מסעדת ״בינדלה״ חוגגת שנה. בתקופת הישרדות כלכלית-חברתית, שבה כל מסעדה שלישית בישראל נסגרת כבר במהלך השנה הראשונה לפעילותה, מדובר בהישג. אלא ש״בינדלה״ לא כאן על מנת להסתפק בחגיגות ימי הולדת שנה, שנתיים או שלוש, אלא רצה למרחקים ארוכים -והיא, כנראה, עוד תחגוג כאן את חגיגות בר המצווה, אולי אף יותר. כמו שאומרים על סתיו שפיר - היא כאן כדי להישאר.
כדי להבין מדוע נכון לה עתיד ורוד, חפרנו קצת בשורשים ובשותפים, ומצאנו שלוש סיבות מרכזיות שגורמות להצלחתה הגדולה, במלואת שנה להיווסדה.
הסיבה הראשונה היא המסורת. ״בינדלה״ היא האחות הקטנה של רשת מסעדות ענפה בשווייץ. ליתר דיוק, 41 מסעדות של משפחת בינדלה מפוזרות במדינה הנייטרלית והמאופקת הזו. מאחורי ״בינדלה״ הישראלית -היחידה, אגב, שנושאת את שם המשפחה מחוץ לגבולות שווייץ - יש גב כלכלי איתן ומסורת קולינרית עתיקת יומין.
השוויצרים החביבים האלה יודעים מה הם עושים, יודעים איך לבשל, יודעים לתת שירות מקצועי, ומעל לכל - יודעים איך להפוך את האכילה במסעדות שלהם לחוויה רב-חושית, כזו שלא מסתפקת במנות טריות ויצירתיות, אלא מספקת גם את ה״מעבר״ -מוזיקה, אווירה, שירות מקצועי ומוקפד וקהל לקוחות של אנשים יפים.
הסיבה השלישית היא האוכל. אומנם משפחת ״בינדלה״ שווייצרית, אבל האוכל הוא איטלקי. אף אחת מ-41 המסעדות שלה בשווייץ אינה מגישה אוכל שווייצרי, ודי ברור מדוע: פונדו - זה מה שיש למטבח השווייצרי המסורתי להציע.
בהשפעת המדינה השכנה הוותיקה, האוכל האיטלקי הוא הדומיננטי ברחבי שווייץ (אם כי יש השפעה גם מהצד הגרמני). גם בארץ מוגשות מנות איטלקיות אותנטיות, קלאסיות, טעימות - לעתים עם פרשנות מזרח-תיכונית של שף סופר.
נראה אתכם לא מתגרים למקרא המנות הבאות: אניולוטי בעבודת יד במילוי תרד, ריקוטה, גרידת לימון, אספרגוס, חמאה שרופה, מרווה ופרמזן (69 שקל); פפרדלה ראגו טלה עם ירקות שורש, עגבניות, שום, נענע, צ׳ילי וריקוטה פרסקה (78 שקל); או סקלופיני לימון של נתחי שייטל עגל, רוטב יין לבן, לימון, חמאה, צלפים ופטרוזיליה (79 שקל).
אז ״בינדלה״ חוגגת שנה. כפי שאמר הרצל בבזל, שווייץ: אם תרצו, אין זו אגדה. •
התרעות פיקוד העורף