"לא יכולים לקחת סיכון": חקלאים מסבירים למה האננס בישראל כל כך יקר

להערכתו של יעקב סיזל, יו"ר שולחן מגדלי האננס במועצת הצמחים, יש בארץ בערך כ־40 חקלאים שלקחו על עצמם את אתגר גידול האננס, פרי שמחירו ליחידה יכול להגיע ברשתות אף ל־40 שקלים.

"לחם חביתה בנתניה": דוכן הסנדוויצ'ים שהטריף את המדינה פותח סניף חדש ביעד מפתיע
"סן רמו" בחיפה: מסעדה איטלקית קלאסית של פעם

ארצות הייצור העיקריות של אננס הן ברזיל, מקסיקו, טייוואן, פיליפינים, תאילנד, מלזיה, דרום אפריקה, אוסטרליה, חוף השנהב, קניה והוואי. בארץ גידלו אננס בהיקף ניסויי עוד בשנות ה־30, אבל רק לאחר שעברו לגדלו תחת יריעות פלסטיק או רשת הוא הפך בהדרגה לענף חקלאי. מתחילת שנות ה־80 מגדלים בארץ אננס, כאשר כל הייצור נצרך בשוק המקומי. אז מה מניע את החקלאים המקומיים להתמקד בגידול הפרי האקזוטי דווקא בישראל?

"אם גידול אננס מראה על רווחיות, אז אנשים מחפשים גידולי נישה שלא מתמודדים בשוק הפראי. מחפשים משהו קצת יותר אקזוטי, שיותר חסר פה ושיכולים להתפרנס יותר טוב ממנו", אומר סיזל, בעל משק במושב בית יצחק שבו גדל אננס משנת 2001.

את היקף האננס בישראל הוא מעריך בסדר גודל של 2,400 דונם הפרושים מצפון מישור החוף ועד הנגב, כולל בקעת הירדן והערבה. דונם אחד, לדבריו, יכול להניב פעם בשנתיים, כ־5,500 פירות. "התנאים בישראל פחות טובים לגידול אננס, כי בקיץ חם מדי, בחורף קר מדי. הגידול הטבעי שלו הוא באזור קו המשווה, שם מזג האוויר נע בין 27־ל 17 מעלות, שם הוא בשיא היכולת שלו, ולכן שם רוב גידולו", הוא אומר. "באופן כללי גידול אננס בישראל הוא גידול קטן יחסית, והוא גם דו־שנתי. אורך הגידול הוא מינימום 18 חודשים.

"אנחנו מנסים לגדל אננס לאורך כל השנה, כאשר רוב הפרי נמכר מאפריל־מאי ועד נובמבר. אנחנו יודעים להביא את הפירות גם בחורף, אבל אז קצב ההבשלה הרבה יותר אטי. כמו כן, בחורף אננס יודע לייצר פחות סוכר, ואז הוא גם פחות מתוק. פעם לא היה אננס בכלל בארץ, ועם השנים הביקוש שלו עולה. אנשים רואים אותו בסופרים, בשווקים וקונים".

מחיר האננס, מסביר סיזל, תלוי בגדלים: "לפעמים נכנסים עשרה אננסים קטנים בקרטון ונקבל עליו 50 שקלים. אם זה אננסים גדולים של קילו או קילו וחצי, אז ערך הקרטון יגדל ויכול להגיע גם ל־100־80 שקלים ומחיר יחידה יכול להיות 20־15 שקלים לראש. אבל בעיקר הבעיה היא פער התיווך שהממשלה טוענת שאין. פער התיווך מפיל את כל העסק. יש כאן פערי תיווך מטורפים. הצרכן משלם פי שניים וחצי ממה שחקלאי מקבל".

"אננס כאמור לא מתאים לתנאי הגידול בארץ ולכן צריך לעשות התאמות כדי להצליח לגדל אותו. אלה דברים שעולים כסף, גם כוח העבודה בישראל מאוד יקר. לכן גם פירות נוספים כמו ענבים הם יקרים. יש גם פערי תיווך עם הרשתות, וישראל היא מדינה יקרה", אומר חנן בן שלום, חקלאי המגדל אננס באזור חוף הכרמל ובעוטף עזה זה 15 שנים.

"חלום ילדות"

עם השנים, לדבריו, יש הרבה יותר ביקוש לאננס מצד הישראלים, "אבל זה בגלל שקידמנו את הענף הזה מאוד ואנחנו מגדלים פירות הרבה יותר איכותיים. אני מגדל אננס בחברת 'בננות החוף'. כשהתחלנו לגדל אננס, הבאנו לארץ זן עם פוטנציאל של גודל וטעם יותר טוב ועם הזמן גם למדנו לגדל אותו בצורה יותר מוצלחת. התוצרת יותר טובה וגם הצריכה עולה".

מהו האתגר העיקרי בגידול אננס בארץ?
"בישראל כאמור קשה לגדל אננס בגלל תנאי האקלים, אז ההתמודדות היא יותר קשה. צריך כל הזמן לפצח טכניקות ושיטות. זה אתגר מאוד גדול. התחלתי לגדל אננס ללא שום ידע מוקדם ופיתחתי דברים עם הזמן. האתגר הוא להגיע ליבולים גדולים ואיכויות גבוהות. מבחינה מקצועית, לי זה מאוד חשוב".

"לגדל אננס זה איזשהו חלום שהיה לי מילדות. זה פרי שאני מאוד אוהב וגם ראיתי בו פוטנציאל לפרנסה", אומר נעם הרשטיק, המגדל משנת 2016 אננס במושב בני נצרים. "זה ענף יחסית חדש, אין היקפים מאוד גדולים בארץ והביקוש עולה עם השנים. ראיתי בזה את העתיד. אני חושב שאנשים גם לומדים להעריך את האננס הישראלי שמגיע באיכות טובה יותר מאשר הייבוא".

מחיר האננס, מסביר הרשטיק, תלוי גודל: "בעיקרון אננס נמכר לפי קרטון, חקלאי מקבל מחיר מסוים לקרטון, ואז בעצם יוצא שמחיר היחידה זה כמה שנכנס בקרטון. ברשתות מוכרים לצרכן בסביבות 40 שקלים לאננס בינוני. האננסים היותר גדולים לא מגיעים לרשתות, אלא נמכרים יותר בירקניות".

"אננס הוא עדיין מוצר יקר, הוא יכול היה להיות מאוד זול אם היבואנים היו מביאים כל יום 50 קונטיינרים עם אננס. אבל היבואנים הם לא צדיקים שרוצים להוריד את יוקר המחיה, הם רוצים להרוויח כסף וכמה שיותר", מוסיף סיזל. "עדיין מבחינת הייבוא, היבואנים לא מפילים את השוק. הם חרדים לעצמם, לגורלם. הם רוצים להרוויח כסף. אם יביאו הרבה, הם ייפלו ויישארו עם הסחורה, היא תירקב והם יפסידו כסף. היבואן לא עסוק בלהוריד את יוקר המחיה. הוא עסוק בלהרוויח כמה שיותר".

כיום, אומר סיזל, "יש ייבוא מטורף לארץ של אננס מהדומיניקנים, מקוסטה ריקה, מקניה, חלק מגיע במטוסים, חלק באוניות. מקוסטה ריקה למשל לוקח לו להגיע 48־34 יום. מבחינתנו הייבוא הוא רע מאוד, אבל זה לא בשליטתנו. להגיד שזה משמח חקלאי שיש ייבוא? אנחנו בענף האננס כבר לא מתפתחים, כי אנחנו כבר לא יכולים לקחת את הסיכון. אני למשל לא אשקיע בבניית חממות כי אם אעשה את זה ואז יהיה ייבוא בלתי מבוקר של פירות אני אפשוט את הרגל.

"אם לא היה ייבוא, היינו יכולים לצמוח. גידול האננס עלה בצורה יפה בארץ, אבל עכשיו זה נעצר, כי אנשים לא רוצים לקחת סיכונים יותר. דפקו את החקלאים. רואים זאת גם בענפים אחרים. מי ייקח את הסיכונים של להגדיל, לפתח? זו לא מדינה שתומכת בחקלאים שלה, אלא מכה בהם".

"בכל הקשור לגידולי נישה, ההיתכנות הכלכלית שלהם תלויה בייבוא ובמחיר הייבוא", אומר ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל. "ההישרדות של מגדלי הנישה תלויה במחיר ובכמות הייבוא, בהילקח בחשבון הורדת המכסים המתקיימת בשנתיים האחרונות ושתימשך גם בשלוש השנים הבאות. המכס למשל על ייבוא האננס הורד לאפס, מה שבהחלט מסכן את הגידול המקומי".