מפלגת העבודה, שאיגדה את מפא"י ההיסטורית, את אחדות העבודה ואת רפ"י, שהקימה מתוכה מנהיגים שהטביעו את חותמם, מדממת מנדטים. אחוז החסימה מעולם לא היה קרוב אליה יותר. ששת המנדטים שנצפו לה בסקרים האחרונים מבטאים את קצהו של תהליך הידרדרות ארוך שחווה זה זמן רב השמאל בישראל.

התהליך התחיל לפני 25 שנה עם רצח רבין ונמשך במסע דה־לגיטימציה עקבי ומוצלח שהובילו הימין הקיצוני וראש הממשלה בנימין נתניהו. שיאו של התהליך בתיוג שמאלנים כבוגדים. אבל לא ניתן לעשות הנחות: גם מפלגת העבודה ומרצ אינן נקיות מאשמת קריסתו של השמאל. הריחוק מהעם, חוסר הנכונות לצדק חלוקתי מלא, כולל של הקרקעות, והקרבות הפנימיים הקשו על השמאל לשמר את כוחו הן מול המתקפות והן מול החברה הישראלית ששינתה את פניה, והפכה מודעת יותר ויותר לגוונים ולזהויות השונים בקרבה. גם מגמות עולמיות של התחזקות הלאומיות והלאומנות כריאקציה לתהליכי גלובליזציה תרמו את חלקן.

יכול להיות שכמו עוף החול, מפלגת העבודה עוד תקום לתחייה מתישהו בעתיד לאחר שהמסיתים, המפלגים ומי שהפכו את השקר לטבע שני יפנו את הבמה. אז ניתן יהיה לנהל שיח על עמדות ולא על קרבות של בוץ. ויכול להיות שהיא תשוב אלינו בגלגול אחר ותחת כנפיים של מפלגה סוציאל־דמוקרטית חדשה. אחרי הכל, השמאל גדול מסכום המפלגות שמייצגות אותו. הרעיונות הגלומים בו ותפיסת העולם המובנית בו אינם יכולים להיעלם. הם ממשיכים לרחף בראשי פעילים חברתיים, הוגים ומדינאים ברחבי העולם ובישראל, וקרוב לוודאי שימצאו פלטפורמה הולמת ביום מן הימים.

בינתיים, אין זה אומר שהשמאל המצומק צריך לשבת בחיבוק ידיים. בחישוב נכון של דרך ובשיתוף פעולה של שני אגפיו, מרצ והעבודה, הוא עשוי להיות משמעותי בכנסת הבאה ולשמור על הגחלת לעתיד לבוא.

במידה שחוסן לישראל תנצח את הליכוד, ועל גנץ יוטל להרכיב את הקואליציה הבאה, הרי שבפני מפלגות העבודה ומרצ תעמוד הזדמנות פז להשפיע מבפנים, לפחות עד שחילוקי הדעות המדיניים יהפכו רלוונטיים ויפרקו את הישיבה המשותפת עם בוגי יעלון, יועז הנדל וצביקה האוזר. 8־10 חברי כנסת של השמאל בקואליציה עשויים לחולל שינוי משמעותי הרבה יותר מאשר 29 באופוזיציה בקדנציה האחרונה. מטרתם של אלה תהיה לפעול בשלושה תחומים עיקריים: חיזוק מעמדן של רשויות החוק, חיזוק ההיבטים החילוניים של המדינה והובלת שינוי בסדרי העדיפויות הכלכליים.

אם הליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר לאחר הבחירות ונתניהו ירכיב את הקואליציה הימנית־חרדית הבאה, הרי שבמוקדם או במאוחר, וככל שראש הממשלה יתחיל לנהל את משפטו מכס כהונתו, חברי הכנסת מטעם השמאל ימצאו באופוזיציה שותפים רעיוניים חזקים לקידום שלושת התחומים שלעיל.

מאחר שסדר היום המדיני נדחק לעת עתה לשוליים, על העבודה ומרצ להדגיש כבר כעת, בקמפיין, את סדר יומן הנוגע לניקיון כפיים, שירותים חברתיים משופרים וחופש מדת. גם אם השמאל הוא כיום בגדר מותג חבוט, עדיין תחבורה ציבורית בשבת, העומס בכבישים, ברכבת ובמחלקות הפנימיות בבתי החולים, כמו גם ביעור השחיתות השלטונית, מדובר בנושאים שרבים בעם ישראל כמהים בהם לשינוי.