הסלאלום הפולטי: בגיל 77 מתייצב הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק בפעם השנייה בחייו להתמודדות פוליטית מול מי שהיה פקודו בסיירת מטכ"ל, ראש הממשלה בנימין נתניהו. בבחירות הכלליות במאי 1999 לראשות הממשלה זכה ברק, מועמד ישראל אחת, רשימה משותפת לעבודה, גשר ומימד, לניצחון בפער גדול מבנימין נתניהו, מועמד הליכוד, ונבחר לראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל. 
 

אהוד ברק (ברוג) נולד בפברואר 1942 בקיבוץ משמר השרון. הוא נחשב עד היום לחייל המעוטר ביותר בצה"ל בעקבות שורה של צל"שים שקיבל על פעולותיו כלוחם ומפקד סיירת מטכ"ל, בהן הפעולה להשתלטות על מטוס סבנה החטוף, במאי 1972, שבמהלכה נפצע בנימין נתניהו, אז לוחם בסיירת, מפליטת כדור של אחד הלוחמים.
 

את הקריירה הצבאית סיים ברק בתפקיד הרמטכ"ל ה־14. לפוליטיקה הצטרף ביולי 1995, עת מונה על ידי יצחק רבין לשר הפנים בממשלתו. לאחר רצח רבין מונה ברק לשר החוץ בממשלתו של שמעון פרס. לכנסת ה־14 הוא נבחר כחבר ברשימת העבודה.
 

ביוני 1997 נבחר ברק ליו"ר העבודה והקים את ישראל אחת. כאמור, בבחירות ב־1999 גבר על נתניהו ונבחר לראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל. פועלו העיקרי היה הוצאת צה"ל מלבנון. כהונתו כראש ממשלה הייתה קצרה. בדצמבר 2000, כחודשיים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה (אל־אקצה) התפטר והודיע על בחירות אישיות לראשות הממשלה, שבהן הפסיד לאריאל שרון, אז מנהיג הליכוד. בעקבות ההפסד הצורב פרש ברק מהחיים הפוליטיים.
 

בבחירות 2009 חזר ברק לראשות מפלגת העבודה, אך המפלגה בראשותו קיבלה רק 13 מנדטים והייתה למפלגה הרביעית בגודלה בישראל. ב־2011 הוביל את הפילוג ממפלגת העבודה והקים את מפלגת העצמאות. ב־2012 הפתיע את חבריו למפלגה ונטש את החיים הפוליטיים. מאז הוא פנה לעסקים פרטיים, שבהם עשה חיל, אך בשנה האחרונה חזר לכותרות כשהתבלט כאחד המבקרים הבוטים והקולניים ביותר של נתניהו.