בפנים, באבא מגיש גם פסטות, פנה ברוטב עגבניות ב-40 שקלים, רביולי במילוי גבינה ב-45, ויש גם תעוזה: פיצה טוניסאית, פיצה סביח ואפילו פיצה אלפרדו. אבל בינתיים, מי שנכנס, בדרך כלל בא בשביל הדיל.
למי שבא בלי משפחה, גם "סלייס" של פיצה על הדרך בעשרה שקלים עם טרופית בשלושה שקלים נוספים יכולה לעשות את העבודה. בחוץ, שני ילדים אוכלים משולש גבינה נמתחת ומצחקקים. אחד מהם אומר: “כמו הפיצה של ההוא בטלוויזיה”. “כן, רק בלי הפרסומות״, השיבה לו אמו, מחייכת.
פיצה באבא לא מתיימרת להיות הטובה בעיר, אבל היא מדויקת במקומות הנכונים: חמה, טעימה, נדיבה במחיר, ובעיקר, מרגישה כמו חיבוק להורים שנמאס להם לשלם 80 שקל על מגש ולהישאר רעבים.
אז אם אתם באזור רמת אביב ג׳, בין קניית חולצה לישיבה לקפה, אולי תעצרו רגע בבאבא. שתי פיצות, חמישים שקלים, ולפחות חצי שעה של שקט בבית
התרעות פיקוד העורף