הבעיטה הראשונה למסגרת הפולנית הייתה של מריו גצה בדקה ה-46, אחרי זה אוזיל אימן את פביאנסקי במתיחת ידיים, אבל חוץ מזה כלום. גורנישט.
גרמניה רצתה, היא הרי באה להניף כאן גביע, לא פחות מזה. היא הניעה כדור מצד לצד, חיפשה את דרקסלר, ניסתה להכניס כדורים למולר, אבל כל פעם נתקלה בהגנה פולנית משוריינת.
החיילים של נבאלקה לא הפסיקו לרוץ. חזרו במהירות לעמדות, חיפו על חברים, סגרו שטחים. גרמניה לא רק שלא הצליחה לבעוט לשער, היא אפילו לא יצאה למתפרצת. כל פעם שהיא זממה לתפוס את השומרים מנקרים בעמדה, היא מצאה שהקווים תפוסים. מרוב תסכול כדאי לבדוק הבוקר אם טוני קרוס לא הכריז על פרישה.
אז אולי במעמד חגיגי זה אלופי העולם צריכים לשאול את עצמם איך מכל האקדמיות ומגלי הכישרונות מי שפותח בהתקפה זה מריו גצה, שרואה בבאיירן את הגב של רוברט לבנדובסקי, החלוץ הפולני, ומי שמחליף אותו זה מריו גומז, שעשה עונה יפה, אבל בטורקיה. איך?
לבנדובסקי חלוץ אמיתי, את זה אני לא צריך לספר לגרמנים. גם במשחק כזה, שבו הנבחרת שלו במיוחד התגוננה, הוא לא הפסיק לעבוד, לרדוף אחרי בלמים, להטריד. שחקן מהיר, חזק. אם ארקדיוש מיליק, ששיחק לצידו, היה יותר מרוכז פולין גם הייתה מנצחת.
חבל. היה יכול להיות ערב מושלם בסטאד דה פרנס. קהל בשיגעון. לראות עשרות אלפי פולנים מניפים צעיפים ושרים זה מרשים, לראות גרמניות חתיכות ביציע, זה גם לא הולך ברגל. אז גול אחד, מה בסך הכל ביקשנו?
אבל יש לי הרושם ששתי הנבחרות לא בדיוק התמוטטו מצער בשריקת הסיום. גרמניה הרי מחושבת על הגבשושית איך היא עוברת שלב ולא מבזבזת כוחות מיותרים בדרך, עניינים של מדע. ואילו הפולנים חגגו בבית הופעה הרואית אמיתית. העיקר שהם מרוצים.
התרעות פיקוד העורף