רוב חיי חייתי בערבה, אמנם למשפחה שלי לא היה משק אבל לקטוף פלפל, מנגו ואבטיחים הייתה עבודת הקיץ הקבועה לכל מתבגר אי שם במדבר, ולכן גם החיבה העזה שלי לחקלאות ולתוצרת מקומי טבועה אצלי. המצב הקשה בעוטף עזה והמצב הקשה המתמשך בכלל של החקלאים נגד רשתות השיווק והייבוא המטופש של ירקות מחו"ל הוביל אותי לשיחה עם אחת הדמויות שאני יותר מעריכה – נוי הדס, הבעלים של רשת "נוי השדה", דור שלישי לחקלאים וחקלאית בעצמה.
אל תתנו ללוק הצעיר, לבלונד ולחיוך המקסים להטעות אתכם, נוי הדס היא בחורה קשוחה, חקלאית ואחת ממובילות המחאה העיקריות נגד ייבוא ירקות ופירות מחו"ל ואחת מהתומכות הגדולות בחקלאים הישראלים. נוי היא כיום המגדלת הגדולה ביותר של תות שדה בארץ, והקימה לפני 12 שנים את נוי השדה מתוך הרצון והאידיאל לתמוך אך ורק בחקלאות ישראלית.
בגלל שפירות אי אפשר לייבא, כי הם לא ישרדו את המסע והתהליך, רשתות השיווק לחצו על ייבוא של ירקות. ואני שואלת למה?! הרי כל הדרום זה בית חרושת מטורף לירקות טריים ומדהימים. אלו חקלאים שלנו שעובדים שם קשה בטירוף ויכולים לייצא מלא פירות וירקות ולהכניס למדינה כסף.
אז במקום לעודד את זה, רשתות השיווק לא ספרו את החקלאים, לא שילמו בזמן ואם שילמו-שילמו פחות ממה שהובטח, התישו את החקלאים, נהיה חוסר אמון, לחקלאים לא שווה להמשיך לייצר, המחיר עולה והמדינה נהיית תלויה באותו ייבוא נוראי.
נכון להיום, מצב החקלאים בארץ הוא קשה מאוד. מצב החקלאות הוא הכי גרוע שהיה אי פעם, ואין לדעת כמה זמן ייקח להתאושש מזה, אין עובדים, יש גבול למתנדבים והחקלאים ישארו עם סחורה שתלך לפח. זה הזמן שהמדינה תחזק את כוח העבודה החקלאי, לעזור לחקלאים ולא לשבור אותם כי יש לנו משאב טבעי אחד, לא נפט ולא גז אלא ידע חקלאי ואקלים וזו החקלאות שלנו.
עכשיו תורנו כצרכנים לעזור לשיקום החלקאות המקומית. אל תתפשרו על הטעם והבריאות ועל החקלאים שלנו.
התרעות פיקוד העורף