ישבתי השבוע עם חברה טובה שלי בבית קפה. כשהגיע המלצר הזמנתי אוטומטית אספרסו כפול, הקפה האהוב עלי. היא הביטה בי בתמיהה: "לא שמעת על העופרת בקפה?" שאלה, מביטה בי בתימהון הולך וגובר. ובכן, אחרי התלבטות לא פשוטה ואחרי שכמובן, שללה קפה (מלבד העופרת, יש שם, לדעתה, הרבה מזיקים אחרים), גם תה לא הולך, כי הבעיה הרי בצנרת. משקה קל, הס מלהזכיר, מכיל סוכר. ומשקה קל דיאט? טפו, טפו, מכיל אספרטיים, אויב האנושות. בסוף החליטה להזמין מים מינרלים בבקבוק.



חברתי היא דוגמה לבעיה שיותר ויותר נפוצה במחוזותינו. התעסקות יתר בתזונה ובבריאות. היא קוראת כל מאמר בנושא, והספרייה שלה מלאה בספרים שעוסקים בדרכים לקדם את הבריאות ולמנוע מחלות. "אז זה רע?" אתם שואלים. ובכן, זה מעולה, זה חשוב. מניעה וקידום הבריאות חשובים ומומלצים. אולם, כאשר זה משתלט על החיים – זה הופך להיות בעיה. וכמו בכל דבר, המינון הוא חשוב.



וכעת, בואו נעשה קצת סדר בנושא הממתיקים המלאכותיים. האם הם מזיקים כמו שחברתי ורבים אחרים מאמינים – בתיאוריות קונספירציה ובתעשייה שמעלימה את הנתונים המזיקים של הממתיקים?



ה־FDA האמריקאי, שהוא הגוף הרגולטורי הבודק, מאשר ועוקב אחרי תרופות, טיפולים וכולי, משמש בעצם מורה דרך וממליץ לארגונים בריאותיים בארצות הברית ומחוצה לה, כולל אצלנו בישראל, עסק ועוסק רבות בסוגיית הממתיקים המלאכותיים. עד היום, למרות שפע המחקרים, מלבד ההמלצה בשנות ה־70 בקשר לסכרין, ששונתה כפי שתראו, לא הוכח כל נזק בריאותי שנגרם משימוש בממתיקים מלאכותיים.



וכמה מילים על ממתיקים מלאכותיים שנמצאים איתנו כבר כמה עשורים. הראשון שפרץ לחיינו היה הסכרין. הוא מתוק פי 300 מסוכר, ולכן, בעצם, אינו מכיל קלוריות. בתחילת שנות ה־70 נאסר השימוש בסכרין בעקבות מחקר שגילה ש־50% מעכברי המעבדה חלו בסרטן שלפוחית השתן לאחר צריכת סכרין. בשנת 1991 הותר השימוש בו מחדש, וזאת לאחר מחקר ארוך טווח בבני אדם, שבו לא הוכח כל קשר בין סרטן שלפוחית השתן לשימוש בסכרין. ואגב, גם אם נרצה, לא נוכל להגיע לכמות הסכרין או כל ממתיק אחר שניתנו לעכברי המעבדה.



ובואו נעבור לאספרטיים, שהוא הממתיק המלאכותי שלדעתי מהווה מטרה עיקרית להתנגדות של רבים וטובים. האספרטיים מכיל בעיקר שלושה רכיבים: פנילאלנין, חומצה אספרטית ומתנול. המתנגדים לשימוש בו טוענים שהמתנול ותוצרי הפירוק שלו הם חומרים רעילים ומסרטנים, והוא מזיק במיוחד למערכת העצבים ובפרט לעצב הראייה. זה, כמובן, הוביל למבול של תיאוריות קונספירציה בקשר לדרכים שבהן אושר האספרטיים. ואולם, לפני שאנחנו נלכדים במערבולת הקונספירציות, בואו נבהיר שבפחית של משקה דיאט (350 מ"ל) מקבל הגוף כ־18 מ"ג מתנול.



אולם, גם במיצי פירות מקבלים מתנול בכמות זהה. 350 מ"ל של מיץ תפוזים מכילים 23 מ"ג מתנול. ואפילו מיצי ירקות "תורמים" לנו מתנול. כ־10 מ"ג מתנול ב־350 מ"ל מיץ עגבניות. וכדי להרגיע, חשוב לזכור שמתנול מופרש מהגוף. ההמלצות הן לא לעבור 40 מ"ג לכל ק"ג משקל, וזה חברים, הרבה מ־א־ו־ד אספרטיים.



ממתיק זה "זכה" למספר גדול במיוחד של מחקרים שהוכיחו ששימוש מושכל ולא מוגזם אינו מזיק, מלבד איסורו לשימוש לחולי PKU (מחלה תורשתית הגורמת לבעיה בחילוף החומרים).



ממתיק אחר שמושך אליו ביקורת הוא הסוכרלוז. הוא מתוק פי 600 מסוכר ועמיד בחום. הסוכרלוז מורכב מסוכר וכלור. הכלור קושר את הפחמימה, כלומר, את הסוכר, וכך הגוף לא יכול לנצל אותה כאנרגיה, ולכן, חסר ערך קלורי. אז מדוע ההתנגדות? המתנגדים טוענים שהבעיה היא במבנה הכימי של הכלור. בתהליך הייצור מתקבל גז כלורי רעיל. ואולם, בכל המחקרים לא נמצאה אינדיקציה לסכנה בריאותית בשימוש בו. אין הגבלה בשימוש. עם זאת, השימוש המומלץ הוא עד 15 מ"ג לכל ק"ג משקל .



אלה הם רק חלק מהממתיקים המלאכותיים שעומדים לרשותנו. ומה עם תופעות לוואי אחרות? הרי יש כאלה שטוענים שהשימוש בממתיקים גורם לבחילות, כאבי ראש, לחץ ומתח. למרות המספר הרב של המחקרים, לא הצליחו להראות על קשר בין תופעות הלוואי לבין הממתיקים. אולם, בדיוק כפי שיש בינינו שרגישים לרכיבים מסוימים במזון, ייתכן שיש כאלה שרגישים לרכיבים מסוימים בממתיקים. ולהם כדאי בהחלט להימנע משימוש בהם.



אז מה עדיף לשתות: כוס משקה קל רגיל המכיל סוכר או משקה קל דיאט? כל אחד וההחלטה שלו. אבל חשוב שההחלטה תהיה מושכלת ומבוססת על נתונים נכונים. ולכן, כדאי לבדוק כל כתבה או מאמר מידע באינטרנט. חשוב לבדוק מי בדק, מהם הנתונים, מה גודל הקבוצות וכדומה. יש הרבה מאוד גופים מדעיים שאפשר לסמוך עליהם. ואני, אגב, את הקפה המתקתי בממתיק מלאכותי. חברתי? היא גלגלה עיניים כלפי מעלה. 



הכותבת היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארצות הברית ומרכזת סדנאות לתזונה וירידה במשקל שפרסמה שני ספרים בנושא