1. לאחר שריכז את מלוא פחדיו וחששותיו, נטל מנת יתר של פרנויה והרכיב את משקפת התלת־ממד שהופכת צל הרים וירטואלי להרי געש מאיימים, ולאחר שהצליח בעזרת ארגז הכלים הזה לבנות ולהגדיל לעשות קמפיין יעיל לבני גנץ, הצליח הקוסם מבלפור לקחת את שנוא נפשו ושנוא משפחתו, גדעון סער, ולעשות עבורו שני דברים חשובים: למנות אותו כיורש עתידי, ולמקם אותו בצמרת רשימת הליכוד באופן שאפילו נתניהו, אם ירכיב את הממשלה - יתקשה להתעלם ממנו.

שנים ארוכות בשלטון ובראשות הממשלה ונתניהו אינו משתנה. הוא מונע מחששות ומפחדים, תר אחר מזימות ומניפולציות. אם תבוא אליו ותלחש באוזנו שראו את איתן כבל ואבי גבאי (ברכות על הסולחה) יושבים בבית קפה עם האלוף במילואים אמיר אשל, הוא עלול לשנות את סדר יומו, שלא לדבר על מידע חם מהתנור שעלול להביא לו אשל על פגישה שהתקיימה בין רון לאודר לגנץ בניו יורק.

יש שיאמרו שאולי דווקא בגלל התכונה הזו הוא מחזיק מעמד בראשות הממשלה כל כך הרבה שנים, ואני אומר שחוסר הביטחון העצמי בעניין הזה הוא חולשה שגורמת לנתניהו להשיג את ההפך. אני זוכר כיצד בחששותיו הוא "בנה" את אמנון ליפקין־שחק ז"ל, ואני עוקב בערנות אחר הקמפיין היעיל והחינמי שערך עם אנשי מפלגתו לגנץ, ולאחרונה לסער. אבל בסופו של דבר, זהו עניין די שולי בחיינו הציבוריים ובסדר היום של החברה הישראלית. 

2. אין מפלגה בישראל שמכבדת, שלא לומר מעריצה, את העומד בראשה כמו הליכוד. יחד עם זאת, בפריימריז הבהירו חברי המפלגה לנתניהו שהם תומכים בו לעת עתה לראשות הממשלה, אבל שהוא כבר לא נותן להם הוראות. אחריותם לעתיד ולגורל הליכוד גברה על חובת הצייתנות לנתניהו, והתוצאה לפניכם. הרשימה טובה ברובה, מגוונת, אחראית ויחסית ממלכתית. כשראיתי השבוע את השרה גילה גמליאל מצהירה שהצביעה עבור סער, הבנתי ששרי הליכוד מבינים היטב את הסיטואציה שבה הם נמצאים, לרבות לוחות הזמנים והאפשרות לכתב אישום. הם חושבים על היום שאחרי.

במצב שנוצר, אפשר להעריך שנתניהו, כחפץ חיים פוליטי וכמי שיזדקק מאוד לתמיכת סיעתו, יעשה בקרוב מהלך דרמטי של השלמה ושותפות עם סער, וישאיר את כל השרים שגילו לו נאמנות (פומבית לפחות) המומים וחפויי ראש. לפני שזה יקרה, יצטרך נתניהו לגייס את בני ביתו למהלך כזה. זה לא יהיה קל, אבל זה אפשרי. תרשמו לפניכם.

3. אילו הייתי בני גנץ, לא הייתי אוהב את תוכן הראיון שנתן משה (בוגי) יעלון ל"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר. היו שם שלושה דברים בולטים: "אני הבכיר ובני הבחיר", "לא אזוז מהמקום השני", ו"תראו איך מפלגתו של גנץ המריאה בסקרים מאז שהצטרפתי". קצת הגזמה, תודו.

יומיים אחר כך התייצב מס' שתיים של גנץ (בינתיים, עד שיאיר לפיד יצטרף - אם יצטרף) בשומרון ודיבר על זכותנו להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל, באופן שמקשה מאוד על קציני המחקר במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן במחלקת המדינה ובפנטגון, לבנות תיק על מפלגת חוסן לישראל. נכון שישנו קושי לפקוד לשעבר לתפוס פיקוד על מפקדו לשעבר. זה באמת לא קל ולא נוח - אבל גנץ יצטרך להתרשת ומהר על קווי יסוד וסט מסרים מחייבים בכל תחום, כדי שלא יהפוך למפלגה דו־ראשית ובלתי ניתנת לעיכול.

אפרופו מפקדים ופקודים, קראתי באחד מכלי התקשורת שיהיה לגבי אשכנזי קושי אם יחליט להיכנס לחיים הפוליטיים להתכנס תחת סגנו לשעבר, גנץ. זה קשקוש. כשנכנסתי לתפקידי כיועץ התקשורת של יצחק רבין ז"ל, ביקש חיים ישראלי ז"ל, שהיה אז עוזרו המיתולוגי של שר הביטחון, להזהיר אותי בעניין מאוד מיוחד ורגיש: "תקשיב, מר בניהו, לרבין יש שלושה יריבים פוליטיים מרים וקשים: אריק שרון, רחבעם זאבי ורפאל איתן. הם ירבו לתקוף אותו, ולך אסור לענות להם", הוא פסק.

אני התרעמתי: "על מה הביאו אותי לכאן אם לא כדי להשיב להם?".

וחיים אמר: "יצחק לא יסלח לך, ואתה תצטרך לעזוב".

ביקשתי ממנו הסברים לפשר אמירתו המוזרה, והוא ענה לי ביבושת "עזוב, בניהו, לעולם לא תבין, גם אני לא, זו ברית דמים שנרכשה בתש"ח תחת אש ועל קברי החברים. שרון, גנדי ורפול הם המרים ביריביו הפוליטיים, אך חבריו הטובים ביותר, תיזהר מלפגוע בהם".

במובנים מסוימים הרעות הזו קיימת גם היום. אם גנץ, אשכנזי ויעלון יתכנסו תחת קורת גג אחת, הם לא יצטרכו לשמור על הגב זה מזה. זה נכון שזה לא תופס לגבי יואב גלנט, ושאם אהוד ברק יצטרף אליהם - זה כבר סיפור אחר לגמרי. אגב, חסר לי בפוליטיקה ובחיים הציבוריים אדם בשם שאול מופז. לא פוליטיקאי גדול, אבל אדם ערכי, מנוסה וישר. מקווה שעוד ישוב.

4. רצף האירועים הפוליטיים, הפריימריז, חקירות ראש הממשלה ופרשות שונות ומשונות, מסיטות את הזרקור מתופעה שכדאי וחשוב להתעכב עליה: שתי מפלגות ותיקות, העבודה והמפד"ל (הבית היהודי) מתמודדות על עצם קיומן ועל הישרדותן הפוליטית, ואין זה עניין של מה בכך. מדובר בשתי תנועות פוליטיות חשובות שראשיהן לשעבר חתומים על מגילת העצמאות, שהיו בברית פוליטית היסטורית בשלושת העשורים הראשונים להקמת המדינה, שהקימו תנועות נוער, תנועות התיישבות ועוד.

אני מייחל (ומקווה שגם אתם), ללא קשר לעמדה פוליטית, שהמשבר זמני וששתי המפלגות הללו יקומו מן העפר, ישיגו יותר משמנבאים להן הסקרים וייוולדו מחדש.

5. השבוע יתקיימו הפריימריז בעבודה. לכבודם נאמר שהם משופעים בנשים ואין צורך לשריין. אני מרגיש ששלי יחימוביץ', מרב מיכאלי וסתיו שפיר לא זקוקות לסיוע שלי, ולכן אמליץ לחברי העבודה לכלול ברשימה את ח"כ רויטל סויד, ח"כית פעילה מאוד בתחום שימור שלטון החוק ומעמד בית המשפט והפרקליטות, ומובילת החקיקה למניעת אלימות ברשת.

היא צריכה להיות בכנסת הבאה.

6. ראיתי בתקשורת ידיעה שלפיה אבו מאזן, שאירח בלשכתו ברמאללה פורום של אנשי עסקים ישראלים התומכים בחידוש התהליך המדיני, סירב לאשר את השתתפותו של איש העסקים הירושלמי רמי לוי בטענה כי הוא "מתנחל" שפתח מרכז קניות בשטחים.

ראיתי, חייכתי ונזכרתי בשיחה שקיימתי לפני שלוש שנים במלון "סנט ג'ורג'" במזרח ירושלים עם איש העסקים הפלסטיני מוניב אל־מסרי, שהיה שר בממשלת חוסיין לפני 67' והיום הוא טייקון בקנה מידה עולמי המתגורר באזור שכם. הוא דיבר איתי על רמי לוי, סיפר לי כמה התרשם ממנו והתאהב בו בוועידה בדאבוס, שבה השתתף במסגרת פורום המזרח התיכון, ואז בא השוס: אל־מסרי הציע לי כל סכום שאבקש עבור משימה אחת קטנה: "תדאג שרמי לוי יפנה את הסניף שלו במעלה אדומים". "למה שיעשה את זה", תהיתי, ואל־מסרי השיב: "אפצה אותו ואתן לו את כל סניפי הסופרמרקטים בג'קרטה". ויתרתי בנימוס על התענוג, ואל־מסרי הבין. בינתיים פתח לוי עוד סניף בגוש עציון וקניון בעטרות (קלנדיה, אם תרצו), וגם הדליק משואה ביום העצמאות.

7. דקלה לרנר מכחל (יישוב מקסים עם נוף משכר בואכה הגליל העליון) ביקשה ממני לבוא לגליל ולהרצות בפני 30 צעירות וצעירים שהתאגדו במסגרת פרויקט שנקרא "גליל אפ". נסעתי השבוע בשמחה (ובהתנדבות) ופגשתי קבוצת איכות של צעירים מקריית שמונה, צפת, הקיבוצים והמושבים, שפועלים בתמיכתה ובליוויה של מגבית קנדה להעצמת הגליל, תושביו והאינטרסים שלו. ביניהם בני המקום ונקלטים, יזמים צעירים ושכירים בעלי אמונה, חזון ונחישות.

אמרתי להם שהם החוסן של מדינת ישראל, הביטחוני והחברתי, ושרק מקבוצות כמו זו שלהם תבוא הבשורה, שתעשה את המדינה הקטנה שלנו לטובה וחזקה ואיכותית יותר.

שבת שלום.