לפחד יש גם השפעה על הרגלי האכילה שלנו. כיצד הקטנת הפחד תשפיע על מה שנבחר לאכול?
בצל חשש הילדים מהמצב: עוגת השוקולד שהם חייבים להכיר
מה יגיד חמינאי? הבשורה החדשה של המטבח הפרסי
לא בריא לומר "אל תפחד/י" , כיוון שלפחד יש בהחלט תפקיד של הגנה על החיים. יש מקום לפחד ואפשר אפילו לומר ש"בריא" לפחד. אבל כשהפחד עולה על האהבה מתחילה בעיה. כשהסביבה והתקשורת המוכרת לנו ואליה אנחנו חשופים, נותנת יותר מקום למקרים מדאיגים, סיפורים מפחידים, כותרות מלחיצות, חוויות של חוסר אמון. המוח לומד שזו המציאות המוכרת והרצויה. וכך נשים לב יותר בקלות לכל מה שמפחיד אותנו, מדאיג, מלחיץ. נגיב יותר בחוסר אמון מאשר באמון. זאת אומרת כל מה שאנחנו נותנים לו יותר תשומת לב, גדל ואף נהפך להרגל.
בכל רגע, ניתן לראות/ להקשיב/ לחשוב על משהו שקיים ומעניק תחושת ביטחון, אהבה, אמון או למשהו שמעלה פחד, חוסר אמון, דאגה, לחץ. הידיעה שבכל רגע יש גם פחד וגם אהבה, גם דאגה וגם ביטחון, היא ידיעה חשובה ואופטימית שמאפשרת אימון למח ובחירה- מה נרצה להגדיל כרגע.
יש לקחת בחשבון שככל שאנחנו לא מודעים והפחד, חוסר האמון והדאגה גדלים, גם ההשפעה השלילית על הבריאות והרגלי האכילה יעלו גם כן.
מדוע הפחד/ דאגה מגדילים אכילה רגשית שלילית?
בריאות= איזון, ואיזון הוא למעשה מערכת שיווי משקל. הצרכים הרגשיים החיוניים שלנו לחיים הם אהבה, אמפטיה, אמון, קבלה, ככל שאנחנו מאפשרים לפחד לגדול בתוכינו, ואיתו חוסר האמון, מתקבל חוסר איזון, זאת אומרת עודף בפחד, דאגה. עודף שיוצר חסר הולך וגדל באמון, אהבה, אמפטיה. אותם צרכים חיוניים. כשקיים חסר עצום באהבה, או במילים אחרות פתולוגיה של "רעב רגשי" מקור ההשמנה והחולי, נרצה בכל דרך מהר למלא את החסר הזה. מה היא הדרך הקלה, מה הוא ההרגל השכיח והזמין למלא צרכים אלו? התשובה המקובלת היא: דרך אוכל!
מה נבחר לאכול כשיש לנו עודף פחד, דאגה, חוסר אמון?
כל מה שהבטיחו לנו מגיל קטן ההורים, הגננת, הפרסומות, שמעניק אהבה, "פרס", פינוק. האם נתנו לי פרס גזר כשהייתי ילדה? או גלידה? האם חגגו לי יום הולדת עם כרוב או עוגה? התשובות השכיחות ברורות לנו. כך גם ברור למוח שלנו שהינו גולם מחונן ואינו מבדיל בין טוב לרע, הוא מאמין בכל מה שאנחנו מלמדים אותו וחוזרים על כך.
לכן כשאנחנו זקוקים ל"נחמה", למקום בטוח ומקבל, המוח יכוון אותנו לבחור כל מאכל שמחובר לאהבה, נחמה, ביטחון. על מנת למלא את החסר שנוצר באהבה, קבלה, אמון. הרעב הרגשי גדל ואיתו הפחד וחוסר האמון ככל שאנחנו אוכלים את אותם מאכלים שאנחנו מצפים שיעניקו לנו אהבה, נחמה, אמון.
אבל למעשה אנחנו מחזירים לעצמנו, אשמה, חוסר אמון, כעס, תסכול. זה קורה כיוון שקיים קונפליקט בחינוך המקובל, מצד אחד "גלידה מפנקת" ומצד שני "גלידה לא בריאה, משמינה". יש לנו את כל הסיבות לפחד, לא להאמין, לדאוג, אבל יש לנו גם את סיבות במיוחד בימים אלו לתרגל את הענקת רגש האהבה, אמון, קבלה.
כשהרעב הרגשי מתאזן, הרגלי האכילה משתנים, וכשהאכילה משתנה, יש השפעה חיובית על מצב רוח והרגשות, תזונה ותודעה כמו שני גלגלי שיניים, אחד משפיע על השני.
לתשומת ליבכם, תרגול פשוט שמומלץ לתרגל בכל רגע, במיוחד כשמרגישים שהדאגה והפחד "עולים על גדותיהם", המודעות לעובדה שכל מה שנותנים לו תשומת לב, מתמקדים בו- גדל, מגלה את הכלי הטיפולי המשמעותי והוא כלי "תשומת הלב".
נושא המשקל זו דוגמא מציאותית- כל מי שחש "בעודף משקל" יכול לשים לב שלאורך שנים ההתמקדות "תשומת הלב" סביב "המשקל", לכן גם אם קיימת ירידה במשקל היא לרוב תהיה זמנית ולאורך השנים ייתכן שתהיה עליה במשקל, כיוון שתשומת הלב היא למשקל, לכן המשקל ימשיך ויגדל, יהיה "big deal".
אם למשל ההתמקדות ותשומת הלב תהיה להגדלת החיוניות, השמחה שבכם, סביר להניח שהחיוניות והשמחה יגדלו ועל הדרך לאורך השנים תחוו שחרור משקל מיותר, כיוון שלגוף אין צורך לסחוב משקל מיותר, יש סיבה לעודף משקל, הסיבה נמצאת ב"חסר"- חסר ברגשות חיוניים, חסר במרכיבים תזונתיים, חסר בידע ומודעות ועוד.
מזמינה אתכם להיעזר בכלי תשומת הלב ובכך לתת כח לחיים, למלא בנו את האהבה, אמון, אמפטיה, קבלה. למשל כשאתם מקשיבים/ רואים/ חושבים משהו שמיד מרגיש לכם כמעלה דאגה ופחד. עצרו, תשאפו ותנשפו 3 נשימות איטיות וכעת שימו לב למשהו אחר בסביבתכם שמשמח או שאתם אוהבים למשל עלה של צמח , מנורה, שטיח או מחשבה על אירוע שהיה לכם ממש כיף ושמח בו.
תנו תשומת לב לכל פרט בעלה, בשטיח, באירוע המשמח... ממש כמו זום אין, פוקוס במצלמה. כל רגע של תרגול כזה , תורם ומשפיע על האיזון הרצוי, ככל שמתרגלים יותר כך באופן אוטומטי האיזון בין פחד לאהבה הופך לקל ומאפשר יותר. לאהוב יותר ולפחד פחות.
הכותבת היא מרצה, מנחת קורסים ומטפלת בתחום תודעת המזון, מחברת הספר "לא משמינים מאוכל" ומפתחת הדרך לחיים: "תודעה מזינה"