אבל הסיפור האמיתי כאן הוא לא רק על הצלחת אלא על מה שמסביב. תל אביב היא עיר שבה קפה ומאפה עולים לא פעם יותר מסטייק כאן. וכשאתה עומד בתור ורואה אנשים שמגרדים עודף מהכיס ומקבלים ארוחה חמה, יש בזה משהו כמעט מהפכני.
הדוכן הזה לא ישנה את עולם הקולינריה, אבל כן משנה משהו אחר - את תחושת האפשרי. שעדיין אפשר לאכול טוב במחיר שפוי, שעדיין יש פינות בתל אביב שלא שכחו את האנשים שלא עובדים בהייטק. ואם נשבר המזלג? אז נבקש עוד אחד. או שנאכל בידיים.