מלבדנו ומלבד זוג צעירים נוסף, כל יתר האורחים במסעדת “לוצ’נה” בירושלים חבשו כיפה (סרוגה או שחורה) וכיסוי ראש (או פאה). המסעדה, הכשרה למהדרין (רבנות ירושלים), מצליחה למשוך אליה את האצולה הירושלמית הדתית, למרות שהמארחות לובשות חולצת פופיק וברקע אדל שרה על אהובה שברח.
זה לא אומר שחילונים לא ירגישו כאן בבית, להפך. “לוצ’נה” היא מסעדה נעימה ויפהפייה: מסדרון של אורות מנצנצים מקבל את פני האורחים ובסופו מזרקה קטנה א־לה רומא. היא רחבת ידיים, מעוצבת במוטיבים ארכיטקטוניים מסורתיים, בשערים ירושלמיים מעוגלים ובצמחייה שופעת. התחושה היא שהגעתם למקום פיין, שיש על מי לסמוך. ויש גם אוכל והוא טוב, חלקו אפילו טוב מאוד.
התחלנו במנת הסלקים: על סלט עשבים קצוצים נהדר וטרי עם שבבי פקאן מסוכר ורוטב בלסמי נמצאו סלקים סגולים ובלבם חומה – נתח נדיב של גבינת מסקרפונה. עושר של טעמים מתנפצים בפה, מנה טובה בהחלט שכנראה גם בצלאל סמוטריץ’ וגם זהבה גלאון היו נהנים ממנה (52 שקלים).
סיגר הקשקבל והשקדים נשמע טוב יותר על הנייר מאשר בפועל: שלושה סיגרים מטוגנים על כמה עלי רוקט עייפים. לא הקשקבל ולא השקדים הם הטעמים הדומיננטיים במנה – איכשהו הטיגון בלע אותם והפך אותם לסיגרים ככל הסיגרים, וגם מטבל היוגורט שצורף אליהם לא ממש הצליח להרים אותם. שווה גם לחשב מסלול מחדש לגבי התמחור: 58 שקלים לשלושה סיגרים כמנת פתיחה זה תמחור מאתגר, לא בטוח ששר האוצר היה חותם על מחיר כזה.
"לוצ'נה", שדרות ממילא 8, ירושלים, 02־5021000
289 שקלים, להשיג בסניפי הרשת
חלף עידן הנירוסטה הכסופה, והנה הגיעו כלי הבישול השחורים, הדרמטיים, היפהפיים, שכואב הלב לראותם מתלכלכים. הסוטאז' הזה של "נעמן", היעיל גם לאינדוקציה (מתוך סדרה שלמה של סירים ומחבתות), הוא גם יפה וגם אופה - ניתן להכניסו לתנור (עד 250 מעלות) וגם להגיש איתו, אבל בעיקר לבשל איתו: הולכת החום שלו אחידה והוא בעל ציפוי נון־סטיק המסייע למניעת הידבקות.
240 שקלים (בקניית שלושה מוצרים ומעלה), להשיג בסניפי הרשת
לא צריך לרכוש כלים במאות שקלים, אפשרי להסתפק גם בסיר הנירוסטה הזה שנמכר ברשת "הסטוק" ב־59.90 שקלים: לבישול ולטיגון, בעל תחתית של שלוש שכבות המקנות לתחתית חוזק ועמידות רבה. הגוף עשוי פלדת אל־חלד, נירוסטה משובחת המקנה לכלי הבישול עמידות גבוהה, בעל חוזק מכני רב ופיזור חום אחיד ויעיל, כולל לאינדוקציה. להשיג בסניפי הרשת ובאתר.