קונתאי, תל אביב
לדבריו, "ניכנס עכשיו לתקופת שיפוץ וארגון קצרה ואחריה אני מתכנן להביא את היכולות שלי - ורק שלי - למקום. במהלך השנים הבנתי שיש הרבה אנשים שרוצים לאכול את האוכל שלי בצורה קלילה יותר ונגישה יותר מהיבה, ובדיוק מקום כזה אני הולך לפתוח שם. מאחל הצלחה לתומאס בהמשך דרכו".
אדמתי, תל אביב
"זה לא חזון שנשבר, אלא מציאות שנכפתה", נכתב בהודעת הסיום שלה, ובה קריאה לקהל להגיע לשבוע אחרון במוד האפי האוור קולקטיבי, "נפתחנו מתוך רצון לגעת באדמה המקומית, לזקק עונה לטעמים, ולתת מקום לבישול שמבוסס על חומרי גלם מקומיים, אנשים מקומיים, וסיפורים מקומיים. מאז עברו רק כמה חודשים, ובכל זאת, נדמה שעברו שנים.
"בין מלחמה מתמשכת למציאות כלכלית מטלטלת, בין עליית מחירים מתמדת למחסור בידיים עובדות - גם מקום כמו 'אדמתי', שנבנה באהבה ודיוק, נאלץ לעצור לרגע ולבחון את המשך הדרך. אנחנו לא נפרדים בשקט - אלא מבקשים לסיים נכון. זה לא עניין של כישלון, אלא של הקשר וזמן. הקמנו מקום שנגע בלב של אנשים, וזו זכות גדולה. עכשיו, כשברור שצריך לעצור, אנחנו רוצים לעשות זאת באחריות ובכבוד - ולסיים חזק ככל האפשר".
זופה, תל אביב
פרדס, תל אביב
"ההחלטה על השהיית הפעילות התקבלה על אף אינספור ביקורות מהללות, בעקבות אתגרים משמעותיים בגיוס ושימור כוח אדם מקצועי", נכתב בהודעה הכואבת, "למרות האתגרים ועם הפנים קדימה, המסעדה צפויה לשוב לפעילות לקראת הקיץ, לאחר גיוס עובדים נרחב במתכונת חדשה ומפתיעה. עד פתיחתה המחודשת תפעל המסעדה לאירועים פרטיים בלבד".
וונג, תל אביב
הדיינר איטלו-אמריקנו, תל אביב
מה שהתחיל לפני כ-14 שנים כדיינר של גוצ'ה, והפך עם הזמן למזללה אמריקנית-איטלקית מושחתת אף יותר (זכורה ההבלחה המטריפה של המורטצה), סוגר דלתות בצל עבודות הרכבת הקלה הטוטאליות על רחוב אבן גבירול. ארוחת התנפלות אחרונה בהחלט תוגש בשבת, 11 בינואר.
"בסופו של יום, העבודות שנמשכות ונמתחות ומסרבות להסתיים הכריעו אותנו (כמו גם עסקים רבים ברחוב שפעם היה מרחובות הדגל של העיר)", נכתב בפוסט הפרידה, "אם זו הייתה זוגיות, היינו אומרים 'זה לא אנחנו, זו היא' (הרכבת. אגב, נת"ע, יש צפי?). אבל בינינו, אנחנו טיפוסים זוגיים, ולא שוללים קאמבק במקום אחר, בזמן אחר".
ויקי כריסטינה, תל אביב
אחת המסעדות החזקות, המשגשגות והשמחות בעיר נפרדת ממתחם התחנה לאחר עשור וחצי של אפיל ישראלי-ספרדי שדיבר היטב לתיירים, ולתיירים ברוחם. ויקי כריסטינה הבליטה מימיה הראשונים עיצוב ברצלונאי ברוחו, שילבה טאפאסים וקריצות אירופאיות אחרות, והפקידה לאחרונה את מושכות המטבח בידיו של ברק אביטל.
בלאדי שיק ושווארמה וייסברג, תל אביב
משק עפאים, תל אביב
ההרפתקה האורבנית של הדיי עפאים ואנשיו הסתיימה באבחה מהירה למדי, לא יותר מחודשים ספורים לאחר פתיחת הדלתות במפלס הרחוב של מלון דה ג'ורג' בתל אביב. "המקום הזה איננו הראשון ואיננו האחרון שנפגע מהמלחמה הממושכת ומכישלונה של ממשלת המחדל ותילי מילים כבר נכתבו על המשבר בתיירות ובענפי האירוח ועוד. אבל אנחנו הרי חזקים. אנחנו חקלאים העמלים כל יום להוציא לחם מן הארץ ואין לנו את הפריבילגיה לעצור באמת", נכתב בפוסט הפרידה.
"העזים ממשיכות לתת חלב והתרנגולות ביצים, הגפן והזית עולים ומתחזקים, הפרי כבד על הבדים. יתר בתי-הקפה והמקומות שלנו ביפו ובירושלים, בעדנה, בהנסן, בבית הכרם ובמוזיאון ישראל, שנפתחו לפני המלחמה, עובדים ופועלים ומביאים את התוצרת מדי יום מהמשק אל העיר", כתבו בהמשך.
מילות הסיכום הבהירו כי "זה לא עלינו. זה על 101 החטופות והחטופים שנמקים עדיין במנהרות חמאס בגלל מחדלי ממשלת החורבן והעומד בראשה, זה על משפחות אלפי הנרצחות והנרצחים, הנופלות והנופלים שחייהן נקרעו לעד, זה על עשרות הקהילות העקורות והנודדות, על אלפי השורדים והשורדות המתמודדים מדי יום עם אובדן האמון ועם הפחד".
"לאנשים כמונו אין את הזכות להתלונן כשזעקת אחיותינו ואחינו, הורינו וילדינו מן המרתפים מהדהדת מדי יום ומדי שעה. אנחנו נתגבר ונשוב לפתוח עם בוא האביב, זה המטאורולגי או זה המדיני, הראשון מביניהם שיגיע. בינתיים אנחנו אומרים תודה לכן ולכם שביקרתם ואספתם את התוצרת מן המדפים", מסרו מהמסעדה.
קילומטראז', תל אביב
גורדוס, חולון
מסעדת השחיתויות וההגזמות בפארק פרס הודיעה על סגירה לאחר תשע שנות פעילות, וקלוריות. "לפעמים החגיגה נגמרת", נכתב בפוסט הפרידה שלה שתיאר "תקופה מטורפת של עליות ומורדות" והוקיר תודה על "הזכות להיות מקום מפלט עבור עשרות אלפי סועדים ומשפחות שחגגו פה רגעים שמחים, וגם מקום פרנסתם של מאות".
קפה דו סוליי וקפה חמניה בזל, תל אביב
קבוצת בוקה לא רגילה במהלכים כאלה, אך זמנים לא רגילים מובילים כנראה להחלטות קשות, בדמות סגירת הבראסרי החדש מאוד שלה בצפון העיר, ואיתו הודעה על סיום הפעילות של ספוט הקפה והוולנס בשכונה שבצפון הישן.