מסעדה תאילנדית חדשה בנתניה הפכה לחובה עבור חובבי המטבח האסייתי הקלאסי. מהשף שמאחורי טייגר לילי ושפית תאילנדית אותנטית - חוויה קולינרית שמזכירה טיול בבנגקוק ומצדיקה לגמרי את הנסיעה
לפעמים הפתעות הכי טובות מחכות לנו במקומות הכי לא צפויים. מסעדת צ'אטוצ'אק בנתניה, שנפתחה בשנה האחרונה, היא אחת מאותן הפתעות נדירות שמזכירות לנו למה כדאי לצאת מהבועה התל אביבית ולחקור מסעדות חדשות.
בתור מי שמכיר לא מעט מסעדות תאילנדיות בתל אביב, הגעתי לצ'אטוצ'אק עם ציפיות מתונות. הרי מה יכולה להציע מסעדה בנתניה שלא נמצא במקומות המוכרים? התשובה התבררה די מהר: הרבה מאוד.
מה מיוחד במקום הזה?
המסעדה, פרי יצירתם של השף יניר גרין (שמוביל את טייגר לילי מעל עשור) והשפית אנותאי גילור - בת למשפחת מסעדנים תאילנדיים - מצליחה לייצר משהו שקשה למצוא: אותנטיות אמיתית מבלי לוותר על רמה גבוהה של ביצוע.
השילוב הזה בין מקצועיות ישראלית לידע מסורתי תאילנדי מורגש כבר מהרגע שאתם נכנסים. עוד לפני שאתם מגיעים לשולחן, השביל הרחב והפרחוני מכין אתכם לחוויה מיוחדת. משני צדיו ריהוט במבוק שהובא במיוחד מתאילנד שיוצר אווירה של ריזורט טרופי ולא של מסעדה בשכונת תעשייה.
הפנים? חלל מרווח שיכול להכיל כ-80 מקומות ישיבה ומרפסת רחבת ידיים, עוצב בסגנון ריזורט שמרגיש יותר כמו נופש מאשר סתם ארוחה. אין כאן את הצפיפות הרגילה של מסעדות במרכז, ואין את התחושה הסטרילית של רוב המסעדות החדשות. במקום זה יש משהו חם ומזמין שגורם לך להרפות מהרגע הראשון.
איך זה בפועל?
ישבנו בחלל המרכזי של צ'אטוצ'אק והזמנו כמה מנות לחלוקה. אחת הדרכים הטובות לבחון מסעדה תאילנדית זה להתחיל עם הסלטים - הם מעידים על רעננות החומרים ועל הבנת הטעמים הבסיסיים.
התחלנו עם סלט מנגו ירוק - גרסה מרעננת ופריכה של הסום טאם הקלאסי. מה שהרשים פה זה האיזון המושלם בין מתוק, חמוץ וחריף. הירקות היו פרוסים דק ובדיוק הרמה הנכונה של בשלות, והתבלינים לא כיסו על הטעם הטבעי אלא השלימו אותו. זה הסוג של סלט שיכול להיות סתמי במקומות לא מוצלחים, אבל כאן הוא היה מתובל נכון ומעורר תיאבון.
לביבות השרימפס הגיעו חמות ופריכות, עם טעם ים בולט שלא נעלם מתחת למרקם. הבצק עצמו היה קליל ולא שמנוני, והשרימפס בתוכו היה טרי. גם הגיוזה עוף שהזמנו הייתה הפתעה נעימה - הביצוע היה מעולה. הבצק היה דק ועדין, המילוי עשיר וטעים, והצריבה בדיוק ברמה הנכונה. זו הסוג של מנה שפותחת את החיך לקראת המנות הבאות ולא הכבידה.
הפאד סי יו עם אונטריב היה מה שמצפים ממנה כזו במקום איכותי: אטריות שטוחות מושלמות, מוקפצות בחום גבוה עם ירקות שנשארו פריכים ובשר רך ועסיסי. הציפוי של רוטב סויה מתקתק היה מדויק - לא יותר מדי ולא פחות, והכל הגיע לשולחן חם ומעושן.
הכוכבת של הערב הייתה הפאננג בקר - קארי עשיר ומורכב שהראה את כל היכולת של המטבח. הבשר היה רך עד כדי כך שהוא נמס בפה, והרוטב היה עמוק ומורכב - רוטב עשיר שלא היה מתקתק מדי, עם שכבות של תבלינים שהתגלו אחת אחרי השנייה. זו הסוג של מנה שמזכירה לך למה המטבח התאילנדי הוא אחד הטובים בעולם, ולמה כדאי להזמין את הגרסה הטובה במקום להסתפק בקארי רגיל.
הקינוח שמסיים בגדול
הבננה לוטי עם הטוויסט המיוחד של המקום הייתה סיום מושלם לארוחה. במקום הגרסה הסטנדרטית שמכירים ברוב המסעדות התאילנדיות, כאן יש גישה יותר מתוחכמת למנה המסורתית. הקינוח הצליח להיות מתיחה מבלי להיות כבד, עם האיזון הנכון בין מתיקות לטקסטורות שונות.
שתינו קוקטייל "צאטו גרין" - אחד מהקוקטיילים המיוחדים של המקום. הברמן כאן יודע מה הוא עושה, והקוקטייל היה מרענן ומורכב בצורה שהשלימה את הארוחה במקום להתחרות איתה. זה לא קוקטייל שמטרתו להשכיר אלא להשלים את החוויה הקולינרית.
אחד הדברים שהכי הפתיעו זה רמת השירות. הצוות פה מקצועי מבלי להיות פורמלי מדי, ובעיקר - הם מכירים את התפריט. כששאלנו על המנות קיבלנו תשובות מפורטות ומועילות, לא סתם "הכל טעים". המלצותיהם היו נכונות, והקצב של ההגשה היה מדויק - לא מהיר מדי ולא איטי.
יש פה תחושה של מקום שמכבד את האורחים שלו ומתייחס לארוחה כאל חוויה, לא סתם כאל עסקה מסחרית.
בשורה התחתונה? במחירים שמתחילים סביב 50-60 שקל למנה ראשונה, זה לא זול, אבל הרמה מצדיקה לגמרי את המחיר. בהשוואה למסעדות תאילנדיות ברמה דומה בתל אביב, המחירים כאן אפילו סבירים יותר, והחוויה הכללית מרגישה יותר אישית ופחות תאגידית.
יש כאן תחושה של מקום שמכבד את המסורת התאילנדית מבלי לוותר על איכות הביצוע. זה לא מקום שמנסה להיות יותר חכם מהמטבח עליו הוא מבוסס, אבל גם לא מקום שמסתפק בסטנדרטים נמוכים בתירוץ של "אותנטיות".
התרעות פיקוד העורף