ומשהגעת, אתה כמעט ואינך זקוק עוד לגלגלים - בשעות הקרובות ודאי, ורצוי הרבה מעבר להן. הכרמל מספק אינספור שבילים רשמיים ובלתי רשמיים, נקודות פיקניק וקפה מסודרות וכאלה שסודרו בעל כורחן, עצים ונופים וארץ יפהפיה שכמעט שכחנו מקיומה. סימני השריפה הארורה ההיא עדיין לא נמחקו כליל על ידי הטבע, ולסימני המלחמה הארורה הזאת ייקח עוד עשורים לדהות, אבל לרגע אחד, לשבת אחת, ליום אחד, אפשר לחלום מחדש על חדש.
ואצלנו, אצלם, אצל כולם, אין חלומות על בטן ריקה.
אלג'וד היא הרבה דברים, ובניגוד למקובל היא טובה בכל אחד ואחד מהם. העסק של משפחת ללאוי המקומית הוקם בשנת 2000 כמאפייה עם מחלקת פטיסרי מתוקה וגאה, ולאחרונה הורחבו התפריטים והוגמשו השעות לכדי מסעדה של ממש.
בין המקור לפיתוחים, בין נקודת ההתחלה לנקודת המחלף הטעימה, מחכה אוכל. פשוטו כמשמעו. אוכל בפורמט של טו-גו ושל טייק-אווי, אוכל בתצורת פתיחת שולחן של תחילת יום או סוף יום, ובוודאי אוכל אידיאלי לאמצעיתו של אותו יום בדיוק, וכל הימים כולם.
אין פה עיצוב מיליונרי ופינפון מיותר, אבל נעים פה, ופשוט פה בקטע הכי מחמם שיש. כך, כשאתם נינוחים, אפשר להישען, ולתכנן את אסטרטגיית ההתנפלות. חומוס, והרבה ממנו, עם שמן זית סמיך וכמעט מתוק, מקלובה בכמה גירסאות, כולל צמחונית על בסיס כרובית שמעליה יוגורט, ליד תבשיל מאלף-מעלף של עלי חוביזה ועולש עם הרבה בצל מטוגן ומתחת בצק שסופג הכול, ואז מין מלנזנה עם רוטב עגבניות וגרגירי חומוס, או סלט טאובלה קצוץ וי-ר-ו-ק.
התוצאה, עם זאת, שמה קץ לספקנות האתגרית הזאת, וקבלות על כל השאר. טעים פה מבוקר עד ערב, מדהים פה עם ליקוטים "ודברים שהטבע נותן", כפי שסמואל אומר בחיוך ומרשים לראות איך ידע שעובר מדור לדור אינו פועל רק תיאורטית, אלא ממש מכסה את הצלחת בטעמים, בצבעים, בחוכמה. כשמסתכלים עליה עניינית, זאת נקודה קטנה בתוך יישוב קטן בתוך ארץ קטנה. כשמרחיבים קצת את הפריזמה, מגלים עולם ומלואו.
התרעות פיקוד העורף