בית הקפה שמזכיר את ישראל של פעם וההמבורגר המאכזב ביותר בת"א

“גן סיפור" בהרצליה הוא מקום נעים שהעלה בנו רגשות נוסטלגיים לילדות הארצישראלית של פעם. אך מוטב שיתמקדו שם בארוחות הבוקר, בסלטים ובשקשוקות, שהיו המנות המוצלחות יותר

כשאנחנו נכנסים ל”גן סיפור” בהרצליה, שני מטרים מקניון שבעת הכוכבים, נשמע ברמקולים קולו של אריק סיני עם צלילי השיר “שובי, שובי לפרדס”. הפסקול הזה גורם לנו להחליט שברגע שהקורונה נעלמת, נצא בעצומה הקוראת לחוה אלברשטיין, יהודית רביץ, נורית גלרון, גלי עטרי, גידי גוב, אריק סיני ושלום חנוך להתאחד למופע משותף. כל הכרטיסים בוודאי יימכרו.

נעים כאן. אפשר לשבת בחוץ (אחרי השרב) או בפנים, הריהוט כפרי ונוח, העיצוב פשוט אבל מזמין (אהבנו במיוחד את הנברשות הצבעוניות), והשירות סופר־ידידותי. ארוחות הבוקר, הסלטים והשקשוקות כאן הן להיט: מוכנים במקום, טריים, נוטפי צבע, מריחים נפלא.

אהבנו מאוד את סלט הסלק והעשבים (42 שקלים) – סלט קיצי, קליל, בריא וכל כך טעים, שהיינו שמחים להפוך אותו לחלק קבוע בתפריט שלנו. פטרוזיליה, נענע ועלי סלרי מעורבבים יחד עם סלק, אגוזי מלך ופיצוחי ג’עלה, ומעל גבינת פטה מצוינת וטחינה גולמית. לו ידענו שהסלט כל כך טעים, לא היינו מזמינים מנה נוספת, שכן קשה יהיה להשתוות לו. ואכן, המנה הנוספת הייתה בינונית למדי: נתח נאה של סלמון, שטופל בעדינות והוגש ברמת עשייה מדויקת, אולם סלט הקינואה והעדשים שלצדו היה תפל, והירקות הקלויים עייפים מדי, חסרי בשר וחסרי טעם (92 שקלים). לתחושתנו, עדיף ל”גן סיפור” להתרכז בארוחות הבוקר, בסלטים ובשקשוקות, ולזנוח את תפריט הדגים הכבד יותר; או לחלופין, לרענן את המנות הבשרניות כך שגם טבח שאיננו שף ידע כיצד להתמודד איתן.

ויש גם מנות ילדים, והן מקסימות, הן בפרזנטציה והן בטריותן. הביצים מוגשות כשהן חלק מתמונה המופיעה בצלחת (למשל: הביצה היא השיער של הילדה שדמותה מופיעה בצלחת), הירקות חתוכים טרי בצלחת נפרדת (כי אסור לערבב), והלחמניות כיפיות, פשוטות וטעימות. אפילו המחיר אטרקטיבי (36 שקלים, כולל שוקו או מיץ תפוזים).

מנת חלקנו

ראשית, מכל התפריט המגרה ניתן היה להזמין רק המבורגר רגיל או המבורגר קצבים. למה? "ככה". מילא. ההמבורגר עצמו הוא סוג של מחדל שדורש הקמת ועדת חקירה: האם זו הקציצה שאליה פיללנו, שלה ייחלנו? זכינו בקציצה יבשה, עשויה מדיום וול (חבל שלא שאלו אותנו מראש לגבי מידת העשייה), חסרת כל עסיסיות וכל סקס־אפיל, שאליה הודבקו פרוסת עגבנייה עייפה (מתי חתכו אותך?), עלה חסה וגבינת צ'דר שהייתה לא יותר מבסדר. נפלנו.

בנוסף, זכינו ביחס מזלזל מהמוכרים, שזרקו לנו כבר בתחילת הארוחה שתי שקיות קטשופ ומגבון לח (לא תחכו שנסיים לאכול?), לא שאלו לכל אורך הארוחה אם טעים לנו, ונדמה היה שהם עסוקים בלדבר על הפלייליסט של המוזיקה שהושמעה בקול ובלמרק את פרצופו של פסלון אלביס פרסלי שישב על הכוננית. עומר, ביאסת.

למה תירוש הפך למשקה הפופולרי ביותר בפסח ולא, נניח, גם בראש השנה? אז הנה, אבי ביטון, אחד השפים הטובים שהוביל את “אדורה” המצוינת במשך עשור, מכין למותג הענבים קולקציית קינוחים – יותר נכון, שלושה – שבהם משולב תירוש. ומה לומר, שיחוק. יש שם עוגת תפוזים בחושה בעלת מתיקות מעודנת, שלא משפריצה סוכר מכל עבר (35 שקלים), חלווה יוונית מתירוש המורכבת מסולת (33 שקלים), וגולת הכותרת - כדורי שוקולד לבן, תירוש וקוקוס עם אגוז לוז במרכז (39 שקלים). חיבבנו פלוס.