עוד לא סוף המרוץ, אבל ממחר נכנסים לסרט הפוליטי המוכר כשתיקת הסקרים. ימים של רמזים, שמועות, הדלפות. ימים שבהם החוק לא מאפשר לפרסם סקרים, מתוך מחשבה, טיפשית אבל עיקשת, שמוטב שהציבור יחליט בלי לדעת. שילכו הבוחרים לקלפי בלי שיש להם מושג אם המפלגה שחשבו להצביע לה מרחפת מעל אחוז החסימה, או שוקעת מתחתיו, מובילה על יריבתה, או מפגרת ללא תקנה.

הבוחר הישראלי מכיר שלושה מצבי תודעה: או שהוא יודע מה הסקרים אומרים (המצב הבוקר), או שהוא לא יודע מה הסקרים אומרים (המצב בראשון בבוקר), או שהוא יודע - ועדיין צריך להחליט אם הוא מאמין להם (זה המצב רוב הזמן). לא חובה להאמין להם. לא כולם מאמינים להם.

למעשה, רק אחוז קטן מאוד מהציבור מאמין בלי ספקות בסקרי הבחירות. אחוזים בודדים. במקביל, אחוז לא גדול סבור שהם הבל מוחלט. כעשירית מהבוחרים. רוב השאר ככה־ככה, די מאמינים או די לא מאמינים. כלומר, לא לגמרי בטוחים. פוקחים חצי עין, משתדלים לא לתת לסקרים לבלבל אותם, ולא תמיד מצליחים. 

 
 
מי הכי פחות מאמין לסקרים? כנראה שמצביעי ש״ס. כשליש מהם "בכלל לא״ מאמינים (סקר מרכז גוטמן, מרץ 2019). כמעט שמונה מכל עשרה מצביעי ש״ס ״בכלל לא״ או ״לא כל כך״ מאמינים. מי נוטים להאמין לסקרים? משום מה, מצביעי המרכז. כחול לבן (54%) וכולנו (56%). גם מצביעיהן של שתי מפלגות לשעבר, גשר (60%) והימין החדש של בנט ושקד (56%), האמינו בסקרים הרבה מעל מהממוצע. אולי זה מסביר את העובדה ששתי המפלגות לא עברו באפריל את אחוז החסימה. המצביעים הציצו בסקרים, החליטו שהמצב בטוח מספיק (בנט) או לא בטוח מספיק (לוי־אבקסיס), ועברו דירה.

לעומתם, שלושה מכל ארבעה מצביעי ליברמן לא מאמינים בסקרים. אולי זה מסביר מדוע אף על פי שמצבו של ליברמן לא היה שונה מהותית ממצבן של שתי המפלגות הללו ערב הבחירות האחרונות, ליברמן נכנס והן לא. המצביעים של זה לא האמינו לסקרים - ונשארו. המצביעים של אלה האמינו לסקרים - ונטשו.

שיח האמון בסקרים הוא שיח מעניין של קצוות. שימו לב לתופעה הבאה: מי שלגמרי לא מאמין לסקרים, או לגמרי מאמין לסקרים, נוטה להתעקש דווקא על המפלגה שלו, גם אם הסקרים יאמרו שאיננה עוברת את אחוז החסימה. ביחס למי שלא מאמין זה מובן. לא מאמין, לא מתייחס, ממשיך לעשות מה שהתכוונתי. אבל מה עם מי שדווקא מאמינים? למה גם הם פחות נוטים לשנות את דעתם? 

הסקרים (האתר דאטה ישראל הוא מקור רוב המספרים השבוע) מספקים תשובה מעניינת לשאלה הזאת. מי שמאמין לגמרי, או לא מאמין לגמרי, נוטה להיות בקצוות הפוליטיים והדתיים של החברה. כלומר, אלה לא רק המצביעים שמתלבטים יותר ביחס לסקרים, אלה המצביעים שהגישה שלהם פחות נחרצת באופן כללי. על הגרף הפוליטי, הם בסביבות המרכז. על הגרף הדתי־חילוני, הם בין המסורתי לדתי (לא חילוני לגמרי, ולא דתי מאוד). באופן טבעי, מי שפחות נחרץ נותן תשובה פחות חד־משמעית ביחס לסקרים. באופן טבעי, מי שיותר נחרץ לא מוותר על המפלגה שלו - אם היא עוברת ואם היא לא עוברת את אחוז החסימה. 



 

העיתון "ישראל היום" פרסם לפני כמה ימים סקר ״פריכות״ של המפלגות השונות. אפשר היה לראות בו שמצביעי יהדות התורה יודעים בלי ספק למי יצביעו, ולעומתם מצביעי כחול לבן יודעים פחות. כמובן, צריך להניח שככל שמפלגה גדולה יותר, כך היא גם פריכה יותר, משום שהיא אוספת לשוליה מצביעים נוספים עם מחויבות פחות גבוהה. הסקרים מלמדים שבוחרי ישראל ביתנו של בחירות ספטמבר פחות בטוחים בהצבעתם מכפי שהיו בוחרי ישראל ביתנו באפריל. מצד שני - יש פי שניים יותר בוחרים כאלה. 

אבל גם כשמדובר במפלגות קטנות אפשר לראות הבדלים. מצביעי עוצמה יהודית בטוחים (91%), ואלה של העבודה־גשר הרבה פחות (39%). מה זה אומר? מן הסתם, שמצביעי האמצע נוטים יותר לשיקולים של הצבעה אסטרטגית. הם מביטים בסקר, מתלבטים אם להאמין לו, מתלבטים אם לפעול על פיו, משנים את דעתם, ושוב משנים. לעומתם, מצביעי הקצה מתלבטים פחות. ובמקרה של עוצמה יהודית, הקצה של הקצה.

סטיית תקן 


1. לא הייתם כאן שלושה חודשים? הרווח כולו שלכם. מי שמביט בממוצעי הסקרים והמפלגות רואה ששום דבר לא קרה בהיעדרו. הטוויטר צייץ, הסקרים פומפמו, הפוליטיקאים הזיעו – הציבור לא זז. חבל לזוז כשממילא מחליטים מחדש ברגע האחרון. 

2. כאשר נתניהו מדבר על איראן, הוא יודע שבנושא הזה, רק מעט ישראלים לא מכבדים את גישתו. רק בוחריהן של שתיים מתוך כלל המפלגות נותנים לנתניהו ציון נמוך (1 או 2 מתוך 5) על טיפולו בסוגיה האיראנית: מצביעי המפלגה הערבית המאוחדת ומצביעי זהות, שכבר לא קיימת. 

3. לפני שנה רוב גדול של הבוחרים חשבו שהאינטרסים של ישראל חשובים לנשיא דונלד טראמפ. אפילו בקרב מצביעי השמאל, פחות משליש היו ספקנים. מעניין יהיה לראות מה תעשה פגישה עם נשיא איראן רוחאני לנתונים האלה.

4. ראש השנה המתקרב מזכיר לנו שכמעט כל היהודים בישראל נוהגים לטבול תפוח בדבש, וקרוב למחציתם הולכים לשמוע תקיעת שופר בבית הכנסת.