תשמע, אנשים פה לא יודעים מה יקרה איתם מחר, לא יודעים אם תהיה להם עבודה, לא יודעים אם תהיה להם פרנסה, לא יודעים אם העסק שלהם יצליח לחיות, הצ'קים שלהם מתחילים לחזור, ובממשלה כל יומיים מספרים לנו על איזה חצי תוכנית ועוד תוכנית, ועוד נייר ופחות נייר, וכל הפקידים הבכירים באים לוועדת הכספים וכולם אומרים 'אנחנו מחכים שראש הממשלה יחליט'. חברים, אנחנו כבר שבועות ארוכים בתוך המשבר הזה, המשק הולך וקורס, במקום לייצר לו איזשהו אור בקצה המנהרה רק מספרים לו שיהיו תוכניות. עם ה'יהיו תוכניות האלה', הרבה כבר לא יוכלו ללכת לבנק.
בסוף העסקים שיקבלו את ההלוואה הזאת כבר לא יהיו קיימים, זה מה שאנשים לא מבינים. זה נראה כאילו שרי הממשלה סגורים שם איפשהו במגדל השן, שומרים מרחק שני מטר לא רק אחד מהשני אלא גם שני מטר מההחלטה שהם צריכים לקבל. להגיד 'חברים, צריך עכשיו לתת זריקה של כסף למשק. צריך לתת בראש לבנקים ששוחטים את הציבור בעליית הריבית, וצריך להפסיק להתנהל כאילו עולם כמנהגו נוהג.
אנחנו לא נמצאים במשבר רגיל, אנחנו נמצאים במשבר כלכלי מאוד מאוד מאוד חריף, ואגב הוא משבר ריאלי, הוא משבר שאפשר לפתור אותו כי יש כסף במוסדות הפיננסיים. זה לא שאנו במשבר פיננסי, תשפכו את הכסף הזה לתוך העסקים, תתנו להם את האופק שהם יישארו חיים, תאמינו לי שהם יידעו להתנהל עם זה והמשק יוכל לחזור מהר מאוד לפעילות. אבל כמו שזה נעשה עכשיו – כשייגמר המשבר הזה אנחנו רק נהיה בתחילתו של המשבר הכלכלי, שסופו אני לא יודע איפה הוא יהיה כי פשוט לא יהיה מי שישלם את המיסים שישלמו את החגיגות של הממשלות המנופחות.
אפילו במשבר הבריאות הגדול, זה היה אמור להיות לב לבו של המשא ומתן, איך פותרים עכשיו את המשבר הניהולי העמוק שקיים במערכת הבריאות. שום דבר, הכל חלוקת ג'ובים ותיקים. בעיניי, יש טעם לפגם באופי זה של הרכבת הממשלה בלי קשר למשבר – כי הדבר הנכון בהרכבת ממשלה, וגם את זה אמרנו אגב, מתחילת הדרך, תשרטטו קודם כל קווי יסוד של הממשלה ואז תראו מי מוכן להצטרף לקווי היסוד האלה, ואל תשרטטו חלוקת תיקים כי בחלוקת תיקים תמיד תהיה מריבה על השלל. ומה שיעשו, יפתרו את זה כמו תמיד, יוסיפו עוד משרדים שהמשמעות היא להכניס עוד יד לכיס של הרווחים כדי להוציא כסף ויחלקו את השלל.
התרעות פיקוד העורף