לחברת הכנסת רויטל סויד אין רגע דל בימים אלה, אנחנו בקושי מצליחות לתאם זמן למפגש, מכיוון שהלו"ז שלה עמוס ואי אפשר לדחוס בו סיכה. עשרה ימים לפני הפריימריז הדרמטיים של מפלגת העבודה, שהסקרים מנבאים לה בקושי 10 מנדטים, חשוב לה להשתתף בכל חוג בית או כנס. בעשירייה הראשונה יש שלושה מקומות מובטחים לייצוג נשי. מעמדן של שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר יציב, והן כבר בפנים, על המקום השלישי נאבקות מרב מיכאלי ועו"ד רויטל סויד. שתי חברות כנסת דומיננטיות מאוד, שלא יושבות על אותה המשבצת. כמובן שללא קשר למקומות המובטחים לנשים בעשירייה הראשונה, סויד צריכה לעקוף גם את איתן כבל, לצורך העניין, שבימים אלה נחשב ל"מורד" ביו"ר המפלגה גבאי, ולהצליח להשתחל לנבחרת הפותחת ללא שריון מגדרי.
 

נדמה שכל ראיון או מפגש חוץ־פוליטי הוא כמו אוויר לנשימה עבורה. למפלגת העבודה אנחנו עוד נגיע, אלא שנושא בוער יותר על הפרק מסקרן אותי כבר בתחילת המפגש. אני פוגשת אותה כמה ימים אחרי שמתפוצצת פרשיית אפי נוה. לפני מספר שנים, כשסויד עוד שימשה עו"ד בתחום הפלילי, היא הייתה סגניתו בלשכה במחוז תל אביב. “הכרנו בלשכת עורכי הדין בפעילות משותפת, התמודדתי מולו ב־2011, והוא ניצח", היא מספרת. “כשהוא מונה ליו"ר הלשכה ב־2014, אני כבר לא הייתי שם".
 

כמי שנחשבה למקורבת אליו, מה עמדתך בנוגע לפרשה שהוא מככב בה?

“אלה חשדות חמורים שצריכים להיבדק. זו טלטלה גדולה לא רק למערכת המשפט אלא גם ללשכת עורכי הדין. וטוב שהם מתבררים".
 

וזה מעיד בעיניך על כישלון המערכת כולה?  

"לא. יש חשדות חמורים שצריכים וחייבים להתברר, וזה לא אומר שום דבר על המערכת כולה. בכל מערכת יש לעתים כשלים פרסונליים, ואני שמחה שהסיפור הזה נחשף, אלא שכעת כל חורשי רעתה של המערכת מנסים לעשות בזה שימוש".

מי למשל?

“יריב לוין, שקופץ על העגלה ורוצה פתאום לחולל כאן רפורמה ולעשות מערכת משפט כמו בהונגריה וכמו שמנסים לעשות בפולין, מערכת חלשה שכפופה לפוליטיקאים בריונים. וכמובן ראש הממשלה, שיש לו עכשיו אינטרס של הישרדות פוליטית נטו. ראש ממשלה אמור להיות מנהיג, אתה אמור להיות עם חזון, אתה אמור להוביל מדינה, ואם הסתבכת ויש נגדך חשדות חמורים בפלילים, אז תגיד 'אני סומך על המערכות האלה', תילחם על חזקת החפות שלך, אבל תסמוך על המערכת, תגבה אותה. בסופו של דבר, יש לך אחריות כלפי הציבור. כשכל נערי החיסול של נתניהו באים ומדברים נגד המערכת ועל תפירת תיקים, אז נו באמת, משטרת ישראל תופרת תיקים? משטרת ישראל - חורשי רעתו של ראש הממשלה - ישבו כדי לתפור לו תיק? הם באים ומדברים על הפרקליטות שעושה הפיכה שלטונית. איפה לעזאזל אנחנו נמצאים? מטפטפים ארס לציבור. וזה לא שאין לי ביקורת על מערכת המשפט, ולא שהיא חפה מכשלים, אבל תלוי מאיפה היא מגיעה. אם הביקורת מגיעה ממקום של תיקון, היא טובה ונכונה ומתקנת, אבל אם ביקורת מגיעה מתוך רצון להחליש, למוטט, להרוס, זו לא ביקורת, זו מגמה, וזה מה שהם רוצים, ואנחנו רואים את זה יותר מיום ליום".
 

נוטה לסנגר
 

סויד לא מנסה להסתיר את מעורבותה הרגשית הגדולה בכל הנוגע למערכת המשפט, הבית שלה. בניגוד לפוליטיקאים מיומנים, היא לא מדקלמת קלישאות אלא מדברת מדם לבה. את הקריירה המשפטית החלה במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז תל אביב, אך במהרה פתחה משרד עצמאי שבו ייצגה לקוחות בעבירות פשיעה חמורה. היא ייצגה בין היתר את פליקס אבוטבול ואת מארי פיזם. בהמשך ביצעה תפנית והחליטה להפסיק לטפל בתיקים מהסוג הזה, וייצגה בהתנדבות נפגעי תקיפה מינית וקורבנות אלימות. 
 

המסלול לעריכת דין היה מובנה עבורה כבר מכיתה ג': "ידעתי מגיל מאוד צעיר שאהיה עורכת דין, תמיד הייתה לי יכולת לראות את התמונה המלאה, היכן שכולם רואים רק שחור ולבן. ראיתי ניואנסים, הבנתי שיש נסיבות, ועוד כילדה היה לי גם חוש צדק מפותח. רציתי להיות קול למוחלשים וגם להילחם עבורם, אם יש משהו שמאפיין אותי זה המאבק והמלחמה למען דברים שאני מאמינה בהם".
 

הפנייה לפלילים הייתה מקרית לחלוטין. זה היה בחודש הראשון להתמחותה בתורנות פלילית של השופטת האזרחית שרה גדות. "פעם כל שופט בבית משפט השלום היה צריך לתת חודש תורנות מעצרים פלילי, ורצה הגורל והיום הראשון שבו דרכתי בבית המשפט היה באולם המעצרים של בית משפט השלום בתל אביב", היא מספרת. "כשגדות ערכה כנס פרישה לא מזמן והזמינה את כל מתמחיה לדורותיהם, התברר שכולם עוסקים בתחום האזרחי. חוץ מאחת - אני". 
 

אחר כך עברה התמחות בפרקליטות אצל השופטת פנינה גיא, "שם למדתי יותר על עצמי, והבנתי שיש לי נטייה לסנגר על אנשים יותר מאשר לקטרג". כשסיימה את בחינות הלשכה סויד הייתה בהריון ראשון, "אף אחד לא רצה לקבל אותי, לא הפרקליטות ולא המשטרה, ומי שהיה לימים אז ראש מחלק, נצ"מ אבי מנצור אמר לי: תלדי ותחזרי, את לא יכולה לבוא אלינו עם בטן של חודש שישי. אז זה היה נהוג. ואני אמרתי, מה אעשה כמה חודשים באפס מעשה? הגעתי לעו"ד אברהם לוי, הייתי פרילנסרית והשאר היסטוריה. יום אחד יוחנן דנינו ניסה לגייס אותי לתביעות של המשטרה, בזמנו הוא היה תובע צעיר ומתחיל, אחד התיקים הראשונים שלי היה מולו, ואני כבר אז אמרתי לו שהוא יום אחד יהיה המפכ"ל. אני זוכרת שהוא אמר לי: 'איזה פספוס, איך ויתרנו עלייך, איך נתנו לך ככה ללכת'".

יוחנן דנינו, ארכיון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

מטעינה בשבת

סויד הייתה הפתעת הפריימריז הקודמים. היא נכנסה לפוליטיקה ללא ניסיון פוליטי קודם וצנחה היישר למקום ה־14 במחנה הציוני ז"ל. כניסתה לפוליטיקה ועזיבתה של קריירה משגשגת כאחת מעורכות הדין המוערכות והמצליחות בארץ הפתיעה את כולם. השבר האישי הגדול שלה אירע במהלך מבצע צוק איתן, כשבנה הבכור, “שלא אוהב בכלל שמדברים עליו", שירת בגזרת עזה. “זה היה קיץ מכונן מבחינתי", היא מספרת, “זו הפעם הראשונה שאני אמא לחייל. ישבתי בבית ברעננה עם תחושה שאני לא יכולה לעשות הרבה".

בעלה השני, מאיר דהאן, סא"ל במילואים, היה מגויס, ויומיים אחרי אסון שג'אעייה הוא איתר את הבן בנחל עוז. “מיד לקחתי חבר, מילאתי את האוטו באוכל ונסענו לעוטף. לא אשכח לעולם את קו הרקיע הזה, בכל פעם שאני חוזרת לעוטף אני נזכרת במראה הנורא. כמה ימים אחר כך הוזמנתי על ידי הרב לאו לשאת דברים בערב השקה לספר שהוציא על פרקי אבות. ביקשו ממני לומר משהו בענייני דינים ומשפט, ולא הייתי מסוגלת, אז בחרתי את ניתאי הארבלי שדיבר על 'התרחק משכן רע' והקראתי משפט שאמר: 'ואל תתייאש מן הפורענות'. כשיצאתי החוצה ראיתי הודעה מהבן שלי 'אמא, זה היה אצלנו', הייתי עם אמא שלי, שבכלל חשבה שהבן בצפון, ובתי אדל, שהייתה אז בת 8, ולא יכולתי להוציא מילה במשך כל הנסיעה".
 

בשלוש בבוקר, בדרך לבית החולים סורוקה עם אבי בנה (ניצן סויד, בעלה לשעבר - ט"ל) התברר גודל האסון: פצמ"ר נחת בשטח כינוס, חמישה חיילים הרוגים והרבה פצועים. "אני מגיעה לשם ורואה ילד מחוק. לא עזבנו עד שקצת התאושש, אבל כל הדרך בחזרה הביתה לא הפסקתי לבכות. ניצן אמר לי: 'תחשבי, טלי, יכולנו להיות במצב אחר לגמרי'. כמה שעות אחרי שהגענו הביתה שמענו שהדר גולדין נחטף. פה נשברתי לגמרי. אמרתי לעצמי 'די, לא יכול להיות שאני אשב פה 24 שנים כעורכת דין מאוד מצליחה, קוטפת פירות של עשייה מאוד קשה, באמת בשתי ידיים, ואעמוד מנגד כשיש לי עוד ילדים שבעתיד ישרתו בצבא'. כמה חודשים אחר כך הרצוג ולבני חברו יחדיו והחלטתי שזה הזמן לרוץ".
 

לא כולם אולי יודעים שאת בעצם דתייה, מנהלת אורח חיים מסורתי, ההורים שלך מפד"לניקים. החיבור למפלגת העבודה די מפתיע.

“תראי, לא הייתה לי שום אוריינטציה פוליטית לפני כן, אבל הערכים, אלה שגדלתי עליהם ואלה שאני מאמינה בהם, הם הערכים שיצוקים ממפא"י. אני מרגישה מפא"יניקית. אני באה מהציונות הדתית, למדתי באולפנה בכפר פינס, שזה אם מוסדות הציונות הדתית. הייתי מדריכה בבני עקיבא, עשיתי שירות לאומי בקיבוץ לביא כמדריכה של אתיופים שבדיוק הגיעו במבצע משה. גדלתי בבית שבו הייתה אהבת אדם, אהבת הארץ, ערכים של שוויון, של קבלת כל אחד, ערכים של שאיפה לשלום. במפלגת העבודה ובמפא"י של אז היו הרבה מאוד אנשים חובשי כיפות, מפא"י חיה באחדות מול הדתיים. בעיני הערכים לא מתנגשים אלא מתיישבים, גם היום יש בין חברי הדתיים אנשים שמאמינים בערכים של מפלגת העבודה. הם לא מאמינים לא בבית היהודי ולא בימין החדש, שהוא הימין הישן שמנוהל כולו על ידי ימין קיצוני משיחי".
 

ואיך זה מתיישב עם הדיבור נגד הדתה שמגיע מקרב כמה מחברי סיעתך? 

"במפלגה יש מנעד קולות, ומנעד הקולות הזה הוא מעולה, כי אתה פונה לפלח גדול. אני מאמינה ביהדות, אני דתייה, שומרת שבת. שולחן השבת שלנו (לסויד שני ילדים מנישואים קודמים, לדהאן שלושה, ולשניים שני ילדים משותפים, בן ובת - ט"ל) הוא כמו ליל סדר קטן, וזה נפלא. הילדים למדו בחינוך דתי, חלקם דתיים וחלקם לא. בדקה לשבת אני סוגרת את הדלת, ועד אחרי צאת השבת אני לא נמצאת, זה כמו להתחבר למטען. בשבת האחרונה החברים שלי התרוצצו בכל מקום, ואני ישבתי ולמדתי למבחן עם הבן שלי. זה רגע כזה שאתה מתכנס בבית ונטען ממנו".
 

שופט נולד
 

“כשהגעתי לכנסת לא האמנתי שאצטרך לשאת את הדגל של המאבק על מערכת המשפט, על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה במדינת ישראל", היא אומרת, “פתאום מצאתי את עצמי, בסיעה שלי, עומדת בחזית המאבק על מערכת משפט, במאבק על דמוקרטיה, במאבק על איך תיראה המדינה בשנים הבאות. אחרי ההתבטאות האלימה של מוטי יוגב כלפי מערכת המשפט ("להרים כף D9 על בית המשפט העליון" - ט"ל) נרעדתי ממנו כמו כולם, וההידרדרות שהייתה אחר כך הייתה נוראית".
 

את תוקפת בכל הזדמנות את שרת המשפטים איילת שקד, ואפילו צייצת שמה שהיא עושה למערכת המשפט זה מסע הרס, לא פחות.

"כי זה מה שאיילת שקד מעוללת למערכת המשפט - הפוליטיזציה שהיא מזריקה, ההסתה הישירה מול שופטי בית המשפט העליון, וגם אם היא לא מתכוונת לזה, זה בדיוק מה שהיא עושה. לבוא ולומר על בית המשפט העליון שהשופטים לא ציונים, שצריך להכניס ציונות לבית המשפט העליון. במהפכה ששקד מתהדרת בה היא מסיגה את הדמוקרטיה לאחור. דמוקרטיה נבחנת על ידי מערכת משפט עצמאית, ומערכת משפט עצמאית זה שהשופטים לא תלויים בכלום. כשהיא מדברת, היא יוצרת מצג של בית משפט פוליטי. הם מנסים לקדם שימוע פומבי בכנסת לשופטים במקום הוועדה למינוי שופטים. עם כל הכבוד, בחירת שופט זה לא 'שופט נולד', אתה לא יכול להביא שופט לכנסת ישראל כדי שחברי הכנסת יחקרו אותו מה דעתו על השטחים, מה דעתו על עונש מוות, על גירוש משפחות מחבלים או על קהילת הלהט"ב".

איילת שקד. צילום: פלאש 90

 

במסגרת המהפכה שלה, שקד הכניסה למערכת שופטים מעדות וממגזרים שונים באופן תקדימי.

"צריך בהחלט שבית המשפט ייתן אפשרות גם לשופטים מעדות וממגזרים שונים להיות בו, וכך הוא עושה. אנחנו לא מדברים על זה, עם כל הכבוד, צריך להפסיק לזרות חול בעיני הציבור, כי בסופו של דבר, התהליך שאנחנו מדברים עליו הוא תהליך שבו שרת משפטים שעומדת בראש המשרד מחריבה אותו. כל בכירי המשרד יוצאים נגדה, כל מערכת המשפטים עומדת מול שרת המשפטים. קחי למשל את חוק היועצים המשפטיים, מי שאין לו בעיה עם החוק לא צריך לפחד מיועצים משפטיים, מי שיש לו בעיה עם החוק צריך לפחד מהיועץ המשפטי של המשרד שלו, כי היועץ המשפטי צריך להעביר וליישם מדיניות של שר. אני אומרת לעצמי הרבה פעמים שאיילת שקד פשוט לא מבינה מה היא עושה ומה היא מעוללת לא רק למערכת המשפט - כי בסוף מערכת המשפט היא חזקה והיא תתגבר - אבל מה היא מעוללת לחברה הישראלית ומה היא מעוללת לדמוקרטיה הישראלית? זו סכנה ברורה ממש".
 

אני שואלת אותה אם היא רואה את עצמה בטווח הקרוב כשרת המשפטים, תפקיד מתבקש, והיא עונה "בוודאי. זאת מערכת שצריך לשקם אותה אחרי מה שעוללה שקד. יש הרבה דברים חיוביים שצריך לעשות בה מתוך מקום של בנייה, לא מתוך מקום של הרס. מתוך מקום של היכרות מאוד עמוקה עם המערכת ועם מה שצריך לבוא ולעשות מתוך אהבה למערכת. מתוך תובנה שזו מערכת טובה שצריכה להיות עצמאית". אבל בינתיים יש לסויד ולסיעתה עוד משוכות שצריך לעבור, האחת להיכנס למקום ריאלי בסיעה, והשנייה לנצח בבחירות.
 

את באמת חושבת שבמצב הנוכחי יש לאבי גבאי סיכוי לעמוד מול בנימין נתניהו? תראי את הסקרים.

"אני לא טומנת את ראשי בחול, והמצב בסקרים רחוק מלהיות משביע רצון. סקרים לא בהכרח משקפים את המצב שיהיה בעוד 70 יום בבחירות, ודבר נוסף אני אומרת לך, יש גם את מה שאני מרגישה בשטח. מדינת ישראל נחלקת למרכז־ימין ומרכז־שמאל, יש 40% מרכז־שמאל ו־60% מרכז־ימין, בתוך גוש המרכז הזה יש הרבה מאוד אנשים שלא רוצים את השלטון הזה".
 

וגבאי הוא האיש?

"חד־משמעית, גבאי הוא המועמד של המפלגה, ומפלגת העבודה היא האלטרנטיבה לליכוד".
 

לפיד וגנץ עוברים אתכם, למה דווקא אתם?

"מפלגת העבודה היא האלטרנטיבה. היא הייתה פה לפני 70 שנה מול הליכוד, והיא הבסיס. מה שהאזרחים צריכים לחשוב הוא שמי שרוצה להחליף את הממשלה הזאת ולעצור את הפילוג החברתי, את ההסתה, השיסוי, חוסר האחדות, חייב לבחור במפלגה שלא תשמר את השלטון הזה, ואם לפיד לא מחויב להצהיר שהוא לא יישב בממשלת נתניהו, אז אנחנו מבינים שיש פה בעיה".

אבי גבאי. צילום: דוברות עיריית באר שבע

 

כנציגת הזרם המרכזי במפלגה, מה חשבת על הסיפור עם לבני?

"אבי גבאי הוא המועמד שלנו לרשות הממשלה, ואני מגבה אותו באופן מוחלט. אני יודעת שחברים דיברו מדם לבם וכל אחד חשב שיש דרך אחרת לפעול, מבחינתי יש רק דרך אחת להגיב לכך והיא לתת גיבוי מלא ליו"ר, וכל חברי הסיעה צריכים לעמוד מאחוריו".


אנחנו מפורקים


יום לפני פגישתנו נערך בבית סוקולוב אירוע של עמיר פרץ שהכריז על תמיכתו בגבאי. מאות אנשים גדשו את המקום, והיה נדמה כי אחרי הפיאסקו בוועידת המפלגה הם מנסים לשדר קו אחר לציבור התומכים, להניח למאבקים הפנימיים לפחות לעת עתה ולנסות להציל את המפלגה. סויד תמכה בפרץ בזמנו כשרץ לראשות המפלגה מול גבאי. "אני שמחה שהוא מתייצב לצד גבאי ביחד עם בכירים נוספים של המפלגה להוביל את המדינה. הוא עשה דברים מדהימים למדינת ישראל ועוד יעשה".
 

אז מה צריך לקרות כדי שהמפלגה שלכם תתאושש?

"אנחנו. כשכולנו מגויסים ומאוחדים עם נבחרת איכותית שנאבקת ולא מרפה ולא רואה אף אחד בעיניים חוץ מהמטרה להחזיר את השפיות למדינה ולהפסיק את ההטרלה הזאת. אנחנו חייבים להבין שאין לנו פריבילגיה אחרת אלא להגיע למצב שבו אנחנו מחליפים את השלטון במדינת ישראל. כי נמאס מפוליטיקה של שנאה, נמאס מפוליטיקה של הסתה, נמאס מפוליטיקה שכל מה שמעניין זה רק הישרדות אישית פרסונלית, שלא לדבר על ראש ממשלה שחשוד בשלושה תיקי הפרת אמונים ושוחד". 
 

מנדלבליט יישבר?

"היועמ"ש עובר ימים לא קלים, אבל זה התפקיד שלו. הוא חייב לאפשר לאזרחי מדינת ישראל לדעת בדיוק במה יהיה כתב האישום אם וכשיוגש נגד רה"מ, וזה עוד לפני הבחירות, כי זכותם של אזרחי ישראל לדעת את זה".
 

את אומרת "עוד קדנציה אחת חס וחלילה עם הרכב קואליציוני פחות או יותר כמו זה והלכה לנו מדינת ישראל עם הערכים שגדלנו עליה". מה תגידי למי שיגיד לך שדי טוב פה?

"אנחנו מפורקים. ב־70 שנה הצלחנו להתקבץ מקצוות תבל והצלחנו להיות פה ביחד, לחיות פה ביחד, כשכל אחד באמת מגיע עם חשיבה מאוד שונה, אבל הצלחנו, ופתאום עכשיו מפוררים אותנו. הנשיא קרא לנו שבטים, ואני אומרת שזה לא רק שבטים, זה הרבה יותר חמור מכך, זה כבר 'אויבים ובוגדים'. כשאתה קורא לתקשורת או לשמאל או למיעוטים או לכל מי שלא מסכים איתך - עם נתניהו לא עם הימין, עם נתניהו! - בוגד ואויב, אז אתה מפורר את המרקם החברתי שלנו, זה החוסן שלנו. חוסן נבנה גם מחוסן ביטחוני אבל גם מחוסן חברתי. וכאשר יוצרים שנאת אחים ושנאת חינם, מגיעים למצב שבו אנחנו פחות מאוחדים. דמוקרטיות לא נגמרות ביום אחד, הן נחלשות ומתפוררות לאט־לאט, ומה שקורה לנו עכשיו זו ההיחלשות של הדמוקרטיה".
 

סויד משמשת כיו"ר השדולה של המרחב הווירטואלי וכבר שנה מתריעה מפני הבוטים והפרופילים המזויפים, והחשש של התערבות מעצמה זרה, כפי שחשף ראש השב"כ נדב ארגמן במה שנחשד כפליטת פה. "לראש השב"כ אין פליטות פה, ואני שמחה שזה נחשף", היא אומרת. "הוא רצה להעלות למוּדעות נושא שאני מתריעה עליו זמן רב. קיים חשש שגם בארץ תהיה לנו השפעה מבפנים של בוטים ופרופילים מזויפים, שתשפיע על התודעה שלנו השפעה בלתי הוגנת. זה קרה בברקזיט, זה קרה בארצות הברית ב־2016 וקרה גם בברזיל".
 

ניסית להעביר את חוק הפייסבוק, וארדן ושקד הקדימו אותך וגם החמירו.

"לפני חוק הפייסבוק, רגע לפני שהתפזרנו, פניתי למבקר המדינה, ליו"ר ועדת הבחירות וגם לפייסבוק עצמה, שמשיקה באנגליה מנגנון שמחייב שקיפות ברשת, שלפיו כל אדם שמעלה תוכן פוליטי ממומן צריך להיחשף בשמו ובכרטיס האשראי שלו. זה לא יסתום פיות - תמשיכו לדבר, רק שנדע מי אתם. פה בארץ זה לא עבר. מונעים את זה, כי יש מי שלא רוצה שהרשת תהיה שקופה, ושידעו מי עומד מאחורי התכנים הפוליטיים. חוק הפייסבוק בגרסה שלי הוא למעשה חוק ההסתה נגד טרור, הצעת חוק תקדימית שאומרת שכל מי שמסית ומשדל, פייסבוק תהיה חייבת לנטר ולהסיר את התכנים. בסוף שקד וארדן הגישו את חוק הפייסבוק שלהם, הם הרחיבו את זה למחוזות שבאמת כבר פגעו בחופש הביטוי. אמרתי לנתניהו: 'אם אתה נגד הסתה לטרור, תחזיר את חוק הפייסבוק לממדים שלי, אלה שמתמקדים רק בהסתה לטרור'. אבל הוא לא רוצה, הוא לא רוצה שום חקיקה שתגביל את הרשת, וראינו את התחקיר שהראה שבארץ פועלים פרופילים מזויפים כדי לקדם את ראש הממשלה. כשאני מעלה פוסט על נתניהו, הבוטים פושטים עם שחר. אסור שאת הבחירות האלה ינצלו צבא הבוטים. אנשים צריכים לדעת שהם מקבלים מידע אמין ומהימן".

מה את אומרת על קמפיין העיתונאים?

"מה זו ההסתה הזאת? מה זה הקמפיין הזה 'הם לא יחליטו'? תגידו, באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? זה הרגע שבו אנשים צריכים להבין שאנחנו נמצאים בצומת קריטי לעתידה של המדינה והחברה".
 

עולה החשש שאולי לא תיכנסי?

"אני כל כך מאמינה בעשייה שלי במשך ארבע שנים, ואני מקווה שציבור המצביעים שלנו יביעו את האמון שנתנו בי שוב. המאבק רחוק מלהגיע לכדי סיום, ואני רוצה להמשיך בו, כי מישהו צריך לעמוד שם מול נתניהו ושקד במאבק על שלטון החוק. המטרה שלי היא להיות זו שעומדת מול שרת משפטים שמחריבה את המערכת, להיות זו שעומדת מול כל חורשי רעתה של מערכת המשפט, ולהיות זו שעומדת וזועקת כבר מעל לשנתיים 'תראו לאן הם לוקחים אותנו', ואני אמרתי את זה מהיום הראשון עוד לפני שבכלל דיברו על חוק ההמלצות. אני שמחה שמדינה שלמה היום מבינה לאן הם מנסים לקחת אותנו".