ההתרגשות סביב פגישת בני גנץ־גבי אשכנזי, שהייתה אמורה להתקיים אתמול בערב, מיותרת. השניים נפגשים פעמים רבות מאוד מתחת לרדאר ומדברים עוד הרבה יותר מזה. לא צריך להציג אותם זה לזה. הרמטכ"ל ה־19 והרמטכ"ל ה־20 לא זקוקים למתווכים. גנץ רוצה את אשכנזי באופן כמעט נואש.

אשכנזי, נכון לעכשיו, לא מוכן לבוא לבד. מכל חבורת הגנרלים והמנהיגים הפוטנציאלית של גוש המרכז־שמאל, אשכנזי הוא היחיד שלא מחפש כבוד או מעמד לעצמו. הוא מוכן "להיכנס מתחת לאלונקה במקום הכי קשה", על פי מיטב המסורת של גולני, אבל רק בתנאי שזה יהיה שווה את המאמץ. במילים אחרות: איחוד גדול, יחד עם יאיר לפיד, יהיה שווה מאמץ כזה.

אשכנזי אינו סתם שחקן במשחק הזה. הוא המתווך. הוא זה שמנסה לרבע את המעגל או לשרטט עיגול סביב גנץ ולפיד. אשכנזי מבין באנשים ויודע לדבר עם אנשים. הוא מדבר עם יאיר לפיד כבר שלוש שנים, בעצימות רבה. הוא דיבר בשנים האלה גם עם משה (בוגי) יעלון, בעצימות דומה. הוא ישב אין־ספור פעמים עם משה כחלון ועם גורמים רבים נוספים, תוכנית העבודה שלו היא אותה "נבחרת חלומות" במרכז־שמאל שתחלץ את המדינה מהמבוי הסתום שאליו נקלעה. פעם זה היה איחוד כחלון־לפיד־אשכנזי, אבל בינתיים נכנס לסלון של המרכז־שמאל פיל בשם בני גנץ. אז היום הסיפור זה לחבר את גנץ ללפיד.

רוטציה היא מילת קסמים, אבל היא לא משכנעת. לבני והרצוג ירדו ממנה בבהלה בדקה ה־90 של הסיבוב הקודם, וידעו למה. לאשכנזי ברור שגנץ, במצב הנוכחי בסקרים, לא יוותר על המקום הראשון. מי שצריך לעשות את הוויתור, כנראה, הוא לפיד. לפיכך, צריך לייצר מצב שיעזור ללפיד לרדת מהעץ שזרע, השקה, זיבל, גידל ושידל במשך שבע שנים. צריך לייצר חבילת פיצוי ובונוסים שיסייעו ללפיד לצלוח את הרוביקון שלו.

בני גנץ ומשה (בוגי) יעלון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90בני גנץ ומשה (בוגי) יעלון. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

רעיונות רבים נזרקו באשר לתוכנית כזו. ראשית, העיקרון הכללי: המפלגה החדשה, זו שתוקם על ידי גנץ, יעלון, לפיד ואשכנזי, תובל בידי רביעייה. יעלון קרא לזה "קוקפיט משותף", אבל זה לא רעיון מקורי שלו. הוא שמע אותו ממישהו אחר. אפשר לקרוא לזה "מועצת ראשי הממשלה", או "מטבחון". צריך להיות ברור שבניגוד לדיקטטורה שצמחה בליכוד, המפלגה הזו תובל בידי הרביעייה הזו, באש ובמים. מספר 1 יהיה גנץ, ראשון בין שווים, אבל ההחלטות ייפלו בפורום הרביעייה (גנץ יכול לקבל קול עודף במקרה של תיקו).

רעיונות נוספים: לפיד יהיה ראש קמפיין הבחירות. זו הבלטה שלו ושם אף אחד לא יכול לעשות את זה טוב ממנו. ועוד: בבחירות הבאות, זהות המועמד במקום הראשון תיקבע מחדש, אם בפריימריז (על בסיס מתפקדי יש עתיד ופעיליהם של גנץ ויעלון), או שתהיה הסכמה מראש שאם זה לא מצליח בפעם הזו, בפעם הבאה תורו של לפיד. אפשר להוסיף לזה החלטה שבמקרה שמפלגה אחרת תרכיב את הממשלה, לפיד יקבל את זכות הבחירה של התפקיד המיניסטריאלי הראשון. וכן הלאה. דבר אחד ברור: גנץ, אשכנזי וגם יעלון יודעים שחיבור לצבא המתנדבים ולמנגנון המתוקתק של יש עתיד, וכך גם לבייס המצביעים הלא קטן שלה, הוא המפתח להפיכת הקערה על פיה ולפתיחת הבחירות מחדש.

קשה להמר איך זה ייגמר. ברור שזה לא ייגמר השבוע. זה ילך עד הסוף, גם כדי לשמר סוג של עקרון הפתעה וגם כי ככה הדברים קורים כאן. הדד־ליין גוזר את לוח הזמנים. הסיפור הזה הוא גם פסיכולוגי. יש כאן אנשים, יש כאן אגואים, יש כאן שאיפות, תסכולים, עלבונות וחלומות. בסופו של יום, כמו שאמר אהוד ברק, הם יצטרכו להיכנס לחדר אחד, ארבעת הג'נטלמנים המדוברים, ולצאת ממנו עם פתרון. שלושה רמטכ"לים ולפיד אחד. אם יצליח מי שיצליח לשכנע את לפיד שזוהי הזדמנות היסטורית שאסור לפספס גם במחיר ויתור אישי זמני כלשהו, אז יהיה איחוד. ולהפך.

בינתיים, בליכוד נמשך תהליך הפיכתה של מפלגת השלטון המפוארת הזו לחונטה. רשימות חיסול יש תמיד, וראש הממשלה לנצח יכחיש אותן מיד אחרי שעיתון הבית שלו יפרסם אותן מפיו (או מפי אנשיו), אבל הסיפור הוא גדעון סער. מתברר ש"מזימת המאה" חיה, קיימת ובועטת, לפחות בבלפור. שימו לב לזה: נתניהו טוען לחזקת החפות, מתעקש להישאר בתפקידו גם אם יוגש נגדו כתב אישום אחרי שימוע, נאחז בקרנות המזבח ומסביר שכל מקורביו שהפכו לעדי מדינה וכל מינוייו שהובילו את החקירות תופרים לו תיק, למרות שפע ראיות, הקלטות, עדויות, מסמכים, מסרונים ועדים.

אבל את גדעון סער הוא דן, מרשיע ומוציא להורג כי "באו אלי יותר משניים־שלושה אנשים", כדברי ראש ממשלת ישראל. באו וסיפרו לו על המזימה האיומה שגדעון סער סיפר להם עליה. אין עיתונאי בישראל שהצליח להגיע לאותם "יותר משניים־שלושה אנשים". אין פעיל ליכוד שמסוגל להצביע על הכיוון המשוער של מי מהם. 

את סער אפשר להאשים בהרבה דברים, טיפשות היא לא אחד מהם. גם אם הייתה לו מזימה כזו, הוא לא היה מספר אותה לאף אחד. מדובר בהזיה. סער העדיף, בצדק, לנסות לא להיגרר לביצת הרפש הזו. סער, שהיה ליד נתניהו ברגעים הכי קשים בקריירה שלו, שלא מש ממנו אחרי התבוסה ההיא בשנת 1999, שבלם את המרד נגדו אחרי התבוסה ב־2006, שפירק ביד אומן את ממשלת אולמרט ומנע מציפי לבני להקים ממשלה חלופית בעודו תופר את ממשלת נתניהו שקמה ב־2009 אף שביבי בעצם הפסיד ללבני, הוא אויב העם, הליכוד, האנושות והיקום. וכולם מוחאים כפיים.