1. מבט על הסקרים של השבוע הלפני אחרון של הבחירות מעורר שאלה: לאן נעלמו המנדטים של כחול לבן והליכוד? לפני שבועיים־שלושה היו לכחול לבן 34־36 מנדטים, ואילו לליכוד 30־31. בסקרים שפורסמו השבוע שתי המפלגות ירדו - כחול לבן ל־30, הליכוד ל־28. אז היכן הקולות?  נדמה שהייאוש מקמפיין הטלת הבוץ והרפש ההדדי הביא חלק מתומכי שתי המפלגות לתמוך במי שיהיה ממליך המלכים של בחירות 2019. אם יתמיד בסקרים, משה פייגלין יהיה לשון המאזניים לקראת הרכבת הממשלה. הוא כבר הוגדר "מפלגת הגמלאים" של הסיבוב הנוכחי, ונראה כי לפי שעה הוא ממשיך לתחזק את המוטיב הזה. זהות הולכת ומתחזקת, עד לכדי 6 מנדטים אצל חלק ממכוני המחקר.

כמו פייגלין, גם רפי איתן, שנפטר בסוף השבוע האחרון בגיל 92, דאג לערפל את המסרים שלו כשהנהיג את מפלגת גיל. המטרה הייתה ברורה: "טוב להיות שר", הוא אמר לא פעם כדי להסביר מדוע הוא לא מחולל משברים קואליציוניים אלא מיישר קו עם ראש הממשלה אהוד אולמרט.

ככל שפייגלין מערפל את המסרים שלו בעשן הקנאביס, כך הוא הולך וגדל. הוא מקדם ערכים כמו חירות, ליברליות, הוצאת המדינה מחיי האזרח וכלכלה חופשית, אבל למעשה הוא מקדם אנרכיזם. אנרכיה היא המצע הטוב ביותר לאידיאולוגיה שלו. כשהמדינה מאבדת את השליטה על האזרחים, זו דרך המלך להגשים את חזונו, שכולל הכנות להקמת בית מקדש שלישי, ריכוז כל משרדי הממשלה סביב הר הבית, התנגדות לזכויות משפחתיות לקהילת הלהט"ב, ואפילו הגירה מרצון של הפלסטינים, או בעברית ישראלית מדוברת - טרנספר.

בעשן הממסטל של הקנאביס מסתיר פייגלין את הטרנספר שהיה לגנאי בימים שבהם קידם אותו רחבעם זאבי עם מפלגתו מולדת. פייגלין המתוחכם, שמבין את נפיצות העניין, לא ממש מתלהב להישאל בנושא. כשהוא נשאל על כך בראיונות, הוא מצליח בתחכומו ובחן שלו לשכנע את המראיינים לעבור לנושאים שמעניינים את "הצעירים". זה הקהל שהוא מבקש - צעירים שלא קוראים את עומק האידיאולוגיה שלו, שלא מבינים את הביטויים, ומה שהכי חשוב עבורם הוא שהמדינה תצא להם מנייר הגלגול.

2. בשתי המפלגות הגדולות היו מעדיפים למחוק את השבוע הזה מהקמפיין. שני הצדדים הופכים את היועץ המשפטי לממשלה למוקד קמפיין 2019. "אין מנוס מפתיחת תיק 3000 נגד נתניהו", תובעים ראשי כחול לבן, ועוד הם קובעים שהיועץ צריך להכריע בשאלה אם ראש הממשלה אישר את מכירת הצוללות הגרמניות למצרים.

ביום רביעי התעורר קמפיין הליכוד לחיים עם "פרשת 50 מיליון". לדרישת הליכוד, במסגרת האיזון המתבקש מצד היועץ, עליו לפתוח מיידית בחקירה פלילית נגד גנץ, שלטענתם ניסה לרמות את המשטרה במכרז כשהיה יו"ר חברת הסייבר המימד החמישי. מכיוון שמבקר המדינה לא מצא עילה להגיש את החומר ליועץ המשפטי, טוענים בליכוד, מדובר באכיפה בררנית: "מה שביבי חוקרים ומה שאינו ביבי לא חוקרים". שוב מונף דגל הבכיינות ועוד עילה לתקוף את הפרקליטות ואת מנדלבליט. תמה הפסקת האש, הכוונות למשרד ברחוב צאלח א־דין במזרח ירושלים כבר מחודדות מחדש, והפעם משני הצדדים.

אבל אסור להתבלבל. לליכוד, ובעיקר לנאמני נתניהו, יש מטרה אחרת, גנץ הוא רק האמצעי. דוח מבקר המדינה נגד המשטרה מהווה כלי להמשך מסע הדה־לגיטימציה למשטרה כארגון, ונגד המפכ"ל רוני אלשיך כמי שפיקד עליו שלא בניקיון כפיים. "משטרה שנכתב עליה דוח מבקר נוראי עם חשש לשחיתות מנסה להפיל ראש ממשלה מכהן?" - זה יהיה הקמפיין של הליכוד מעתה.

המבקר יוסף שפירא, שלפני ארבע שנים הטמין לנתניהו שני מוקשים ערב בחירות 2015, דוח ביבי־טורס ודוח מעונות ראש הממשלה, אולי מפצה במשהו ערב בחירות 2019. שני שמות מאוד חשובים כלולים בדוח שלו על המשטרה, מעבר לאלשיך. האחד הוא האויב המיידי, גנץ, שנחשד כמי שאלשיך פעל לטובתו, בניגוד לכללים. השני הוא ליאור חורב וחוזה ההעסקה שלו כיועץ אסטרטגי למשטרה, שעל פי דוח המבקר נפלו בו פגמים. העסקת חורב, שהוא סדין פוליטי אדום עבור נתניהו, מחזקת את הטיעון של ראש הממשלה, שמניעיו של אלשיך אינם נקיים, וכי מדובר בחיסול פוליטי אישי. העובדה, המצערת מבחינת נתניהו, שבשתי הפרשות המבקר לא מצא עילה לפתיחה בחקירה פלילית, שולית לצורכי הקמפיין.

3. בכלל, זה היה שבוע רע למי שרוצה להיות ראש ממשלה. נתניהו נלחץ ומצמץ ראשון. זו הפעם הראשונה בקמפיין שהוא נגרר אחרי כחול לבן. הבטן הרכה נחשפה, ויאיר לפיד ידע להלום בה בעוצמה רבה: החיבור שבין פרשת הצוללות לתיק המניות.

שום דבר לא סייע לנתניהו להוריד מהפרק את העיסוק בפרשות, עד שהגיע יחיא סנוואר. מאז שנורה הטיל על המושב משמרת, עברו לדבר על חולשת הביטחון ונושא הצוללות־מניות עבר לאחור. מי שחשב שנתניהו צריך להודות לסנוואר על הסיוע - התבדה, כי במקום מתקפה רק משמאלו, הוא קיבל מתקפה רבתי מכל המערכת הפוליטית, שמיהרה לחבוט בו על היעדר מדיניות מול עזה ועל שחיקת ההרתעה הישראלית. טיל במשמרת, לאחר ההבלגה על שני הטילים לתל אביב, היה טיל אחד יותר מדי. אפילו גילת בנט יצאה משלוותה ותקפה את נתניהו על שחיתותו. לא השחיתות של הצוללות, אלא השחיתות, לשיטתה, במדיניות כלפי עזה.

גם לגנץ השבוע הזה לא האיר פנים. חשיפת ההקלטות מתוך המטה שלו הסבה לו נזק. אחר כך באו הראיונות הלא טובים. הבעיה האמיתית היא לא הגמגום במילים אלא הגמגום בתוכן. לגנץ לא היה מענה על השאלות שנשאל. הוא וחבריו מנסים לומר כי הוא לא התכוון שביבי תכנן להרוג אותו, שזה היה דיבור בין חברים, סלנג שכזה, אלא שהמשפט השני הוא שנתניהו מפעיל את הרוסים נגדו. נו, זה כבר לא סלנג, זו כבר פרנויה שמזיקה למתמודד. בתקופת הוויפאסנה של גנץ היו מי שאמרו בסביבתו שאנחנו נתגעגע לימים ששתק, ימי שיא המנדטים. היום, אומרים אותם אנשים, אפשר להבין מדוע.

שבוע אמריקה של שני המתמודדים נהרס. זה היה שבוע קטלני לנתניהו ולגנץ כמעט במידה שווה. בעוד נתניהו ביקש למנף את ביקורו בבית הלבן לעוד שלב קריטי ודרמטי בקמפיין, ששיאו ההכרה האמריקאית הרשמית על ריבונות ישראל ברמת הגולן, וגנץ רצה לחזק את הקשר עם יהדות ארה"ב, הגיעה הרקטה למושב משמרת. גנץ קיצר את ביקורו כדי להלחיץ את נתניהו. לגנץ לא היה מה להפסיד מקיצורו של הביקור, לנתניהו בהחלט כן. נתניהו קטע את ביקורו כדי להגיע ללשכת שר הביטחון בתל אביב ולחזור על מה שעשה כשנורו שתי רקטות על גוש דן - תגובה מוגבלת, שעליה יכול היה לפקד גם מוושינגטון. הוא נאם בפני צירי איפא"ק באמצעות קו לוויין קטוע, בתפאורה לא מוצלחת. הנאום הקודם שלו לפני שנה היה על המהפכה הטכנולוגית והסייבר הישראלי. הפעם, לו היה מדבר על כך, זה היה נראה מגוחך.

הכותב משמש ראש הדסק הפוליטי בכאן חדשות, תאגיד השידור הציבורי

tguvot@maariv.co.il