לקראת הקמתה המסתמנת של הממשלה ה-35, שוחח הערב מי שנחשב לאחד מאלו שכפו על נתניהו וגנץ את ההליכה המשותפת, ח"כ צבי האוזר (דרך ארץ), עם בן כספית ואריה אלדד ב-103FM, והתייחס לנושאים שעל הפרק.

בן: מה אתה חושב על סיפור הפרקליטות? אתה הרי איש שלטון החוק, משפטן ראוי וכולי.
האמת, לא התעמקתי בפרטים, אני רק יכול להגיד לך שמה שמתרחש לא עושה שמחה בלב וחיוך על הפנים. בסוף יש לנו פרקליטות אחת ויועמ"ש אחד וזו המדינה שלנו על שלל זרועותיה ופקידיה.

אריה: אולי במקרה הזה נכון מה שאמרו הקומוניסטים, עד שלא יהיה ממש רע לא יהיה יותר טוב?
אני חושב שעדיין יש שיטות שעבדו, ולאו דווקא הפעילו אותם בהסברים הקומוניסטים. לכן אני בעד שכן תהיה תקווה, או שצריך להתאמץ לא רק בשביל לעשות רע. 

בן: באמת הציעו לך להיות שר משפטים בממשלה צרה של נתניהו? ואם כן מאיפה הבאת את האנרגיה להגיד לא? אני מנסה לדמיין אותך יושב בקבינט של נתניהו, משם נפלטת בכיסא מפלט בעקבות פרשת צלם החצאיות הנודע.
שתי הערות – ההישג הנדרש מנקודת מבטי למחרת הבחירות היה ממשלת אחדות. לכן, כל תוכנית אחרת מבחינתי לא הייתה רלוונטית ולא נגזרותיה. לכן, שר משפטים כאן או אחר היה אפשר בכל מני נוסחאות עם כל מני ממשלות לקבל כל מני תפקידים הרבה יותר מרהיבים או עם כבוד ממה שאולי צפוי עכשיו, אבל הסיפור של התפקיד האישי הוא באמת לא חשוב. אני לא יודע כמה באמת תאמין לי, אבל אני בסך הכל שנה אחת בפוליטיקה וגם זה לא בשנה רגילה אלא בשנת בחירות. לא חייבים לרוץ מיד לפסגות – פוליטיקה היא מרוץ למרחקים ארוכים – לכן אותו תפקיד שציינת או תפקידים אחרים יגיעו במעלה הדרך.

אריה: אבל אתה תהיה שר, מי שלא רוצה להיות שר צריך להביא פתק מהרופא כי כולם יהיו שרים. 
בן: לא הוא לא יהיה שר, הוא יהיה יו"ר ועדת חוץ וביטחון אם אני לא טועה, נכון?
איך אומרים, נחייה ונראה. 

אריה: אתה חושב שייצא סיפוח מכל ההסכם הזה?
אני חושב שנושא החלת ריבונות ישראלית הוא נושא שנמצא על הפרק. מנקודת מבטי יש פה חלון הזדמנויות באמת נדיר וצריך לראות איך ממצים אותו בצורה המיטבית והנכונה ביותר. יש הסבר בהסכם ממשלת האחדות שמדבר על מהי הפרוצדורה או מהי הדרך להחיל את זה. אני אומר כך, אני תומך בנושא הזה לא מעכשיו, אני 35 שנים בפוליטיקה, עמדתי הייתה כך, גם כשהייתי מאוד צעיר, ולא השתנתה לאורך השנים.

בן: שני ראשי המפלגה שלך לא חושבים ככה.
העניין הוא שהחלת ריבונות בקונצנזוס כמה שיותר גדול, מבחינתי, היא הישג חשוב וחיוני לעניינים האלה ויש לה סיכוי. כפי שאמרתי המתווה נמצא בהסכם ואני מניח שהממשלה תפעל לפי המתווה.

בן: אמרת לפני דקה שמבחינתך ההישג הנדרש הייתה הקמת ממשלת אחדות אבל זה לא מה שאמרתם בכל שלושת הקמפיינים שעברתם. חזרתם ואמרתם שאתם לא תשבו בממשלתו של הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים. מילוי הבטחה זה לא.
בוא נשים את כל ההבטחות שאמרנו: אמרנו והבטחנו שלא יהיו בחירות רביעיות, ומול הקטסטרופה שמתרחשת עכשיו, ברור מדוע וברור עד כמה הדבר הוא מופרח. חזרנו ואמרנו, שממשלה תקום רק בתמיכה של מפלגות שמקבלות את ההסבר המכונן של ישראל יהודית ודמוקרטית, ולכן לא תהיה ממשלה שנשענת על בל"ד ולא על כהניסטים ועמדנו בכך. ואמרנו דבר שלישי לא פחות חשוב – אחדות לאומית, תחילתו של מסע פיוס לאומי. עכשיו אומר כך, הבחירות היו ב-2 במרץ.

המציאות שברקע נתינת אותה הבטחה שלא נשב עם נתניהו, בוא נגיד שהמציאות בין ה-2 בפברואר עד ה-2 באפריל היא אחרת לגמרי. עולם אחר, מדינה אחרת, אתגרים אחרים לגמרי. מיליון מובטלים, אופק בריאותי לא ברור. לכן, מול אותן הבטחות, זו הייתה ההבטחה היחידה שבנסיבות העניין היה צריך להתאים אותה ולא לעמוד בה. לא פשוט ולא קל, אבל בשורה התחתונה וזה בעיני המבחן – רוב ברור בציבור הישראלי ורוב ברור של בוחרי כחול לבן, תומכים בממשלת אחדות במתכונת שאנחנו מדברים עליה.

אריה: וברמה האישית, תהיה לך בעיה להסתכל לנתניהו בעיניים כשתצטרכו לעבוד יחד?
תראה, אני אינני מערב אמוציות, תחושות ורגשות במעש פוליטי – פוליטיקה לחוד ורגשות לחוד. הדבר היחיד שרלוונטי בעולם הפוליטי שלי הוא עשיית הטוב או שינוי מציאות לטובה, אך ורק בזה אני אבחן כלפי חוץ ואך ורק בזה אני בוחן את עצמי. אם אני אקום בכל בוקר ואעשה את מה שמוטל עליי ובערב אגיד קידמתי, הצלחתי או חתרתי לשיפור המציאות של כולנו לטובה – מבחינתי זה הדבר. את הרגשות והאמוציות אני משאיר בצד. אתם מכירים אותי, עברתי לא מעט תפקידים במערכות הפוליטיות, חלקם היו עם אתגרים אמוציונליים לא פשוטים. 

בן, ציינת מקודם את אירועי לשכת ראש הממשלה ונתן אשל, רק למען הפרוטוקול אציין שסיימת את תפקידי קרוב לשנתיים אחרי האירוע, אבל איכשהו באגדה האורבנית יצא שסיימתי את תפקידי באותו יום.

בן: תרים טלפון ליועמ"ש לשעבר יהודה ויינשטיין והוא יספר לך שאת יועז הנדל נתניהו סילק מיד, את יוחנן לוקר הוא לא יכול היה לסלק, כי זה הרי מינוי צבאי שגם כך עמד לפוג, וגם אותך הוא רצה לסלק מיד אבל היועמ"ש חסם אותו – בכל זאת מזכיר ממשלה, לא היית ילד ברחוב.
זה לא באמת מטריד את המאזינים, אבל אגיד לך שיום אחרי שסיימתי את תפקידי, נתבקשתי מראש הממשלה לאייש את הוועדה שעשתה את הפתרון ההיסטורי של רחבת הכותל אם אתה זוכר.

בן: הממשלה אישרה ומיד חזרה בה.
לצערה, זה פתרון נכון וחשוב. אחרי זה הייתי מעורב בחוק הלאום. עזוב, נשים אמוציות בצד – יש פה מטרה אחת מנקודת מבטי. כן להתחיל מסע פיוס, אני חושב שאנחנו צריכים את זה אחרי שנה של הקזת דם. אל מול מה שעומד בפתחינו אין ברירה אחרת. נדמה לי שחלקו הגדול מימין או משמאל איננו מרוצה מהתוצאות – נגזר עלינו לשבת ביחד, לשים את העבר מאחורינו. אני יודע שזה נשמע קשה וכואב. להישיר מבט קדימה ולהגיד רבותיי, יש פה מדינה, אנחנו שליחי ציבור – צריך לקדם אותה.