו שלטים, שכנענו אנשים", הם אומרים. "אנחנו רוצים שלא תחזור הממשלה הקודמת. מרגישים במרחב הציבורי השתלטות של הערבים. אנחנו בעד מדינת הלכה, אבל מבינים שיש פה חילונים. לדעתנו, בנות לא צריכות ללכת במכנסיים קצרים, אלא עם כיסוי ראש".
בכיכר המרכזית, שלרוב מוצפת שלטי בחירות, התנופף ברוח שלט אחד בודד של הליכוד. לצד פעילי עוצמה יהודית, מקווים לנגוס בעוגה גם אנשי המחנה הלאומי. בסבב הקודם הם הביאו יחד (כחול לבן ותקווה חדשה) 10% מקולות העפולאים. “אני חושב שנצליח לשחזר ואולי טיפה לגדול", אומר לירן וזאן. “אף אחד לא נטש או מרגיש כעס על המפלגה. אני צופה שגם הקהילה האתיופית תתמוך יותר הפעם. מי שהצביע בעבר לכחול לבן ותקווה חדשה נשאר בפוזיציה הזאת".
ביציאה מהקלפי אנחנו פוגשים את עו"ד דב הירש, מועמד לראשות העיר בבחירות המקומיות שפועל למען שמירה על צביונה היהודי. “הליכוד שלט פה 12 שנה והביא אותנו למצב הקיצוני עם ערביי ישראל, ולכן לאחר שנים שבהן בחרתי ליכוד, אני אבחר בן גביר הפעם", הוא אומר. “הגענו למצב שבו המשטרה מוציאה במגזר כמויות של אמצעי לחימה אדירות בכל יום, שחלילה יכולנו לפגוש אותם ברחובות או בפיגועים. זה בגלל מצב שהביא הליכוד. אני לא חושב שהליכוד מסוגל לספק את המענה בהקשר הזה, ובן גביר דווקא כן".
מנגד, ישנם פעילי ליכוד ותיקים בעפולה שדבקים בשלהם. “חייבים להמשיך להגיע לקלפי", אומר עמרם. “אין הנחות. אנחנו ליכודניקים, ותמיד נהיה".
העמק לא שוכח
במושבי גבול הצפון נדמה שחל מהפך. מאות חקלאים ובני משפחותיהם, מיישובי הגבול כמו זרעית, שתולה, נטועה, אבן מנחם ועוד, רובם מצביעי ליכוד וימין מובהקים, התפקדו באופן גורף למפלגת העבודה והחליטו, לדבריהם, לבחור במנהיגות שעמדה לצדם בשנה האחרונה במאבק החקלאים. “הובלנו את המאבק בענף ההטלה, ועודד פורר, שר החקלאות, שם למטרה להאשים אותנו ביוקר המחיה", אומר יואב כהן ממושב נטועה. “כל חיינו הצבענו ימין, והפעם החלטנו ללכת עם רם שפע ממפלגת העבודה ועם מיכאל ביטון מהמחנה הלאומי, שהיו הגורמים היחידים שתמכו בנו ונאבקו למעננו בגזרות האוצר. כדי לשמר את החקלאות והציונות, כולנו התפקדנו למפלגת העבודה. נאמנות היא גורם שחסר בנוף הפוליטי, וכשמישהו נלחם עבורנו, נישאר נאמנים לו. שניהם עצרו מהלכים רבים שתוכננו נגדנו. עבורי, זה מהפך רציני לצאת בהצהרה כזאת, אבל אני חושב שמצאנו מנהיגים שעמדו איתנו ברמה האישית והערכית. קיבלתי ריקושטים, אבל כולנו עומדים מאחורי ההחלטה שלנו. אני צופה ש־50%־60% מהקולות בגזרה שלנו יעברו כעת למחנה הלאומי ולמפלגת העבודה. נלך לקלפי, ודקה אחרי כן נחזור ללול ולשדה".
בקיבוצי עמק יזרעאל, בשעה מוקדמת בבוקר הצביעו כבר מאות. באחד הקיבוצים השחיתו פעילי מרצ והעבודה שלטים של יש עתיד וגירשו את פעילי יש עתיד, עד להגעתו של שוטר קהילתי שעשה סדר. “יש בהתיישבות העובדת תנועה ערה, ורואים פעילות גדולה למפלגה של גנץ", אומר זיו ורהפטיג, תושב עמק יזרעאל. “אבל ביישובים הקהילתיים ההצבעה מתחלקת בין הגושים. מבחינת האווירה, סביב 11 החלה התעוררות מסוימת".
לרוב זוכות שם מרצ והעבודה במרב הקולות, אלא שב־2019 חל מפנה, וכמחצית הצביעו כחול לבן. הפעם הצפי הוא חלוקה של הקולות בין מרצ, גנץ, לפיד והעבודה. התמיכה המובהקת בשמאל נעלמה. “עושה רושם שאנשים יותר בקטע של שופינג", אומר ורהפטיג. “יש אווירת חג אבל לא בחירות. אין מערכות כריזה, רכבים וג’ינגלים. בקיבוצים אנשים מתאבדים עדיין על מפלגת העבודה. אני מאחל למדינה שיהיו לנו ארבע שנים של ממשלה יציבה בראשות יאיר לפיד. אנחנו, כתושבי העמק, הולכים לקלפי גם עם הדרישה לביטול הקמת שדה תעופה בעמק והקמתו בנבטים. גנץ מגמגם בנושא ומונע את המשך התכנון בנבטים, והעמק לא שוכח".
בקיבוץ שריד ניצלו את יום השבתון לטובת הפנינג לילדי הקיבוץ. בצהריים נרשמה שם תנועה ערה לקלפי. כמו רוב קיבוצי העמק, גם שריד היה בסיס מוצק של מפא"י, והקולות בו התחלקו בין מרצ והעבודה. כיום מרחב הבחירה התרחב מעט, עם מגמה ברורה למרכז־שמאל. "הרבה מאיתנו חשים בעיקר דאגה“, אומרת רותי בק־שמש. “הלך הרוח הוא של חשש מפני מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, ונקבל את מה שאנחנו לא רוצים. ומצד שני, אין התרחשות בכבישים, בצמתים וברחובות, אנשים מאוד מכונסים בתוך עצמם. אין אנרגיות כמו פעם ויש ייאוש. אבל הרוב המוחלט יצביע בוודאות. בחדר האוכל השיחה היא על חשיבות ההצבעה. מישהו אמר אתמול שממילא עוד חצי שנה נלך שוב לקלפי, ודיברנו על החשיבות בלצאת לבחור במה שהכי קרוב ללב".
“בחירות היו פעם חגיגה", אומר לנו אריה, מוותיקי מושבי חבל תענך, שהצביע רוב חייו למפלגת העבודה. פגשנו אותו בצרכנייה המקומית, לשם הגיע בטרקטור עם נכדיו. “פעם היינו רצים מבית לבית, מחתימים אנשים, היה סניף פעיל, היו רוח קרב ונחישות", הוא אומר. "הייתה אידיאולוגיה. האמנו בדרך. היום אנשים התעייפו. הפוליטיקאים שמו עצמם ללעג, ובכל סבב כזה הם מפסידים עוד ועוד את אמון הציבור. אין ערכים, הכל אינטרסים, אז למה שאנשים יבואו להצביע?".
התרעות פיקוד העורף