פרישתה של "התנועה" בראשות ציפי לבני היא מכה קשה לחברה ולמדינת ישראל. הצטרפתי ללבני לפני ארבע שנים, לאחר 35 שנים של פיקוד, חינוך והובלת לוחמי צה"ל בשדה הקרב. הצטרפתי אליה בהיותה קול בהיר וכמעט יחידי בפוליטיקה, הלוחם על הפן המדיני־ביטחוני־חברתי ומוסרי במדינת ישראל.

אובדן הערכים והמוסר הוא האיום הגדול ביותר על המדינה ועל החברה הישראלית. עצם קיומנו הלאומי והחברתי נמצא בסכנה. שכן, מיום ליום השיח הלאומי מוקצן וגילויי גזענות רק הולכים וגוברים. בכנסת, ברחוב וברשתות החברתיות, הכוחנות פושה בנו. חלקים ניכרים בציבור הישראלי מאבדים את האמפתיה כלפי השונה והשונות בכלל. כלפי המגזר הערבי, המיעוטים האתניים, העני, הזקן, הגר, הנשים. שכחנו שרבים מאיתנו, הורינו, היו פליטים בעצמם. נקודת מוצא רעננה של מדינת רווחה, של טוהר מידות, דרושה לנו כאוויר לנשימה.

דומה שאנחנו נדרשים לענות היום על השאלה הקשה: האם מדינת ישראל, שקמה מאימי השואה ונסקה במהירות אל שיאים מרשימים, ושעדיין רב בה הטוב - האם היא תדע להישמר מפני נפילה?

אין לנו דרך אחרת אלא להחליט החלטות קשות שיחייבו מאבק פנימי נוקב. כאשר קיבלנו החלטות אמיצות – ביטחוניות, חברתיות, ולפני הכל ערכיות ומוסריות – ניצחנו. גם כיום יש ביכולתנו להחליט נכונה ולנצח.

עלינו להיזכר בדברים המאחדים אותנו כעם יהודי, מוסרי ולהתחזק בינינו לבין עצמנו. באין חזון, באין כיוון ברור, יש רק מורד תלול, שבסופו סלע להתנפץ עליו. הזמן פועל לרעתנו.

בספרי "נקודת ההכרח", שייצא לאור בעוד עשרה ימים, אני קורא לעם ישראל להתעורר מתרדמתו, לקבל אחריות למעשיו ולדרכו ולהחליט החלטות אמיצות לעתיד, ערכיות ומוסריות.

קווים כאלה הובילה לבני איתנו, חברי "התנועה". קול בהיר, יחיד, שקורא להיפרדות מהפלסטינים, להיפרדות מהשליטה בכוח במיליוני אנשים חסרי זכויות. קול בהיר ויחיד שמדבר על אושיות הדמוקרטיה – עצמאותו של בית המשפט העליון, עצמאותם ועוצמתם של שומרי הסף.

לצערי, משחקי האגו של כלל שחקני המרכז והשמאל ושיקולים מוטעים נמצאים הרבה מעל המסר לאחדות ומעל כיווני הפעולה הנכונים. היעלמות "התנועה" היא חור שחור במפת הפוליטיקה בישראל.

כאלוף בשירות מדינת ישראל, הנני שבע קרבות. הפסדתי בקרב הזה, אבל אמשיך במערכה על מדינת ישראל ועל השלום. אין לי את הפריבילגיה לוותר.


הכותב הינו אלוף במיל' וחבר כנסת מטעם התנועה