אוכל מנחם? גלידה מפנקת? עוגה טובה? שימו לב שהמילים המתארות וצמודות לדבר המאכל הן מילים שמתארות רגש חיוני וחיובי. החיבור השכיח, "האוטומטי" הזה אינו מקרי. אכילה היא רגשית- וטוב שכך.

תזונה נכונה: מה ההבדל בין מזון לאוכל
קצת חדשות טובות: כוכב מישלן למסעדה של אייל שני בניו יורק
מה יגיד חמינאי? הבשורה החדשה של המטבח הפרסי

מהרגע שנולדנו, מעט לאחר שנשמנו את נשימת חיינו הראשונה, קיבלנו מזון לגוף (הנקה/ בקבוק) ביחד עם מבט, תשומת לב, חיבוק, תחושה עוטפת ובטוחה. גופנפש אחד הם! אני מאמינה שלא פגשתם רגש לבדו, בלי גוף. לגופנפש שלנו יש "הוראות יצרן" וד"א הן מאוד פשוטות, קיימים צרכים חיוניים שעלינו כבעלי מפעל חיינו, הגופנפש שלנו, לספק.

צרכים רגשיים חיוניים לדוגמא: תשומת לב, אמון, אמפטיה, אהבה, קבלה וצרכים פיזיולוגים שמתקבלים מהתזונה. פעולת ההנקה או הזנה מבקבוק שמשלבת חיבוק, מבט, קרבה ביחד עם הזנה חיונית לגוף היא פעולה שאני קוראת לה "סטרטאפ" כיוון שבמח נוצר קשר נוירוני, קשר עצבי, שמחבר בין האכילה לקבלת צורך רגשי.

כעת, לאחר שברור לנו שאכילה היא רגשית וזו הדרך של הטבע לספק לגופנפש את הצרכים הרגשיים והפיזיולוגיים החיוניים, עולה השאלה מדוע "הביקוש לאהבה רק עולה"? אוכלים "אוכל מנחם" אך למעשה הצורך בנחמה, תשומת לב, אהבה, קבלה, אמון, רק עולים. אכילה רגשית נהפכה למושג שלילי שמביע אכילה שפוגעת בגוף, יוצרת ומגדילה את מקור ההשמנה והחולי היום והוא: "רעב רגשי", רעב רגשי הוא ככדור שלג! על מנת להבין את מקור הפלונטר יש להכיר בהבדל בין מזון לאכול.

דרך המזון אנחנו מקבלים מרכיבים חיוניים לגוף כמו: ויטמינים, מינרלים, חלבון, שומן חיוני ועוד. לעומת המזון, אוכל הינו מזון מעובד, וכל עיבוד של מזון גולמי/ חי, מאבד מרכיבים חיוניים ונוספים לו חומרים שהגוף לא זקוק לתפקוד החיים ואף מכבידים על תפקוד החיים ומזיקים לו. 

הפלונטר אף גדל כשאנחנו לא במודע משקרים/ עובדים על עצמינו. לדוגמא: אוכלים עוגה מפנקת/ מנחמת ואחרי אכילתה מרגישים רע, כועסים, מאשימים, מיואשים מעצמינו- זאת אומרת במקום לקבל את הרגש הרצוי אנחנו מרעילים את עצמנו גם רגשית ובכך מגדילים את הצורך בעוד פינוק, עוד נחמה.

המחקר המשמעותי ביותר שדרכו אפשר ללמוד כיצד הפלונטר הזה במערכת היחסים הטבעית שאינה ניתנת להפרדה בין גוף- מזון- נפש (מחשבות, רגשות, אמונות...) נוצר ומסתבך עוד יותר בחינוך שעדיין מקובל היום, הוא מחקר הנוירופלסטיסיטי (Neuroplastisity), גמישות מוחית. יכולת ההשתנות בכל גיל. מחקר מופלא ומשמעותי זה מכיל בתוכו גם את יכולת התרת הפלונטר שנוצר בין אכילה לרגשות וריפוי הרעב הרגשי.

אני כותבת את הטור, בימים כואבים ובלתי נסבלים שאנחנו חווים כעת, בידיעה שהכאב, הצער, הזוועות ישארו איתנו, וכך גם ברור שהצורך שלנו בחיבוק, לכן חשוב קודם כל לפני הכל לסיים עם המלחמות והפילוג בתוכנו בגופנפש שלנו, לסיים עם המלחמות באוכל, בגוף, ברגשות החיוניים ו"באכילה הרגשית". עייפנו ממלחמות יש בנו צורך בחיבוק ולתת כוח לחיים ממקום טוב ומקבל ולא ממקום של דיאטה, שליטה, הימנעות ושאר ניסיון לנתק בין גוף לנפש.

קיימת ידיעה ברורה שאין נפש בלי גוף, ולכן לתת מענה לנפש ולהתעלם מצרכי הגוף מגדיל את הרעב הרגשי, את חוסר האיזון ומחליש את החיים! עלינו למלא בנו את הרגש החיוני את האמון, האהבה, הקבלה. וכך גם את הצרכים התזונתיים החיוניים לגוף דרך התזונה.

חשוב לי ביותר בטור זה להדהד שאכילה היא רגשית וטוב שכך! לקבל עובדה זו על מנת שיהיה ניתן ללמוד את השפה ולתרגל כיצד להתיר את הפלונטר שנוצר ולתת כוח לחיים, לפעול למען איזון ושחרור המיותר.

הכותבת היא מרצה, מנחת קורסים ומטפלת בתחום תודעת המזון, מחברת הספר "לא משמינים מאוכל" ומפתחת הדרך לחיים: "תודעה מזינה"