רוב חיי חייתי בערבה, אמנם למשפחה שלי לא היה משק אבל לקטוף פלפל, מנגו ואבטיחים הייתה עבודת הקיץ הקבועה לכל מתבגר אי שם במדבר, ולכן גם החיבה העזה שלי לחקלאות ולתוצרת מקומי טבועה אצלי. המצב הקשה בעוטף עזה והמצב הקשה המתמשך בכלל של החקלאים נגד רשתות השיווק והייבוא המטופש של ירקות מחו"ל הוביל אותי לשיחה עם אחת הדמויות שאני יותר מעריכה – נוי הדס, הבעלים של רשת "נוי השדה", דור שלישי לחקלאים וחקלאית בעצמה.
מה יגיד חמינאי? הבשורה החדשה של המטבח הפרסי
"אם צריך נפסיד כספים בשביל שננצח": המסעדן מאשדוד במסר ברור לממשלה ולצבא
אל תתנו ללוק הצעיר, לבלונד ולחיוך המקסים להטעות אתכם, נוי הדס היא בחורה קשוחה, חקלאית ואחת ממובילות המחאה העיקריות נגד ייבוא ירקות ופירות מחו"ל ואחת מהתומכות הגדולות בחקלאים הישראלים. נוי היא כיום המגדלת הגדולה ביותר של תות שדה בארץ, והקימה לפני 12 שנים את נוי השדה מתוך הרצון והאידיאל לתמוך אך ורק בחקלאות ישראלית.
ירקות בוסר עם הדברה- זה מה שאתם מקבלים
"את יודעת למה התחילו לייבא ירקות?" שואלת אותי נוי כשנימה של תסכול וזעם מלווים את השאלה. "לא היה מעולם חוסר בארץ, רשתות השיווק לחצו להביא מטורקיה וירדן כי שם יש ירקות מאד זולים, ואפשר להביא אותם דרך הים בלי שהם יפגעו, כמובן שבשביל זה הדבירו אותם בחומרי הדברה זוועתיים שבכלל לא מאושרים לשימוש בארץ וברוב העולם וקטפו אותם לפני שהבשילו. וכל זה כדי שהם יוכלו למכור עגבנייה הרבה פחות טעימה - יותר בזול, ולהרוויח יותר מהצרכן.
בגלל שפירות אי אפשר לייבא, כי הם לא ישרדו את המסע והתהליך, רשתות השיווק לחצו על ייבוא של ירקות. ואני שואלת למה?! הרי כל הדרום זה בית חרושת מטורף לירקות טריים ומדהימים. אלו חקלאים שלנו שעובדים שם קשה בטירוף ויכולים לייצא מלא פירות וירקות ולהכניס למדינה כסף.
אז במקום לעודד את זה, רשתות השיווק לא ספרו את החקלאים, לא שילמו בזמן ואם שילמו-שילמו פחות ממה שהובטח, התישו את החקלאים, נהיה חוסר אמון, לחקלאים לא שווה להמשיך לייצר, המחיר עולה והמדינה נהיית תלויה באותו ייבוא נוראי.
נכון להיום, מצב החקלאים בארץ הוא קשה מאוד. מצב החקלאות הוא הכי גרוע שהיה אי פעם, ואין לדעת כמה זמן ייקח להתאושש מזה, אין עובדים, יש גבול למתנדבים והחקלאים ישארו עם סחורה שתלך לפח. זה הזמן שהמדינה תחזק את כוח העבודה החקלאי, לעזור לחקלאים ולא לשבור אותם כי יש לנו משאב טבעי אחד, לא נפט ולא גז אלא ידע חקלאי ואקלים וזו החקלאות שלנו.
לבחור נכון זו האחריות שלנו כצרכנים
התפקיד שלנו כאזרחים הוא לבחור במקומי, ולחזק את החקלאות הישראלית, מה שיוריד את יוקר המחיה, לתת לחקלאים את היכולת לחיות ולעבד את האדמה. לדעת לבחור את הירקות שהם באמת מקומיים ולדעת מתי מנצלים את הסיטואציה ומוכרים לכם גם בשווקים ירקות מיובאים.
אז איך מבדילים?
טיפ חשוב - כל ירק שמיובא, אסור לו להגיע עם התפרחת או הגבעול. זה הסממן הכי בולט לזיהוי מיובא, כשאתם מגיעים לערמת הירקות- תבדקו אם הרוב עם או בלי תפרחת / עוקץ.
עגבנייה - עגבניות ישראליות תמיד יהיו עם עוקץ או באשכול, עגבנייה שהיא ללא עוקץ – תסתכלו לראות מה קורה סביבה, אם סביבה אין עגבניות עם עוקץ אז אלו לא עגבניות ישראליות! אלא עגבניות ייבוא מלאות הדברה.
האשכול חשוב גם לשמירה על הטריות. אם קניתם עגבניות באשכול - השאירו אותם באשכול וזה ישמור על העגבנייה למשך ארבעה-חמישה ימים נוספים.
מלפפון וקישוא - במלפפונים ובקישוא יש תפרחת בקצה שלהם, שזה שאריות של הפרח איתו הם גדלו בחממות. התפרחת הזו גם מסמלת שזה מוצר מקומי וגם מסמלת טריות שהם נקטפו לא מזמן. בקישוא חפשו את החיספוס וקצת חול כי מה שמיובא מקבל ניקוי מיוחד והם יהיו חלקים.
פלפלים - קשה מאוד לדעת אם הם מיובאים או לא , חפשו את המדבקות של החקלאי, זו עלות ממש גבוהה לחקלאי ולכן המדבקות יהיו בחלק מהפלפלים כדי לסמל שהמוצר הוא מקומי, חפשו את המדבקות בערימה . אין אין בכלל- זה לא פלפל ישראלי
גזר ותפוחי אדמה - לא סתם הגזר ארוז בשקית, זה שומר על הטריות שלו, אם הגזר הוא רק בתפזורת אז הוא מיובא, אם אתם רואים שקיות קטנות קרועות שממנו הוציאו את הגזר- אז זה מקומי.
כנל תפוחי אדמה!
תפוחי עץ – יש מלא ייבוא של תפוחי עץ לארץ, חפשו גם פה את המדבקה, יש גם מדבקה חקלאי וגם מדבקת ייבוא שקשה להוריד.
אננס- אננס ישראלי יהיה עם תפרחת ירוקה יפה. כמו ירקות גם אננס אסור לייבא עם התפרחת ולכן יגיע רק הפרי לבד.
שום – שום ישראלי קל לזהות, הוא נראה בלאדי, עם הקליפה מלאת השכבות ויהיה לו ריח של שום, בעוד שהייבוא נראה נקי, מקולף משכבות ולבן ולרוב ארוז. מגיע מספרד, איטליה וסין וביננו גם פחות טעים .
וגם כמה מילות הרגעה
אפרסמונים, שזיפים נקטרינות, אבוקדו ופירות הדר- לא יגיעו מחו"ל, זהו גידול מקומי בלבד והייבוא שלהם אסור.
עכשיו תורנו כצרכנים לעזור לשיקום החלקאות המקומית. אל תתפשרו על הטעם והבריאות ועל החקלאים שלנו.