מי שמדמיין את הרופטופים שיש בבנגקוק ובדובאי עלול להתאכזב: כאן לא מדובר בגורד שחקים שכל העיר והים נפרשים למרגלותיו, אלא בנוף של קומה חמישית - מצד אחד רחוב דיזנגוף, מהצד האחר נוף אורבני פתוח יותר. וכשמדובר בחשיכה, השעות שבהן פועל המקום, השמיים הכחולים נעלמים ובמקומם מנצנצים גופי תאורה. על חיסרון הגובה מחפה אוכל עילי, עם טעמים יצריים ולא פלצני.
המנות כאן בינוניות בגודלן - זוג יזדקק לכארבע־חמש מנות כדי לצאת שבע מבלי להשלים את הארוחה בשווארמה יאשקה הסמוכה. אבל כל ביס - גן עדן. התפריט משתנה מדי יום בהתאם לחומרי הגלם הטריים, עובדה שמאתגרת את השף באופן תדיר. רק המחשבה שבכל יום מגיעים סועדים חדשים שעורכים אודישן למנה שהמצאת זה עתה עלולה להלחיץ.
אבל שטראוס יודע את העבודה, על בחורים כמותו אומרים “יש לו יד": הוא יודע לטפל בחומרי הגלם, הוא מכיר את החיבורים שיסעירו אתכם ובעיקר הוא יודע לתבל. החמיצות יושבת כל כך יפה, לצד חריפות מעודנת ומתיקות לא מוגזמת. סשימי אינטיאס היא מנה פופולרית באינספור מסעדות – ובכל זאת, היד של שטראוס מצליחה להפתיע עם יוגורט עזים כבסיס, אבוקדו ופיסטוקים, ותיבול חמצמץ שפוגע בול בפוני (72 שקלים).
יש גם תפריט קוקטיילים מסקרן, ובו בין היתר ליקר תפוזים מושרה בברגמוט (תת־זן של חושחש עם לימון מתוק); ליקר פסיפלורה עם ג’ין טנקירי; והבחירה המתקתקה שלנו - רום מושרה בלבנדר, ליקר משמש ודבש פרחי בר. רגע לפני שתרדו למטה, להתערבב עם האנשים הקטנים שצפיתם בהם מלמעלה, קחו נשימה ארוכה מהבריזה. שנשמע בשורות טובות.
עשרה מזטים מוגשים לשולחן (ללא תשלום לכל המזמין מנה עיקרית, 55 שקלים לאחרים), בהם מטבוחה חמה וסלט חצילים חם שהיו תקווה להמשך נעים כמו זה. אלא שלצד השניים האלה, כל השאר היו בעיקר קלישאות: סלט כרוב סגול, כרוב ירוק, כרוב במיונז, סלט גזר, מטבוחה חריפה, כאלה. זה נחמד, אבל כשמשווים את השולחן למסעדות דגים אחרות - הן במספר המזטים והן לגבי אופיים – התוצאה מעט מעליבה. ללא טחינה, ללא חומוס, ללא כל סלט ירוק, ללא כרובית מטוגנת, דגים מוחמצים, איקרה.
מנות הדגים שהזמנו היו מצוינות בטעמן: הדניס והלברק טריים, עשויים טוב ומתובלים בעדינות. יחד איתם אמורים היו להיות מוגשים תפוחי אדמה אפויים – כך, לפחות, הובטח בתפריט. בפועל קיבלנו חצי(!) תפוח אדמה קטן(!) מקושט בעשבים. סה טו. הילדים נהנו משלוש קציצות קבב וצ’יפס במחיר גבוה עבור מנת ילדים (64 שקלים). על הקינוחים ויתרנו משיקולי תקציב - 65־52 שקלים למנה.
הבטחנו להם שאת הקינוח נאכל כבר בבית. נכון, הגענו בפסח, למסעדה שהצהירה “אנחנו לא מוכרים חמץ אבל אנחנו לא כשרים", אבל ביחס למחיר - זהו עלבון לסועדים. אם אתם מציעים פחות אוכל, לפחות גבו פחות שקלים.
התרעות פיקוד העורף