"ממש בימים אלה, באמצע אוגוסט, החל קטיף התפוח בגליל ובגולן עם הזנים המקדימים, רגע לפני ראש השנה וחגי תשרי, כך שעל שולחן החג יהיה תפוח איכותי ישראלי. קטיף התפוח נמשך גם לאורך חודש ספטמבר ועד סוף נובמבר", אומר ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל. "כלכלת חקלאי הגליל והגולן מתבססת על מטעי הנשירים, כאשר הפרי החשוב שבהם הוא התפוח. עונת הקטיף הנוכחית איכותית, בין היתר כתוצאה ממחקר ופיתוח במו"פ (מחקר ופיתוח) צפון בתחום התפוח בהרי הגליל והגולן".
"בשבועות הקרובים שלפני ראש השנה מזנק הביקוש לתפוחים ב־50% לעומת הממוצע לאורך ימות השנה", מוסיף עמוס לוין, יו"ר שולחן התפוח בענף הפירות במועצת הצמחים, ומרכז תחום החקלאות בחברה לפיתוח הגליל. "במהלך חגי תשרי נצרכים כ־15 אלף טון תפוחים, כאשר הצריכה הממוצעת לנפש עומדת על כ־16 קילו בשנה. יבול התפוחים הארצי יעמוד השנה על כ־105 אלף טון, לעומת 110 אלף טון אשתקד".
שטחי התפוח בישראל משתרעים על פני כ־30 אלף דונם, 95% מהמטעים נטועים בהרי הגליל והגולן, בגובה של לפחות 600 מטר מעל פני הים. ענף התפוח מעסיק כ־3,500 עובדים בהעסקה ישירה ועוד כ־8,000 עובדים באופן עקיף.
בין מגדלי התפוח ישנן גם משפחות חקלאים שכבר כמה דורות עוסקות בגידול הפרי, כאלה שאצלן גם הדור הצעיר מצטרף לאבות ולסבים, על אף המורכבות של ענף החקלאות.
העובדה שגם הבן שלי ממשיך היא יוצאת דופן. היום אף אחד לא רוצה לעבוד בחקלאות. יש במטולה "120 משקים. חקלאים פעילים יש בקושי עשרה, ועוד מעט גם הם לא יהיו. מי שעובד בחקלאות חי את זה, אוהב את זה. זה לא עניין של כסף, אבל ברגע שאדם לא מתפרנס, הוא בורח מזה", אומר משה וינשטיין, 74, דור רביעי למגדלי תפוחים. הוא עצמו מגדל תפוחים במטולה 55 שנה יחד עם בנו, עמר, דור חמישי. "אני נקרא על שם סבא שלי שהגיע ב־1912 עם טרומפלדור לתל חי", מספר וינשטיין. "אבא שלי ז"ל אמר לפני שנפטר שהיו לו שני נסים בחיים: שנולד לו בן אחרי שלוש בנות, והנס השני שהבן, כלומר אני, ממשיך את הדרך שלו בחקלאות. לי יש בת ושני בנים, ואחד מהם, עמר, ממשיך את הדרך ואפילו עובד יותר ממני בכמה וכמה רמות".
וינשטיין מגדל עשרות דונמים של תפוחים מזנים שונים, ביניהם ענה, גולדן דלישס, סטרקינג, רויאל גאלה, גרנד סמיט ופינק ליידי. בנוסף לכך, הוא גם מגדל אפרסק, נקטרינה, שזיף, קיווי, אבוקדו, פקאנים ועוד, והסחורה שלו משווקת בכל רחבי הארץ. "זן התפוח הראשון שהתחלנו לקטוף לפני כחודש היה ענה", הוא מספר. "בימים אלה אנו קוטפים את רויאל גאלה, בעוד שבועיים מתחילים לקטוף זנים נוספים. לקראת נובמבר קוטפים את הפינק ליידי. מי שאוכל תפוח, אוכל תפוח כל השנה, לא רק בראש השנה. כל חג מרגש אותנו, אבל אנחנו לא יכולים באמת להתרגש מתפוח שטובלים בדבש, כי לאורך כל השנה יש לנו כמויות של תפוחים, לא רק לקראת החג".
בשנת 1982 החל לואיס עלם, 65, לעסוק בחקלאות. עם השנים גם בנו, פואד, 32, הצטרף אליו. כיום הם מגדלים בגוש חלב בגליל העליון מטעי נשירים, ביניהם נקטרינות, דובדבנים, אפרסקים, וגם 80 דונם תפוחים מכמה זנים: זהוב ומוזהב, גראנד סמיט, סטרקינג וגאלה, המשווקים לכל רחבי הארץ.
"אבא שלי היה פועל בניין", מספר עלם. "כשסיימתי כיתה י"ב, פניתי לחקלאות כי אהבתי את זה. אז החקלאות לא הייתה כמו היום. אז החקלאים היו מרוויחים יותר טוב, החקלאות הייתה טובה וגם אהבתי להיות עצמאי. אני אוהב לראות לא רק את הפירות בסוף התהליך, אלא גם איך שהמטע מתחיל לפרוח. אחד האתגרים בגידולים חקלאיים הוא גם מזג האוויר. בזמן האחרון מזג האוויר קצת מפריע לעצים ולפירות".
פואד, הבן, הצטרף לאביו לפני עשר שנים. "פואד גם עוזר לי במטע וגם מתפעל את בית האריזה שלנו, עוסק במיון התוצרת החקלאית ובשיווק", מספר עלם. "לא הייתי צריך לשכנע אותו להצטרף אליי. הוא אוהב להיות עצמאי, אוהב את העסק הזה וגם רצה להמשיך את דרכי. נכון שיש מצבים שהחקלאות קצת קשה היום, אבל הוא נהנה, ואני כמובן שמח, רוצה שמישהו יחליף אותי".
"מאז שאני זוכר את עצמי, זרקו אותי למים ונתנו לי להיכנס לעניינים. בתקופת התיכון עבדתי במשק, וכשהשתחררתי מהצבא נכנסתי לעסק", אומר מיכאל דדוש, 27, שהצטרף לעבודה החקלאית במשק של סבו, מיכאל ("אני קרוי על שמו"), שבו עובד גם אביו, שושן דדוש. במושב עלמה שבגליל העליון הם ממשיכים את המורשת החקלאית של סבו שהחלה ב־1949, כשעלה ארצה מטריפולי שבלוב, ומגדלים בין היתר דובדבנים, נקטרינה, משמש, אגס, אפרסק וכ־25 דונם של תפוח מזן גאלה.
"פעם היינו משק גדול של תפוח. לאט־לאט הצטמצמנו בתפוח כי הייבוא ומדיניות הממשלה הרגו את ענף התפוח. ממשק של 50 דונם תפוח נשארתי עם 15 דונם, וגם זה ילך ויצטמצם", אומר שמעון מלול, 62, חקלאי שנמצא בענף 45 שנה ועובד כיום עם שני בניו, איתי, 29, ויהודה, 32, במושב שעל שבצפון־מערב רמת הגולן.
התרעות פיקוד העורף