1. ישנם המתיימרים להבין בפוליטיקה, שטוענים שגם אם בני גנץ ילך לישון היום ויתעורר ב־10 באפריל הוא יקבל 22 מנדטים, היות שהוא מרכז אליו את מתנגדי נתניהו במרכז ובשולי השמאל והימין, את מאוכזבי המפלגות הקיימות ואת דורשי השינוי.

אינני נמנה עמם. אני סבור שעל כתפיו של גנץ מונח נטל ההוכחה שבכוחו להביא שינוי, שהוא יודע מה הוא רוצה, לאן הוא מכוון, מהן התוכניות שלו והיכן הקווים האדומים - ואת כל זאת עליו לעשות בפשטות, בחדות ובבהירות. במילים אחרות: לא מספיק שלגנץ ולחוסן לישראל יהיו, כפי שהוא מעיד, "דופן ימין" ו"דופן שמאל" - צריך שיהיה גם הגה וידיים אמונות שאוחזות בו ונותנות כיוון ברור.

בינתיים אינני מזהה את הכיוון. אם - כפי שמבטיח צבי האוזר, איש מוכשר וראוי מאוד (וגם חבר), גנץ יבנה בשטחי יהודה ושומרון יותר מנתניהו - אולי כדאי להעדיף את המקור? אם בוגי יעלון אומר שנתיישב בכל חלקי ארץ ישראל - אז אולי נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' טובים ומנוסים בזה יותר ממנו? ואם גנץ מאשים את נתניהו בכך ש"פינה יהודים בכוח" - הוא מאשים אותו בכך שמימש את החלטות הממשלה, ואת הכנסת ואת צה"ל והמשטרה שמילאו פקודה חוקית האם גנץ לא מביא בחשבון שבתהליך מדיני עתידי הוא עשוי או עלול לפנות יהודים בכוח, כמו מנחם בגין, נתניהו ואריאל שרון?

זאת ועוד, גנץ עשה נכון לדעתי כשצירף את יעלון, אך עשה זאת מוקדם מדי ושילם מחיר גבוה מדי. הוא למעשה הקים ליעלון מפלגה משלו (שלא הייתה לו לפני חודש) והכניס אותו ללא הסכמה על קווי יסוד, מסרים ומשמעת קמפיין. וכך לפי שעה נראית חוסן לישראל-תל"מ - מפלגה דו־ראשית, עם אחד "בכיר" ואחד "בחיר", כלשון יעלון. 

עדיין לא מאוחר. מיד לאחר שישלים ויציג את רשימתו, חייב גנץ לעשות מאמץ לצרף אליו את אורלי לוי־אבקסיס (במחירי המבצע שהוא בעצמו פרסם בחלון הראווה) ולהציג יעד, כיוון ומסרים ברורים, שכן הפוטנציאל גדול והרשות נתונה. והוא תמיד חייב לזכור: "תפסת מרובה, לא תפסת".

2. פחות מחודשיים נותרו עד לבחירות, ולראשונה בחיי אינני סגור למי אצביע. אני יודע שאיני לבד וישנם עוד רבים כמותי שממתינים לראות את הרשימות, את יציבות המפלגות ואת ההתחייבויות שלהן לציבור, כמו גם את היכולת לממש, אם וכאשר. כבר שנים ארוכות, מאז התגייסתי בחזרה לצבא הקבע, שאינני מזוהה עם מפלגה כלשהי, אולם יש לי בגדול "בית פוליטי" (אותו אני פוקד אחת לארבע שנים מאחורי הפרגוד), שמשתנה מעת לעת, מחליף מנהיגים, לובש ופושט צורה. עזבתי אותו פעם אחת לטובת אריאל שרון וקדימה, לאחר שחברו למפלגה הזו רבים מהליכוד, מהעבודה ואחרים. אני לא יכול לומר שכיום אני יושב על הגדר, שכן אינני טיפוס כזה. אני כן יכול לומר שיצאתי (וירטואלית, כמובן) מהבית קצת החוצה, לשאוף אוויר, להתבונן בנוף ולראות אם אכן הדשא של השכן ירוק יותר, מזמין יותר, נוח יותר. אני מבטיח לכם שאשתף אתכם (בניגוד לדרכי עד כה) בהחלטתי הסופית. וגם אנמק.

3. נתניהו הוא שר הביטחון הראשון שעליו מושת הנוהל שקבע היועץ המשפטי לממשלה, שאוסר עליו להצטלם עם חיילים בתקופת בחירות. זוהי גזירה קשה ודרקונית מעט, וייתכן שהיא נובעת מהלהט הרב שהפגין נתניהו מאז נטל את התפקיד לפקוד את יחידות צה"ל ולהצטלם עם החיילים (ואולי זהו העידן שבו המצלמה, התיעוד והשיתוף משתלטים על חיינו הציבוריים). 

איך אני יודע שזה לא פשוט, לא קל ולא מידתי? היות שהייתי עוזרו של ראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס ז"ל במבצע ענבי זעם במהלך תקופת בחירות, ומתוקף תפקידו ביקר פרס מדי יום ביחידות של חיל האוויר, התותחנים, המודיעין ועוד. ישנה חובת דיווח לציבור על פועלו של שר הביטחון, והתמונות חשובות גם לאמון הציבור בצבא, בממשלה ובמבצע, ולפעמים גם לאויב. הייתי גם דובר צה"ל במבצע עופרת יצוקה, שנערך בחודש של בחירות, וגם אז, ראש הממשלה, שר הביטחון ושרת החוץ הסתובבו בשטח והצטלמו.

לא אהבתי את קריאת התיגר המצולמת של נתניהו, שבה הודיע השבוע כי הוא ממריא לביקור בחיל הים, שנאסר עליו להצטלם וכי הוא מתכוון להפר את ההנחיה. נתניהו הגיע לבסיס עם צלם של משרד הביטחון והפיץ תמונות לתקשורת. לצד זאת, אני סבור שהיועץ המשפטי צריך לעיין שוב בהנחיה ולהפוך אותה למידתית וראויה, ולקבוע כללים לפרסום צילומים בצבא בעידן בחירות (למשל, אחת לזמן מה באמצעות דובר צה"ל בלבד וכדומה), כך שיהיו מעוגנים בנוהלי הצבא ומשרד הביטחון, ולא לנתניהו אישית.

4. בשנים האחרונות קצת השתניתי. השבוע שיתפתי בכך את עוקבי ברשתות החברתיות, בעקבות כמה הערות שקיבלתי על כך שלפני כחודש אמרתי משהו אחר על עניין כזה או אחר. אינני מאוהב עוד בדעותי, באמירותי, ברעיונותי ובשגיאותי. אינני מתבצר מאחורי אמירה או דעה שהבעתי בעבר. אני אדם חופשי, ואני חושב ומנהל עם עצמי ועם סביבתי הערכת מצב רצופה בכל תחום: ביטחוני, מדיני, פוליטי ואחר. אמירותי כאן, בפייסבוק, בטוויטר, בהופעות בטלוויזיה וברדיו הן סוג של "אמת לשעתה", על סמך מה שאני יודע ומה שאני מבין, וזה בהחלט יכול להשתנות.

לא תמיד הייתי כזה. גדלתי בבית שבו קונים דירה רק בשיכון עובדים, מנהלים חשבון רק בבנק הפועלים, ואין שום סיכוי לעבור מקופת חולים כללית. אחר כך עברתי לקיבוץ שהתאפיין בקולקטיביות רעיונית ובדעה מחייבת, ואת שנות חיי הבוגרות העברתי בשירות הצבאי, שבו כל אחד נכנס אליך עם דעתו ויוצא עם דעתך. עכשיו זה שונה. ייתכן שבחודש הבא אכתוב בעניין כלשהו דבר הפוך ממה שכתבתי לפני חודש, בין שזו המציאות שהשתנתה, ובין שאלה הנסיבות שהשתנו או שפשוט שיניתי את דעתי. ממליץ לכם לאמץ בחום.

5. נסעתי השבוע לתיכון הרב־תחומי ע"ש יגאל אלון ברמלה על מנת לפגוש את תלמידי כיתה י'. הגעתי לשם בהזמנת חברתי ליאת רבנר, בעבר סגנית ראש העיר שיזמה והקימה את פרויקט "פוטנציאלה" להשראה והעצמה לתלמידים. סיפרתי לתלמידים על ילדותי ביד אליהו, על נעורי ובחרותי בקיבוץ, על השירות בצה"ל ועל חלומות שחלמתי והגשמתי עם הרבה רצון ומאמץ ומודלים לחיקוי. פגשתי גם את המנהל ברק פרידמן, יליד רמלה ובוגר בית הספר בעצמו, שסיפר לי על המוסד המעורב שהוא מנהל, המשלב יהודים, נוצרים ומוסלמים עם חתירה למצוינות ולהישגים. השכבה תלך ביחד ללשכת הגיוס במסגרת פרויקט "גיוס אחיד" של צה"ל, לאחר הכנה מנטלית וקוגניטיבית, ועם תמיכה הדדית באופן שמגביר מחויבות. כך יותר ויותר תלמידים ימצאו את המסלול המתאים להם. לשבוע הגדנ"ע יוצאים היהודים והערבים ביחד, וכשהנוער היהודי מתגייס, מופנים הערבים שירצו בכך ללכת לכיבוי אש או למגן דוד אדום. גם השדולה הנוצרית לגיוס הוזמנה, כדי לכוון וללוות.

ברמלה פגשתי מנהל מן הסוג הראוי ביותר, איש חזון שמדבר עם תלמידיו בגובה העיניים ונותן להם דוגמה אישית, אך במקביל תובע ודורש. המוטו של בית הספר: "איננו מושלמים ואף פעם לא נהיה, אך לעולם לא נפסיק לנסות להיות. נכוון גבוה, נשאף, נאמין ונתמיד, וביחד גם נצליח".

אם אני אומר לכם קוראי הנכבדים שהגעתי לרמלה כדי לחזק ויצאתי מחוזק - אתם תאמרו שזו קלישאה. חבל שלא הייתם איתי שם כדי להאמין לי.

6. במושב ילדותו ניר יפה שבחבל תענך נטמן השבוע תא"ל (במיל') יעקב גז, לאחר שהמחלה הקשה הכריעה אותו. מילה אחת לא נכתבה אצלנו על בן המושב שהגיע לתפקיד סגן מפקד חיל הים, שהיה לוחם חוד ביחידה מבצעית של המוסד, ואשר בתפקידו האחרון היה ראש "מצילה" - הפרויקט להצלת ילדים במצוקה ולמניעת אלימות ופשיעה במשרד לביטחון הפנים.

יעקב היה איש ביטחון, איש התיישבות רב־פעלים ומשימות, ואני חשבתי שאסור שאדם כזה, הגם שלא הכרתיו באופן אישי, ילך לעולמו מבלי שתדעו עליו, ומבלי שיישאר גזיר עיתון עם הצדעה לפועלו ולזכרו. 

שבת שלום.

avi@bnayahu.com