ייתכן שההוכחה לסיומו של משבר המסעדות נמצאת בלאנץ' ב"קלארו", המסעדה רחבת הידיים במתחם שרונה, שהכילה, להערכתנו, מעל ל־100 סועדים, כשאכלנו בה באמצע הצהריים. ההגעה בצהריים, למעשה, הייתה ברירת מחדל עבורנו. במשך שבועות ארוכים ניסינו להשיג מקום ליום שישי בערב – לשווא. אלא שמתברר שגם בשעת צהריים המקום לא מובטח.
המסעדה של השף רן שמואלי זכתה לאינספור ביקורות משבחות, ובצדק. האווירה האקסקלוסיבית, השירות החייכני, ההקפדה על הפרטים הקטנים, ובראשם היצירתיות במנות, הופכים את "קלארו" למסעדת גורמה, אך בגובה העיניים. המחירים לא זולים, אם כי בצהריים יש הצעה עסקית משתלמת יותר: במחיר המנה העיקרית – הגבוה כשלעצמו – מקבלים גם מנה ראשונה, שגם היא מתומחרת גבוה, ויחד עם שתייה, העסקה כבר הופכת למשתלמת.
עוד לפני שהגיעו המנות הראשונות, זכינו למנה ראשונה בונוס: גספצ'ו קר. צבעו כתמתם, למרות שהוא מוכן מעגבניות שרי צהובות; בפינתו גבינת פטה ובצל, מעליו טיפות שמן צ'ילי וגם פרח צף מעל. טעימה קטנה, והלב הקר שלנו נמס. ככה פותחים ארוחה: בטעמים מפתיעים, בהשקעה בפרטים הקטנים, במחשבה מחוץ לסיר.
דג ים נא הוא שם קוד למנה ראשונה נפלאה נוספת: מעל ליוגורט חמצמץ מצאנו נתחי טונה אדומה נהדרים, מתובלים במינימום, לצדם טבולה של פריקי, פיסטוקים וסלסת עגבניות. נפלא. הפרטנרית, שהזמינה תמנון צרוב, הסתפקה בשני ביסים שאמרו הכל – המנה לא לטעמה. כשנאספה צלחתה, המלצרים (המצוינים, אגב) לא התעניינו מדוע לא נשנשה זו עוד מצלחתה.
תמורת מחיר המנה העיקרית, 164 שקלים, זכינו לכל הטוב הזה, ואז הגיע גם פילה לוקוס עשוי במתינות ומתובל בעדינות, ולצדו יוגורט, בנוסף להפתעה שפיצתה את הפרטנרית: מה שנראה תחילה כמו תפוחי אדמה, התברר לשמחתנו כלפתות צלויות בחמאת תפוזים. בשתי מילים: נהנינו נורא. במילה אחת: פצצה.
התרעות פיקוד העורף