המונח "סיור קולינרי" פחות ראוי למסע שעובר מי שמגיע לראשונה לדאלית אל כרמל לסיבוב טעימות שווארמה, זה הרגיש יותר כמו מרדף. מרדף אחרי ה"מנה הטעימה בישראל". הרי מדובר בעניין של זמן עד שחובב שווארמה אמיתי יעשה את דרכו לפנינה החבויה בין הרי הכרמל, במיוחד בעידן שבו שמועות נוסעות בנתיב המהיר של הרשתות החברתיות. מסקנה: שווארמיות כמו שמצאנו בדאלית אל כרמל, לא יכולות להישמר בסוד לזמן רב.
כיום, בזכות אותן רשתות חברתיות, מרבית המקומות שאציין כבר מוכרים ודאי אצל כל מי שמעז לכנות את עצמו חובב שווארמה אמיתי, תואר שכבר לא כל כך פשוט להשיג בישראל. המרדף אחר מנת השווארמה המושלמת, הביא ישראלים רבים להניע לא פעם את הרכב ולהגיע לנקודות מרוחקות על המפה ולדגום מפה ומשם, רק כדי שיוכלו לחזור לחבריהם ולהגיד להם: שומעים? מצאתי את הפיתה המושלמת.
המקצוענים כבר הבינו שלהניח דפי בשר אחד על השני, לשים על שיפוד ולחתוך כבר לא מספק את רוב הישראלים, ודאי לא את אלו שבאמת אוהבים את מאכל הרחוב הכה פשוט, על פניו, וטעמו מכאן ומכאן. ויש לא מעט כאלו. ברשתות החברתיות נוצרו בשנים האחרונות קבוצות רבות ייעודיות לחובבי אוכל וביניהן, קבוצות מיועדות למאכל אחד בלבד, השווארמה כמובן.
הקבוצות שנפתחו מונות עשרות ולפעמים מאות אלפי חברים, שדואגים לעדכן את חברי הקבוצה בכל מקום חדש שנפתח, כל ביקורת שיש להם על השווארמה האחרונה שאכלו, המלצות ועוד ועוד. חלק מהביקורות נראו כאילו נכתבו על ידי מקצוענים של ממש, ואהבתם לבשר החתוך בתוך פיתה (או לאפה), ניכרת.
הביס הראשון, אלוהים אדירים, רק מי שאכל מספיק מנות שווארמה בחייו, יבין. מדובר בבשר כבש ברמה גבוהה, בצלייה מושלמת כאשר לתוך הפיתה נכנס בשר משני גלגלים, כאשר הוא מגרד מהאחד בשר שנחרך מעט יותר, ומהשני שמעט עסיסי ואדמדם יותר, כדי שבביס אחד נוכל ליהנות מכל העולמות, ואכן נהנינו מכל העולמות, גם כאלו שלא ידענו שקיימים. שתיקה רועמת ליוותה את חצי הפיתה הראשון, שנדחס לקיבה כלא היה. עד שמישהו העז סוף סוף להוציא מילה מהפה - זו הייתה שאלה.
לא אלאה את עצמי בדירוגים מיותרים, מאחר ומדובר אמנם בשלוש שווארמיות, אך כל אחת מהן היא חוויה שונה בפני עצמה. כן אגיד שבחוויה הכללית, ל"אלבאשא" יש אצלי יתרון קל על כל השאר, לא רק משלושת המקומות שציינתי, אלא בישראל. וכמובן, בנוסף להם, יש עוד שלל מקומות בדאלית אל כרמל ששווה לחלוטין להגיע בשבילם. בירת השווארמה של ישראל כבר אמרנו? אז ליפים, האמיצים והרעבים מביניכם שעדיין לא הניעו את הרכב, "סעו לשלום, המפתחות בפנים".