חודש נותר עד ליום הבחירות לכנסת ה־21, החליפות (או הממחטות) כבר מוכנות, ונראה שתיק החינוך, שבדרך כלל נחשב אפרורי, ודאי הרבה יותר מתיק הביטחון הנחשק, תופס הפעם חלק מהותי במלאכת הרקמה של הדילים. משרד החינוך, המשרד הממשלתי עם התקציב השנתי הגדול ביותר - כ־60 מיליארד שקל (משרד הביטחון בא אחריו, עם כ־55 מיליארד שקל) קורץ לרבים. יו”ר מפלגת זהות, משה פייגלין, וח”כ בצלאל סמוטריץ מרשימת איחוד מפלגות הימין, כבר הביעו עניין בקבלת המשרד.

השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל וסגנית שר החוץ ח”כ ציפי חוטובלי, שתיהן מהליכוד, אמרו כבר לפני כחצי שנה בראיונות ל”מעריב” כי הן שואפות לתפקיד שרת החינוך. השרה גמליאל אף הכריזה שמטרתה לאייש את התפקיד במשך שתי קדנציות. אך ההפתעה הגדולה מסתמנת מצד העומד בראש מפלגת השלטון, הליכוד, לאור הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע כי אם הוא ירכיב את הממשלה הבאה, התיק יישאר במפלגתו. עם זאת נראה שיהיה לו כאב ראש לא קטן בהכרעה מי יקבל את התפקיד.

נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים, פרופ’ ציפי ליבמן, מסבירה את האטרקטיביות של תיק החינוך: “מאוד משמח שרוצים את החינוך, אבל לקחת את זה ולעשות מעשה זה כבר סיפור אחר. צריך לדרוש לא רק דיבורים אלא גם מעשים מאלה שרוצים להיות שרי חינוך. מדובר בתיק עם תקציב גבוה - כסף שווה חשיבות, כוח והשפעה פוליטית, כך שיכול להיות שמאחורי הכסות האידאליסטית שרים אוהבים כוח וכסף. הם רוצים להשפיע על דמותם של הילדים כפי שהם רואים לנכון, והם מאמינים שבאמצעות החינוך ניתן לעשות זאת”.

פייגלין וגמליאל. השרה הודיעה כי בכוונתה לאייש את התפקיד במשך שתי קדנציות. צילום: פלאש 90

פרופ’ יערה בראון, נשיאת מכללת אורנים, מבינה את חשיבות התיק, אך לא את הרצון בו, כיוון שלדבריה, הוא מהווה בור פוליטי: “ב־20 השנים האחרונות כל שרי החינוך עד נפתלי בנט עזבו את הפוליטיקה מיד אחרי שעזבו את המשרד, למעט לימור לבנת. כלומר, להיות שר חינוך קובר אותך, ובנט צריך להוכיח שזה לא המקרה. את רוב בעיות החינוך בישראל לא ניתן לפתור בארבע שנים, כך שאם הם יקבלו את משרד החינוך אני לא בטוחה שהם יעשו את הצעדים האמיצים הנחוצים לשינוי המערכת”.

אומנם נראה כי תיק החינוך מחזיק במערכת הבחירות הנוכחית משקל לא קטן, אבל מה בעצם מתכננות המפלגות לעשות בו? מבדיקת “מעריב” בקרב 13 המפלגות המתמודדות עולה כי חלקן לא טרחו לפרסם מצע חינוכי משלהן – כך הליכוד (שלא עשתה זאת גם במערכות בחירות בעבר) וכך גם ש”ס, איחוד מפלגות הימין ויהדות התורה.

דווקא במפלגת כחול לבן החדשה יש התייחסות רחבה לתחום החינוך, אך איש מחבריה לא אמר במישרין כי המפלגה מעוניינת בתיק החינוך. במצע הם מתייחסים, בין היתר, ליישום יום לימודים ארוך – חוק שנחקק כבר ב־1977 ומאז נדחה שמונה פעמים, בשיפור מעמד המורה והמנהלים ובהרחבת תוכנית “בית הספר של החופש הגדול” גם לכיתות ה’ (מדובר בתוכנית שהחלה עוד ב־2014 בימי שר החינוך הקודם ממפלגת “יש עתיד” שי פירון). באשר לגיל הרך, הנחשב לנושא פופולרי בקרב המפלגות – מתייחסים לתוספת תקציבים, סבסוד מעונות היום, חיזוק המועצה לגיל הרך, ואולי האמירה החשובה ביותר - שחוזרת גם במפלגות אחרות - מעבר מעונות היום ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך. מדובר בצעד ששר החינוך הנוכחי בנט הבין את חשיבותו אך לא קידם.

יהודה המכבי, סנש ומורנו

ומה קורה במפלגת הימין החדש של שר החינוך? גם פה מדברים על שיפור מעמד המורה ומדגישים את הצורך בשיפור שכר המורה המתחיל. אולם, אצל מורים המלמדים בבתי הספר העל־יסודיים כבר עלה השכר על פי הסכם שנחתם בשנה שעברה עם ארגון המורים. מי שנותרו מאחור הם המורים החברים בהסתדרות המורים, ושם ממילא ייחתם הקיץ הסכם חדש. כמו כן במפלגה מבטיחים לפעול לחיזוק מורשת כל העדות בישראל ולהכרת “דמויות מופת”, בהן תנ"כיות כמו אברהם, משה ודבורה ו”גיבורי ישראל” כיהודה המכבי, חנה סנש ועמנואל מורנו.

במצע של מרצ אין פירוט תוכניות אלא להכרזה שהמפלגה תפעל “לקידום חינוך חינם, שוויוני וערכי”, אך מספר חמש ברשימתה, עלי סלאלחה - עד לפני חודשיים מנהל בית ספר מקיף בית ג’אן, הנחשב לאחד התיכונים הטובים בארץ בזכות ניהולו - חוזר ומביע עניין במשרד. גם יו”ר המפלגה, תמר זנדברג, הצהירה שתדרוש זאת.

בישראל ביתנו מבטיחים לקדם חקיקת חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים ומציעים “פתרונות רוחביים העוסקים בארבעה יסודות: ביטחון, עלייה, כלכלה וחינוך”. במפלגתו של אביגדור ליברמן גם מדגישים כי יש ליצור תוכנית חירום חינוכית להתאמת מערכת החינוך למאה ה־21 ולתמרץ מורים למדעים מדויקים.

סמוטריץ. רוצה להחליף את בנט. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

סעיף החינוך לגיל הרך חוזר גם במצע מפלגת העבודה, שמבטיחה לצמצם את אי־השוויון במערכת על ידי העברת מעונות היום לסמכות משרד החינוך. במסגרת תוכנית המפלגה למיגור השחיתות היא מתחייבת גם להחיל תוכנית חינוכית בלימודי האזרחות להטמעת חשיבות מערכות הממשל והחוק ולהכרת נזקי השחיתות.

מפלגת כולנו, שתרמה במידה רבה לחקיקת חוק הפיקוח וחוק הצבת המצלמות במעונות היום, ממשיכה לעסוק בנושאי הגיל הרך, כגון סוגיית הסייעות בגני הילדים, שיפור תוכני הצהרונים, סבסוד דיפרנציאלי למעונות היום המפוקחים ובניית מעונות חדשים. למען הסטודנטים תפעל המפלגה להרחבת מעונות.

בחדש מבטיחים בין היתר לפעול לצמצם את הפערים בין מערכת החינוך הערבית לעברית ולקדם בניית 9,000 כיתות לימוד החסרות במערכת החינוך הערבית. מבחינת ההשכלה הגבוהה – הם יביאו לביטול שכר הלימוד במוסדות הציבוריים, יפעלו נגד פגיעה בחופש הביטוי והתארגנות פוליטית של סטודנטים ויקימו בנצרת אוניברסיטה ששפת ההוראה בה ערבית.

גם במפלגת גשר של אורלי לוי־אבקסיס מתייחסים להעברת הגיל הרך למשרד החינוך, ליצירת רצף חינוכי ולסבסוד המסגרות. במצע יש אף סעיף “שיגעתם את התלמידים, מורים והגננות” - הקובע שיש לחשוב לטווח הארוך ולא ליצור רפורמות זמניות “לפי מצב הרוח של השר המכהן”. לוי־אבקסיס מצטרפת לקריאות לביטול מבחני המיצ”ב ולמציאת שיטת הערכה חלופית ומתייחסת גם לרפורמה הנדרשת בבגרויות. בזהות של משה פייגלין מציעים את “שיטת השוברים”, שלפיה ההורים יוכלו לקבל ישירות ממשרד החינוך שובר בעל ערך כספי שיהיה אפשר לממש בכל בית ספר. לדידם, שיטה זו תיצור “תוכנית לימודים מותאמת לרצון ההורים ולא לרצון המערכת הפקידותית”.