בימים אלה האוכל היהודי המסורתי מתקמבק והופך לטרנדי. מתברר שמעולם לא היה הקישקע סקסי כמו ב־2022. כבר מהביס הראשון של החמין ב"קיטון", המסעדה היהודית המצליחה בדיזנגוף שפועלת כבר כ־80 שנה, אנו מוצפים בנוסטלגיה – כל אחד והזיכרונות האישיים שלו.

הזיכרון שלנו מגיע מהחמין במדרשיית נעם בפרדס חנה, שם הוגש אוכל אשכנזי טהור, גם למחצית התלמידים שהגיעו מבתים מרוקאיים, תימניים ועיראקיים. עוד לפני עידן הקייטרינג, לפני עידן המשלוחים, לפני ההתחשבות והרגישות כלפי מגזרים שונים – זה מה שהיה לאכול וזה מה שאכלנו. מתברר שגם אוכל אשכנזי הוא טעם נרכש – עם הזמן מתחילים לחבב אותו, ולאחר 30 שנה גם להתגעגע אליו. אגב, בשולחן האוכל שלנו במדרשייה ישב גם רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, תלמיד מצטיין ואכלן בינוני.

בחזרה ל"קיטון": התפריט עשיר, אבל ללא הפירוט הנהוג. “חמין בשר או חמין קישקע" כתוב בתפריט, מבלי לפרט מהם חומרי הגלם. רוצים? קחו, לא רוצים? המשיכו להמבורגרייה כמה מטרים קדימה. רצינו, אכלנו - והתענגנו. יש מיליון גרסאות לחמין; זו שב"קיטון" פשוטה – עם שעועית, בשר בקר רך ותפוחי אדמה שהתבשלו יחד בסיר גדול ממדים במשך שעות ארוכות - אבל דווקא בעונה קרה זו היא בדיוק מה שצריך כדי לחייך – החמין רך, ענוג, מתמסר, העיניים שלנו התגלגלו לאחור מרוב עונג. אפילו מחירו יגרום לכם לחייך (69 שקלים לגרסה בשרית, 49 שקלים לגרסה צמחונית).

נהנינו מאוד גם מיתר המנות: הקרפלעך הגיע בדמות שלושה כיסנים ממולאים בבשר, חמודים וקטנטנים, עשויים באופן מסורתי (32 שקלים); הכרוב הממולא הוא אחד ממנות הדגל כאן, ובצדק: הוא ממולא בבשר עגל טחון ובאורז, מבושל ברוטב עגבניות, ולצדו כרוב מאודה מתקתק ומצוין (32 שקלים); חיבבנו גם את הקציצות המטוגנות. לקח לנו זמן לזהות מה הן מכילות, לבסוף הבנו – תערובת של בשר בקר עם עוף טחון (62 שקלים לשתי יחידות נדיבות).

גדלנו על קוגל כתוספת למנה העיקרית, כאן הוא מוגש מתוק כקינוח, עשוי מאטריות מתוקות עם סוכר וקינמון. קוגל או קיגל (הגיית יוצאי גליציה ופולין) – זה לא משנה, מה שכן משנה הוא הטעם הכיפי הזה, שמסיים ארוחה יהודית עשירה ונדיבה במחיר סביר, ועם לא מעט געגועים. 

“קיטון", דיזנגוף 145, תל אביב, 03־5233679

מרומא באהבה

בצק אוורירי ופריך, ומעליו תוספות מסעירות: אם אתם תקועים בישראל ועדיין רוצים להרגיש קצת חו"ל, לכו על הפיצה של “זותא פיצה"
ברומא התנהג כרומאי, אבל אם אתם תקועים בישראל ועדיין רוצים להרגיש קצת חו"ל, לכו על הפיצה הרומאית של “זותא פיצה". בניגוד לפיצות העגולות, הפיצה הרומאית אל־טליו (Pizza as־taglio) מגיעה לרוב בחתיכות מלבניות, ויש לה בסיס בצק עבה יותר שמזכיר את בצק הפוקאצ’ות. היא אכן נפוצה יותר ברומא, אבל בעידן האינטרנט כל דכפין ייתי ויכין.

מאחורי “זותא פיצה" עומדים בני הזוג רותם ורועי שואן: היא התגוררה ברומא עד לפני 13 שנה, אז עברה להתגורר בארץ ולאפות פיצות כפי שהכירה מהבית; והוא נסע לרומא על מנת ללמוד מהאופים הטובים ביותר את אופן הכנת הפיצה הטעימה ביותר, ששם נמכרת לרוב לפי משקל.

זותא פיצה (צילום: יחצ)זותא פיצה (צילום: יחצ)


התוצאה היא פיצות שונות מהשטאנץ שמוכרים לכם ברשתות: מעבר למראה הריבועי, הבצק כאמור מזכיר יותר את הפוקאצ’ה, אוורירי ופריך, ומעליו תוספות מסעירות. בין היתר מוצעות פיצות עם עגבניות חריפות; עלי מנגולד מוקפצים בשמן זית; פסטו ועגבניות שמש; פרחי ברוקולי מוקפצים בשמן זית; פרוסות זוקיני עם רוטב פטרוזיליה, שום ולימון; מוצרלה מעושנת ועוד (97 שקלים לכל אחת מהפיצות).

בנוסף לפיצות, נמכרים במקום גם כדורים מטוגנים: רובם מכירים את הארנצ’יני, ולצדם מתגלגלים גם הסופלי – כדורי ריזוטו עם רוטב עגבניות, בזיליקום ופרמזן; וקרוקטה – כדורי פירה עם פרמזן, מוצרלה ואגוז מוסקט, וכל כדור - מלמיליאן (30 שקלים לארבעה כדורים גדולים). 

“זותא פיצה", סניפים בתל אביב (דיזנגוף 177 ומאיר יערי 19), בחולון (מרכז נתנאל) ובנתניה (פיאנו עיר ימים), 5642*

חדשות האוכל - נסו את זה בבית

בפני מי שחושק בפיצה עומדות שתי אפשרויות: לאפות לבד או להזמין מאחת הפיצריות. הנה אפשרות שלישית שמשלבת בין השתיים: קבוצת המסעדות האיטלקיות "פיצה פורטו" משיקה ערכת פיצה DIY, שמכילה את כל חומרי הגלם להכנת פיצה ביתית בטאבון או בתנור.

בערכה מצאנו שני בצקים, שני סוגי רטבים, תערובת גבינות, עלי תבלין, תוספות שונות וגם קמפרי שיהיה בצד. ניסינו וחיבבנו מאוד: חומרי הגלם טריים, ועד מהרה ריח נעים התפשט בכל הבית. הפיצות נטרפו על ידי הילדים, גם המבוגרים לא התאפקו.
89 שקלים, להשיג באתר.

ערכה להכנת פיצה, פיצה פורטו (צילום: ניצן רובין)ערכה להכנת פיצה, פיצה פורטו (צילום: ניצן רובין)