תפריט סובלני: פירוש המילה "תשרין" הוא "אוקטובר". אנחנו יודעים זאת כי מלחמת יום הכיפורים נקראת בכמה ממדינות ערב בשם "חַרְבּ תִשְרין", קרי, מלחמת אוקטובר. 

ועם המידע הזה הגענו למסעדת "תשרין" בנצרת. אחסאן גנים, אביו של הבעלים של המסעדה, הוא מוסלמי ואמו נוצרייה. את הילדים בבית הם מגדלים תחת ערכי האהבה והכבוד לכל הדתות – בבית יש עץ אשוח, אבל חוגגים גם את החגים המוסלמים. "כשהילדים יגדלו", הוא אומר, "הם יבחרו מה טוב להם".

באופן לא מפתיע גם התפריט ב"תשרין" הוא פיוז’ן המשלב כמה מטבחים – המוסלמי והנוצרי, הסורי והלבנוני, הישראלי והאיטלקי – ומצליח לחבר בין העולמות בהצלחה. התחלנו בסלט שנקליש (39 שקלים למנה בינונית). לכאורה סלט עגבניות עם גבינה, לא משהו שלא טעמנו כבר בעשרות וריאציות שונות. והנה, הפתעה. הגבינה היא שנקליש סורית, מלוחה מעודנת, מתובלת היטב, שמיוצרת במקום על בסיס המסורת מהצפון. יחד עם נענע, בצל, לימון ושמן זית במינון מדויק, הסלט המסורתי הזה הופך למנה המרעננת ביותר שתאכלו בתקופה האחרונה. זו מנה קלילה, לא מתיימרת, אבל כיפית לפחות כמו סלט העגבניות של רושפלד.

גם החציל הקלוי כאן דומה אך שונה. החציל עשוי טוב ומוגש בשרני ומלא טעמים בטחינה אדומה, המבוססת על תוספת של פלפלים אדומים קלויים, שהופכים אותו לאטרקטיבי, ובעיקר לפוטוגני (42 שקלים).

המנה הקרויה מוחמר הומצאה כאן בישראל על ידי ערביי הגליל. הם לקחו את הבצק השטוח של הפיצה, ובמקום לשים עליו מוצרלה וזיתים, הניחו נתחי עוף. פירוש המילה מוחמר הוא אדמדם, על שם נראות המנה האדמדמה שמקבלת את צבעה הודות לזרעי הסומק הטחונים, שפזורים עליה. ב"תשרין" העוף מוחלף בפרגיות, ומלווה בבצל וצנוברים (69 שקלים). מיצי הפרגית נספגים בבצק שנאפה בטאבון הגדול שבכניסה, והטעמים משתלבים בריחות מופלאים ובמראה מגרה שקשה לעמוד בפניהם.

הסינייה המקומית מסורתית (67 שקלים) ומבוססת על קציצת בקר גדולה המכוסה במעטה טחינה ועגבניות. סינייה טובה היא כזו שהטחינה בה לא מתבשלת יתר על המידה ואז מתייבשת, וכאן היא סמיכה למדי וטעמה הדומיננטי עושה חשק לקחת כף מכל המחבת הלוהטת הזו ולדחוף לפיתה.

מסעדת "תשרין" היא, ככל הנראה, המסעדה הטובה ביותר בנצרת, עם שירות אישי ונעים במיוחד, אווירה חמימה ורצון טוב מצד כל העושים במלאכה שתצאו מהעיר בחיוך. 

"תשרין", אל בישארה 56, נצרת

חדשות האוכל

דרום אדום
רוצים לסייע לכלכלת העיר שדרות, אבל אין סיכוי שתדרימו עד לשם? הנה ההזדמנות שלכם לפרגן לעסק מקומי. לא פחות מכך, עשו טובה לעצמכם ועל הדרך גם תרוויחו תוצרת מקומית שהיא באמת פשוט משובחת. 

The Blue Cow היא קצביית בוטיק של מגדלי בקר עם מפעל לפירוק ויישון יבש של בשר, שהוקמה באזור התעשייה בשדרות. בקצבייה משווקים בשר בקר ישראלי בלבד של מגדלים מאזור הנגב ומהעדר של משפחת פודור במושב ניר ישראל.

אפשר בקלות להתרשם הן מההיצע והן מהטריות ומהאיכות, ובימים אלה מתחילה הקצבייה לבצע משלוחים לכל חלקי הארץ, פעם בשבוע. בין הנתחים הטריים ניתן למצוא אסאדו, חטיפי אסאדו, שורט ריבס, אוסובוקו, צלי כתף פולקה, פילה מדומה, שריר, ויסבראטן, אונטריב, פילה, אגוז, כף, צ’אך, שייטל, ספיידר, שוק טלה, כתף טלה, מוח טלה, צלעות כתר, צלעות טלה ועוד, ובין הנתחים המיושנים ביישון יבש תמצאו פורטרהאוס, טיבון, ניו יורק, סינטה, פריים ריב, אנטרקוט, פילה, שפיץ שייטל, פיקניה, דנבר, פלאנק סטייק, איירון סטייק, מכסה אנטרקוט, אונטריב מיושן ועוד. הנתחים בוהקים באדמומיותם, נוצצים ועושים חשק להניח אותם על הפלנצ’ה או על הגריל ולהתחיל מיד לאכול. והמחירים? סבירים לגמרי.

מינימום הזמנה: 350 שקלים (לא כשר)

דנבר קאט. צילום: יח"צדנבר קאט. צילום: יח"צ

אוהבים נקניקיות
בילדותינו ניסו ההורים להניא אותנו מאכילת יתר של נקניקיות בתואנה כי מדובר לכאורה בכרבולות וציפורניים של תרנגולות שנטחנו. לא יודעים אם מדובר באגדה אורבנית או במציאות קשה, אבל הנה, זה עבד. עד היום אנחנו משתדלים שלא לתת לילדים יותר מדי נקניקיות. אחוזי השומן, התמהיל הלא ברור וכמובן זיכרון הילדות מעיבים על הלחמנייה בקטשופ גם היום. קבלו פתרון אלגנטי שגם אתם עשויים להתמכר אליו: כבר שש שנים השרקוטייר גדי בלאו (“גדיס”) מכין נקניקיות פרימיום (כשרות!) ומוכר אותן בקצביות, במעדניות, במסעדות ובברים ברחבי הארץ. בין הנקניקיות תמצאו גדיס – בשר עם צנוברים, קשיו ובהרט; כמהין – בשר עם פטריות כמהין ופיסטוק; וויסקי – בשר עם וויסקי וחמוציות; בוראוורס – בשר עם גרגירי כוסברה וציפורן; פרנקפורטר – בשר עם בצל, שום, גרגירי כוסברה ומעט צ’ילי גרוס. והמחיר? החל ב־35 שקלים לחצי ק”ג. ועוד משהו שכדאי שתדעו: לפני כשנתיים החליט בלאו להנגיש את הבשר שלו לאירועים והשיק פוד טראק שמגיע לכל מקום בארץ. בהחלט שווה טעימה. 

נקניקיית פרימיום. צילום: יח"צנקניקיית פרימיום. צילום: יח"צ