את השף מידד סטינסקי פגשתי לפני חמש שנים , אפילו קצת יותר, בסיור עיתונאים ברחבי תאילנד. מידד גר בתאילנד באותה תקופה כבר מס' שנים, הייתה לו בת זוג תאילנדית, הוא היה השף של מסעדות המרכז למטייל ובמסעדה היוונית שנכנסה למדריך מישלן.  אבל בעיקר הוא היה חובב נלהב של אוכל הרחוב בתאילנד ולא היה יום שהוא לא היה משוטט בסמטאות של בנגקוק וזולל לו להנאתו כל מה שיכל למצוא. 
המפגש הראשון  עם מידד היה מאוחר בערב ומידד הוביל אותי באותן סמטאות שוקקות חיים אל פינה  קטנה שם עמדה לה אישה מבוגרת והקפיצה מתוך ווק ענקי כל מיני מאכלים היישר לצלחות . אחרי שבוע וחצי של שיטוטים ברחבי תאילנד ואכילה ללא הרף, אני זוכרת עד היום שזו הייתה אחת הארוחות הטובות שאכלתי.

שנים עברו להן ומידד החליט, בעקבות לא מעט שינויים בחייו ובמשפחה, לחזור לארץ ולבשל פה. הוא התמקם כשף של "דלי אסייאתי" בהוד השרון ובנה לעצמו קו קולינרי אסייאתי מכל שיטוטיו ברחבי אסיה כשברקע התשוקה לבשל אוכל תאילנדי אמיתי מאותן סמטאות שוקקות. עד שהתשוקה הזו תמומש ומידד יתחיל לערוך ארוחות מצומצמות , החלטנו לפחות להנות קצת מהכשרון שלו בעזרת משלוח חברים מהדלי.

מסע קולינרי אל נבכי אסיה

"דלי אסייאתי" פתוחה מ-2014, אני חייבת לומר שלא יצא לי לאכול אצלה הרבה, יצא לי לטעום מהראמנים ומהסושי שהיו לא רעים בכלל, אבל בגלל שפע האסייאתיות והלוקיישן בהוד השרון, כמעט ולא יצא לי להגיע למסעדה. כן יצא לי לשמוע שהוד השרון הפכה להיות מעוז אסייאתי לא קטן ומעצמת משלוחים די גדולה מה שהפך את הדלי למרכז עליה לרגל לכל הסביבה.
התפריט של הדלי נוגע בכל מטבחי אסיה המוכרים לזולל הישראלי, ויאטנם, תאילנד ויפן. יש פה דגים, בשר ופירות ים ומגוון רחב בעיקר בראשונות שבעיני זה יתרון עצום כי הארוחות האלו מבוססות, כמו באסיה, על שיתופיות, מלא מנות קטנות עם מלא טעמים. אהבתי גם שיש בתפריט דגש גדול לירקות, הרבה סלטים מעניינים וראשונות מבוססות ירק.
טוב נו.. אני רעבה, שנתחיל לאכול?
התחלנו עם מנה תאילנדית קלאסית, נאם טוק  (58 שקלים) רצועות בקר צלוי על סלט חריף של שאלוט, בצל ירוק, נענע, כוסברה, צ'ילי, אבקת אורז קלוי וליים שמרגיע קצת את החריפות ורביעיית דאמפלינג רכים ממולאים בעוף לצד רוטב פונזו (45 שקלים) שנבלעו  בשקיקה שניה אחרי שנפתחה הקופסא.

אני מתה על הביס הראשון של ארוחה תאילנדית, הפה עוד חף מטעמים ופתאום הוא מקבל את המיקס המושלם הזה של חריפות, רעננות, מתיקות וחמיצות והמוח עף. אוף- אני כל כך מתגעגעת לתאילנד. 

משלוח מדלי אסייאתי (צילום: אסנת גואטה)משלוח מדלי אסייאתי (צילום: אסנת גואטה)

המשכנו עם סלט מלפפונים מעולה, פשוט כל כך טעים שאני מוכנה לאכול כזה כל יום (42 שקלים), ערימה של מלפפונים פריכים, אבוקדו, אצות וואקמה, בצל ירוק, בוטנים ומלא בצל פריך, ברוטב שומשום יפני והכל מתאגד לכדי ביס רענן וקרנצ'י. 
 דווקא הסלט הכי קלאסי  - סלט הפאפאיה (45 שקלים) היה הכי פחות טעים, הוא לא היה רע כמו שפשוט חסר היה בו העוקצנות הלימונית של סום טאם. לא שזה הרסה לנו את הארוחה, כי בצורה חד משמעית, חוץ מהמנה הזו, הכל היה מעולה!

התלבטנו לגבי הסושי, ידענו שאם נאכל סושי יש מצב שנתמלא ולא נגיע למנות הגדולות יותר, מצד שני , הדלי ידוע בסושי המעולה שלו ולכן פשוט גייסנו יותר כוחות, ויתרנו על קינוח, הזמנו עוד 2 חברים ויאללה לעבודה. התחלנו עם הטריקולור (52 שקלים) שהפך לפופולארי בהרבה מקומות, רול ללא אורז וללא אצה גדוש בדגים, במקרה שלנו בס, טונה וסלמון, עירית, אספרגוס עטוף ברצועות מלפפון- רול לחובבי הדגים, רול קליל ורענן, כמעט כמו לאכול סשימי טוב, המשכנו בספיישל שירו- רול של  דג ים לבן בטמפורה, ספייסי מיונז, אבוקדו, קנפיו ובצל ירוק, עטופים באבוקדו, שומשום וטריאקי ורול יפייפה ופיקנטי של קריספי סלק (57 שקלים) הבנוי מטונה אדומה, אספרגוס, צ'ילי ומלפפון, ועטוף בטונה טריה ושבבי קריספי סלק.

טריקולור- תראו כמה יפה (צילום: אסף קרלה)טריקולור- תראו כמה יפה (צילום: אסף קרלה)

 
ארוחה בקערה אחת

מוכנים להמשך, פתחנו כפתור והסתערנו בצ'ופסטיקים שלופים אל ה"דון בורי סלמון" (68 שקלים), מנה יפנית במקורה שפירושה - קערת אורז עם סלמון, או  תכל'ס ארוחה שלמה בצלחת. הדון בורי מגיע גם עם בשר או פטריות. מנת הדון בורי סלמון היא מנה גדולה, היא כוללת נתחי סלמון צלויים במרינדת מיסו עם פאק צ'וי, אצות נורי, מלפפון, בצל ירוק שומשום, טוביקו וביצה רכה, על אורז שום יפני. זו באמת ארוחה שלמה בקערה ומנה מאד משביעה. לא תמצאו פה את משחקי הטעמים התאילנדים אלא איזון יותר רגוע ומעט מתקתק-אומאמי של טעמים.
בניגוד לדון בורי, הקארי מאסאמן (68 שקלים) היה עומס של ריחות וטעמים, זהו מאכל מוסלמי עם השפעות מהודו וממלזיה ושפע ניחוחות של קינמון, הל ואגוז מוסקט - לגמרי מנה של חורף - סמיכה, עשירה ומנחמת. לכל הסיפור הזה הוספנו מנה קלאסית שאני תמיד אוהבת, פאד תאי סינטה (62 שקלים) , אני מעדיפה פאד-תאי שרימפס יותר מהכל כי טעמי הים מתחברים לי טוב עם החמיצות של המנה,  אבל הרוב בחבורה רצו בשר ולכן הסינטה נבחרה, לפאד תאי יש את הקלאסיות שלה, היא עשירה בירקות, כמעט תמיד מנה מאד גדולה, לימונית מלאת אומאמי בזכות רוטב הדגים ועדיין מאוזנת, גם פה היא הגיעה עם שפע אטריות אורז, ביצה, נבטים, כרוב, בצל ירוק, בוטנים קלויים וליים.

ארוחה בקערה- דון בורי סלמון (צילום: אסף קרלה)ארוחה בקערה- דון בורי סלמון (צילום: אסף קרלה)

מה בתכל'ס
המגוון של התפריט, המחירים היחסית שפויים והנסיון לשמור על טעמים אותנטיים ופחות מתחנפים ומתוקים נותנים לדלי אסייאתי הרבה נקודות זכות בעיני, הטעמים עשירים, המנות מושקעות, המשלוח לוקח אותך למסע קולינרי כיפי, אמנם לא הארד קור ומטורף בטעמיו אבל בהחלט למסע כיפי וטעים בתוך מטבחי אסיה.
אני רק יכולה לקוות שמידד יוכל לשחק שם יותר ויותר עם הטעמים ולתת כמה מנות אותנטיות של ממש עם אותם טעמי תאילנד האמיתיים. עד אז , אנחחנו נתענג על מה שיש עכשיו.
להזמנות