אני מודה שוויסקי לא היה אף פעם הסם שלי. תנו לי ג'ין וטוניק מריר, עשבוני או כוס יין לבן מינרלי ואני בעננים. יודעים מה? אפילו אוזו טוב או ורמוט עם פלח תפוז קונים אותי, אבל איכשהו לוויסקי לא פיתחתי חיבה עמוקה והייתי מנשנשת אותו בשלוקים קטנים פה ושם.

החיים כמו שהם תמיד מובילים אותך במשעולי גילוי מרתקים ואת בן זוגי שיחייה מצאתי ישוב בבר שותה ויסקי, וככל שהשיחה התגלגלה לה, ככה שתיתי יותר וויסקי והתאהבתי יותר בבחור.

מאז, מדף הג'ין וטוניק שלנו עשיר ומגוון כמו מדף הוויסקי ואני גאה לומר שחלק מהם שלי. אז נכון שאני עדיין לא חובבת ויסקי מעושן עם ריחות של ביוב ומדורות של ל"ג בעומר בגיל 8, אבל בימים חורפיים אני מתענגת על כוסית ויסקי זהובה שמספקת לי נחמה עמוקה.

לפני כשבוע הוזמנתי למפגש של "השזרה" - קהילה מדהימה של נשים מתחום היין והאוכל, ובכלל נשים חובבות אלכוהול באשר הוא, שהגיעו לערב שכולו הכרות עם ויסקי וטעימות של אחת המזקקות הידועות והוותיקות Dewar’s ומזקקת בת שלה, Aberfeldy. את המפגש הנחתה ולדימירסקי, שגרירת בקרדי בישראל, אשת אלכוהול מרתקת ודי צעירה (לפחות כשזה נוגע לוויסקי, אבל פה המהפכה האמיתית), שמצליחה להביא אל השולחן רקורד מכובד וידע מרשים ובעיקר יכולת סיפור מרתקת.
 
מה שבאמת ריגש אותי זה שסביב השולחן ישבו כ-30 נשים מתחומים שונים ולכולן רצון אחד - לטעום ויסקי. היו שם ברמניות מנוסות לצד בעלות מסעדות מוכרות בארץ, עיתונאיות אלכוהול, נשות יין, מנהלות יקבים ועוד, כל זה יצר שיח מרתק על ויסקי שלא יצא לי לחוות כמוהו מעולם ולו בזכות האופי המרתק של כל הנשים האלו והאהבה שלהם לוויסקי.
אין מה לומר שזו כוחה של השזרה והקהילה המדהימה שהיא יצרה.

ויטה ולדימירסקי (צילום: יפית שמחה)ויטה ולדימירסקי (צילום: יפית שמחה)

את הערב העבירה ויטה בלקחת אותנו אל הבסיס, לכל מי שלא הכירה להבין איך לטעום ולהריח ויסקי, מה זו כוס ויסקי ומה לחפש בטעימה. כל זה לצד מלא סיפורים בין טעימות הוויסקי, כי בכל זאת אנחנו נשים ואנחנו אוהבות שהערב שלנו מתובל באנקדוטות.

טעמנו טעימה מרתקת בין 3 בקבוקי דיוארז ו-3 בקבוקי אברפלדי משנים שונות. דיוארז היא אחת המזקקות הוותיקות בסקוטלנד עוד מ-1,846 כאשר החל ג'ון דיוארז לערבב בין סינגל מאלטים לסינגל גריין שונים, שהיו אז בסקוטלנד ולהרכיב בלנד ייחודי לו, שהפך להצלחה ענקית ומפה הכל היסטוריה. באותה תקופה היו עוד שתי משפחות, שעירבבו ויסקי שאולי אתם מכירים, שיבאס וג'וני ווקר.

דיוארז מספקים כבר שנים רבות בלנדים מרתקים ועשירים. סוד הטעם של דיוארז בעיני הוא ביישון הכפול שיוצר הרמוניה בין הסינגלים השונים,  ולאחר שעורבבו הם נשארים לנוח עוד כחצי שנה בחבית על מנת למזג את הטעמים, ולקבל ויסקי עם לגימה חלקה במיוחד. ה-15 שנה שלהם מרתק, מעט טרופי באף עם ארומות של פירות יבשים וטעם קרמלי מורכב בפה, דווקא ככל שעלינו בשנים, היה צורך, מבחינתי לפחות לפתוח אותו מעט במים ולגלות אותו שוב.

האברפלדי לעומת זאת הוא הבייבי סינגל מאלט של דיוארס שמשתמשים בו כמובן בבלנדים שלהם. זהו סינגל מאלט פרימיום, עטור פרסים, שעובר התססה ארוכה במיוחד של 72 שעות, מה שנותן לו טעם דבשי מובהק והוא הוויסקי המושלם. למי שלא מכיר ויסקי וזקוק לסוג של "כרטיס כניסה" לעולם הזה.

אברפלדי יותר לגימה ארוכה ומלטפת, פירותית עם רמיזות שונות בחך בין הבקבוקים שלו. ה-12 שנה יותר טרופי עם רמיזות לאננס, ה-21 שיושן בחביות שרי וברבן מקבל טעמי דבש עמוק מתובל בתפוז וצימוקים, וה-16 מרגיש מתובל יותר בתבלינים חמים.

עוצמה נשית והרבה ויסקי בשולחן אחד (צילום: יפית שמחה)עוצמה נשית והרבה ויסקי בשולחן אחד (צילום: יפית שמחה)

מי שאחראית בשנים האחרונות על הטעמים המיוחדים בדיוארז היא המאסטר בלנדרית סטפני מקלאוד, שהצטרפה למזקקה ב-1998 והיא האישה היחידה בעולם בתפקיד זה שזכתה 3 שנים ברציפות בתואר מאסטר בלנדר של השנה.

מקלאוד מייצגת בעיני את המהפכה הנשית בעולם האלכוהול, היא לא רק "פנים" או "שגרירת מותג", היא המאסטר דיסטילר, היא אמנית, זו שיוצרת, מערבבת, מיישנת את הנוזל והבלנדים, היא שומרת על האחידות של כל התזקיקים, ובעצמה זכתה בהמון פרסים בתפקיד הזה.

כיף לגלות ששוק הוויסקי העולמי והמקומי משתנה משמעותית ודמות הגבר המבוגר בחליפה האוחז כוסית ויסקי במשרד, לצד סיגר אולי קיים עדיין, אבל איתו תמצאו לא מעט נשים בג'ינס שנהנות מהוויסקי לא פחות. יש יותר ויותר מאסטר דיסטילריות בעולם הוויסקי (והאלכוהול בכלל)  וצריכת הוויסקי הנשית גדלה בקצה מסחרר, ובהתאם לכך יותר ויותר מותגי ויסקי פונים בגישה שלהם ובפרסומות שלהם לקהל הנשי.

היה יופי של אירוע