את ילדותי העברתי בין הסבים בנתניה למושב בערבה שאליו עברנו. כל פעם שהיינו באים לנתניה, היינו הולכים לים (בכל זאת עברנו למדבר) ואת פני היה מקבל החול אבל גם ריח הטיגון ממסעדות הדגים שעל החוף. אני לא אשכח איך כולם היו יושבים בשולחנות עץ עמוסים באידרות ושפע של צלוחיות, לצד כוסות בירה חצי מרוקנות, ואיך הייתי שולה פיסות של בשר לבנבן מהדג הצלוי שהונח לפניי, יודעת להיזהר מהעצמות, ובעיקר מתענגת על הטעם המלוח הזה, שגרם לי לרצות עוד ועוד.
סיימנו (כמעט) את הארוחה בעוד מנה מגניבה שמביאה את המטבח הערבי אל הים - פאתה קלאמרי. פאתה זו מנה אלמותית של חומוס משולב בקרעי פיתה מטוגנת, טחינה וסמנה (חמאה מזוקקת), ועליו לא פעם תמצאו נתחי בשר צלויים. לכו ביפו לאל קלחה - הוא עושה את הפאתה הכי טוב בארץ.
זוכרים שאמרתי שכמעט סיימנו? מבחינתי כבר בניתי על העוגה הבאסקית שעליה חתום עינב אזגורי כבר שנים, אבל אז המלצרית הייתה מזועזעת שמעולם לא ניסיתי את קציצות הקישואים שלהם. לא יכולתי לסרב לבחורה שסידרה לי דרינקים כל הערב, אז הזמנתי וקיבלתי שלוש קציצות קישואים שמנמנות, רכות מבפנים וצלויות מבחוץ, גדושות בפרמזן וריקוטה, שהופכים את כל הביס הזה למשהו ממש מנחם וממכר. כמובן שסיימתי בגבינה הבאסקית הכי טעימה בעיר, והלכתי לישון האדם הכי שבע ומאושר עלי אדמות.
התרעות פיקוד העורף