גל הירש יודע מהן מלחמות. כאיש צבא הוא השתתף במערכות מבצעיות רבות, נלחם על חייו לאחר פציעה ונלחם על שמו הטוב בעקבות מלחמת לבנון השנייה ועם סיכול מועמדותו לתפקיד מפכ"ל המשטרה. כעת, כשהוא מתמודד לכנסת עם מפלגת מגן, הוא רואה את העימות בגבול עזה ויש לו מה להגיד על זה. "איראן מכתיבה לנו את סדר היום", הוא טוען. "כמו שהשתלטה על לבנון באמצעות חזבאללה, כמו שעשתה בתימן ובעיראק, כך טהרן עושה זאת בעזה ומנסה לעשות זאת גם בסוריה. ברגע שביצענו את ההתנתקות מהרצועה, איראן נכנסה ובנתה שם בסיס שיגור שמשפיע לנו על החיים. ברצותה, הופכת הרצועה את כל ישראל לעוטף עזה".

מה אתה חושב על האופן שבו ישראל מתמודדת עם הסוגיה?

"כל מה שעשינו מאז ההתנתקות ועד עכשיו זה מאמץ לקנות זמן ולדחות את ההחלטה מול עזה. יש שתי אופציות להתמודד עם המצב ברצועה: הראשונה, הגעה להסדר בלחץ בינלאומי ובמעורבות של גורמים שכנים כמו מצרים וטורקיה ושל הציר המתון של מדינות ערב, יחד עם הקהילה הבינלאומית; אופציה שנייה היא להמשיך באותו קו של קניית זמן. צריך להסתכל אחורה: קנינו זמן בלבנון במשך כל שנות ה־70 וב־82' הגענו לשלום הגליל; קנינו זמן אחרי הנסיגה בלבנון במאי 2000 והגענו כעבור שש שנים למלחמת לבנון השנייה; קנינו זמן ביהודה ושומרון במשך שנתיים מאז 2000 והגענו למבצע חומת מגן. מה שמביא לנו יציבות ושקט בלבנון כבר 13 שנים וביהודה ושומרון מאז 2002 זה מהלומה צבאית, שהעיקרון שלה הוא פירוק שיטתי. אני הובלתי את התכנון למבצע חומת מגן והובלתי את אוגדת הגליל במלחמת לבנון השנייה. כשאתה מבצע מהלך מפרק, אתה מייצר יציבות לזמן ארוך, וכך יש לך זמן לתמרון מדיני".

אז מה צריך לעשות עם עזה?

"הייתי מציע לבצע הכנות לשיקום רצועת עזה באמצעות גיוס משאבים בינלאומיים ורתימת לגיטימציה בינלאומית לשיקומה אחרי שתפורק או תוסדר. באותו זמן הייתי מפעיל לחץ בינלאומי על איראן, כולל סנקציות אגרסיביות כמו שנעשה בהקשר להסכם הגרעין. צריך להגיע למצב שאיראן מושכת את ידה מעזה, וזה כולל פעולות צבאיות מוגבלות. בכל הזמן הזה הייתי נערך למצב שבו 'מלאה הכוס'. וכלל לא בטוח שמצב כזה הוא בשליטתנו, משום שהרקטה שיצאה לכיוון תל אביב הייתה יכולה לגרום לנזקים גדולים וממילא הייתה מכניסה אותנו למצב שבו אנחנו צריכים לצאת לפעולה בעזה".

מה דעתך על האופן שבו ראש הממשלה נתניהו פועל במישור הביטחוני?

"בדרך כלל המהלכים שמתבצעים לאורך גבולות המדינה, למשל בסוריה, מקובלים עליי. בסוגיה העזתית אפשרנו לקסאמים שקראנו להם צינורות מעופפים להפוך לרקטות כבדות שמאיימות על כל ישראל. אפשרנו לבלוני יום הולדת להפוך לבלוני נפץ. זו מדיניות שגויה".

ימים ספורים לפני הבחירות, תשומת הלב הציבורית הוסטה לכיוון הביטחוני. איפה זה שם את הקמפיין שלך?
"סדר היום הוא תנודתי. הקשב שלנו עד לא מזמן היה בהקשרים של סמארטפון שנפרץ ועסקה שקשורה לצוללות. משחקים לנו בראש".

הסיטואציה הביטחונית היא כלי במשחק הפוליטי?

"השיגורים הם סיטואציה מבצעית, אבל חלק מהצד הפוליטי הופך אותם מיד לעניין משמעותי בקמפיין. אנחנו רואים איך המפלגות מפעילות ספינולוגים ויועצי תקשורת שמסיטים את תשומת הלב הציבורית בהתאם לצורך שלהם, תוך שהתקשורת משתפת פעולה. אנחנו במפלגת מגן מנקים את הרעשים ומזכירים שהקרב על הבית הוא לא מעבר לגבולות המדינה, הוא בתוך המדינה, בתוך הלבבות של אנשים. אנשים נאבקים על תור לסי.טי, על פרנסה ברמה הכי בסיסית, על בעיות משמעותיות בהתנהלות הממשלתית. הסקטור הממשלתי לא מטפל באופן מיטבי ולא נותן שירות לאזרח. צריך להחזיר את סדר היום האמיתי לאזרחים ולנתק אותם מהספינים".

חייל של המדינה

ממפלגת כחול לבן, שבראשה שלושה רמטכ"לים לשעבר, הוא לא מתלהב, בלשון המעטה. "עד היום לא ברור מהי המפלגה הזו ומה ערכיה והאידיאולוגיה שלה חוץ מ'בואו נחליף את השלטון ונראה אחר כך מה עושים'", הוא אומר. "כיום הקמפיין שלהם מובל על ידי יש עתיד, מפלגה מהסדר הישן, שבנתה את כוחה במידה רבה על שנאת אחים, על הסתה נגד האחר ועל ספינים. צריך להכניס דם חדש למערכת הפוליטית, שרואה את טובת האזרח".
 

נראה דווקא שהמקום הטבעי עבורך הוא מפלגת הגנרלים. זה לא עלה על הפרק?

"לא בטוח שזה המקום הטבעי לי, כי אני לא הגנרל שקופץ מהצבא, מהחגור ומהמדים, ישירות לזירה הפוליטית. אני נמצא יותר מעשור באזרחות. פועל בתחום הכלכלי, מעסיק אנשים, מקים חברות, עוסק במחקר ופיתוח ובניהול פרויקטים וגם בחינוך למנהיגות ובפעילות חברתית. כבר יותר מעשור שאני מכהן כיו"ר המכון למנהיגות העתיד שנמצא בשדרות ופועל משם ועד קריית שמונה. אני לא עוד איש צבא אלא אדם שבא עם ניסיון קצת יותר שלם, גם כאזרח וגם כביטחוניסט עם קבלות. אני עד עצם היום הזה בשירות מילואים פעיל".
 

חשוב לך לרוץ באופן עצמאי?

"היו הצעות ובדיקות אבל לא חיפשתי ג'וב ולא רציתי שריונים שתכליתם להביא אותי לכנסת. התכלית המרכזית שלי היא להניע סדר יום, כפי שעשיתי כל חיי, להוביל שינוים, לעשות רפורמות ולדאוג לאנשים. מאותה סיבה הסכמתי להיות מפכ"ל המשטרה, מה שסוכל לבסוף. מאותה סיבה ביצעתי את המהפכה של גברים ונשים בבה"ד 1. מאותה סיבה קבעתי את המרכזיות של לימודי ישראל ומורשת ישראל לכל צוערת וצוער בבית ספר לקצינים. עסקתי בהקמת יחידות ובשינויים ארגוניים דרמטיים במערכת הביטחון, ומכאן אני גם מגיע לרצון לשרת כאיש ציבור".
 

הירש הוביל מבצעים עלומים שלעולם לא יפורסמו. הוא הגיע למלחמת לבנון השנייה כמפקד עוצבת הגליל ונאלץ בסיומה לפרוש מתפקידו בעקבות ממצאי ועדת אלמוג על תפקודו באירוע חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, שהוביל לפתיחת המלחמה. חברי ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המלחמה מתחו אף הם ביקורת על הירש, אלא ששנים מאוחר יותר פנה יו"ר הוועדה, השופט אליהו וינוגרד, לרמטכ"ל דאז בני גנץ וביקש לתקן את העוול. 
 

ב־2015 ביקש השר לביטחון פנים גלעד ארדן למנות את הירש למפכ"ל המשטרה, אך זמן קצר לאחר מכן נודע כי היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין בוחן מידע המעלה חשד להתנהלות לא כשרה לכאורה בעסקאות שבהן היתה מעורבת חברת הייצוא הביטחוני "דיפנסיב שילד" שבראשה עומד הירש. הלחץ הציבורי והקשיים באישור המינוי גרמו לארדן להודיע על הסרת מועמדותו של הירש. בזמן שחלף מאז הופרכו החשדות ועלתה הטענה כי תהליך בדיקת החשדות היה חלק מניסיון, שצלח, לסכל את מינויו.      
 

עכשיו אתה שוב מתמודד למשרה ציבורית. לא היית אמור לוותר על התענוג אחרי הפרשות הללו? 

"אני רוצה להזכיר לך שזה לא רק שני המקרים האלה. עברתי שירות צבאי מאוד סוער ובכל תפקיד שהייתי בו הייתה מלחמה, היו מבצעים גדולים, היו מקרים שלקחתי עליהם אחריות והובלתי אותם. נפצעתי פציעה קשה במארב מחבלים. הדרך הטבעית היא לומר אוקיי, מספיק, עשיתי את שלי, עכשיו אני עושה לביתי והולך לשחק עם הנכדה החדשה. אבל אין לי דרך להתמודד עם הרצון האותנטי שלי לשרת. זה חזק ממני".
 

מי שלא מונה למפכ"ל לוטש עכשיו עיניו לתפקיד השר לביטחון פנים. "אני רואה במשטרה תיק חברתי, שירות לאזרח במלוא מובן המילה", הוא אומר. "אני רואה בטרור חקלאי דבר שמשפיע על החיים במדינה, אני רואה בפשיעה ברחובות כפיגוע פלילי, ויש אלימות נגד נשים, שיטור יתר, פגיעה ביהדות אתיופיה, עודף כוח במערכת אכיפת החוק, היעדרו של ריסון כוח. כל הדברים האלה מחייבים מהפכה מהותית, שתכננתי לעשות כשהייתי מועמד למפכ"ל המשטרה. הגיע הזמן לעשות את השינוי הנדרש. אני פונה לציבור ואומר: אם אתם רוצים שאעשה את השינויים האלה, תמנו אותי אתם".

מסתער על השטח
בימים אלה חורש הירש את הארץ בחוגי בית. "אין לנו את התקציבים של המפלגות הגדולות, שנהנות מכספי מימון מפלגות", הוא אומר. "אני לא יכול לפרוש את עצמי על שלט חוצות בנתיבי איילון לצדה של בר רפאלי, ולא יכול לפרסם בהיקפים גדולים באינטרנט. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים לעשות ופועלים בשטח. מקווים שאנשים יבחרו מהלב ומהמצפון ביום הבוחר". 
 
בינתיים הסקרים לא מנבאים לכם טובות.
"הסקרים הם מציאות עצובה במדינת ישראל. יש להם אומנם בסיס מדעי, אבל הם רחוקים מלהיות מדויקים. למרבה הצער, הציבור מכור לסקרים: הוא יושב מול המסך ומתרשם מהעמודות שעולות ויורדות, אבל לא זוכר את העמודות של אתמול או את העמודות של שבוע שעבר. הכל תנודתי, בהיקפים של מנדטים רבים, וכל זה קורה בהתאם לספין של אותו שבוע".
 
אולי גם אתה צריך לייצר ספינים. 
"הציעו לי לא מעט פעמים ללכלך על החברים מהצבא ולספר מה אני יודע עליהם ולהיות אגרסיבי. זה לא יקרה. אני מתכוון להישאר מי שאני ולהקפיד על ערכים, גם במחיר של נזק פוליטי ואפילו במחיר של אי כניסה לכנסת. בסוף הישראלי בוחר מהבטן, ממה שחשוב לו באמת, ואני מקווה שהוא יבחר במגן כי היא המפלגה היחידה מסוגה בישראל: ביטחונית, חברתית, ימנית, מתונה שמשקפת את הציבור. יש במפלגה מנהיגים, פעילים חברתיים אחד־אחד, בוגרי ואנשי המכון למנהיגות שעברו שנות חניכה בתפקידם בכל הארץ; יש אנשים מעוטף עזה ומאצבע הגליל; יש חרדים וחילונים, גברים ונשים, בני מיעוטים ולא במשבצות משוריינות מראש. כל החברה הישראלית מגולמת במפלגה – רשימה אמיתית שבאה לעבוד".