בנייני האומה, ירושלים, אמצע חודש מרץ. בפנים נערמים ארגזי יין, המזנון מציע סושי כשר לצד בייגלה ירושלמי קלאסי. נציגי המכירות לבשו חג, ואילו הנציגות האריכו את שמלותיהן. ג'ינס כמעט לא נראה במתחם, גם לא צוותי טלוויזיה שמגיעים לרוב לסקר אירועים שכאלה: יריד היין הכשר 2016 יצא לדרך.
רוב היינות שנמכרים בישראל (לפי הערכות גורמים בענף, מעל 60%) נקנים בחודשיים: בחודש שלפני חג הפסח ובחודש שמתחיל כשבועיים לפני ראש השנה וגולש אל החגים. במדינה שבה אין כמעט תרבות שתייה של יין, הפכו ההתכנסויות המשפחתיות של ארוחות החג לאבן השואבת של התעשייה כולה.
בשאר ימות השנה הישראלים, למעט שכבה קטנה יחסית של חובבי יין אמיתיים, צורכים את היין שלהם בעיקר למטרות קידוש. זה לא אומר בהכרח שמדובר בתירוש או ביין קידוש מתוק, אבל עדיין: רוב היינות בישראל נצרכים בסופרמרקטים (ולא ברשתות ובחנויות היין), ורובם שייכים לקטגוריית "4 ב־100".
אלא שבעוד חילונים ומסורתיים מתחילים ברכישת יין כשבועיים־שלושה לפני הפסח, הרי שאצל הציבור הדתי, וביתר שאת החרדי, מתחיל התהליך מוקדם הרבה יותר. "עונת היין" שלהם נפתחת כבר לקראת פורים, היום היחיד בשנה שבו מצווה לשתות "עד דלא ידע".
"גם, אבל בישראל יש שישה מיליון יהודים ובעולם עוד שבעה־שמונה מיליון, חלק גדול מהם בעל אמצעים".
גבהרד התחיל את הרומן שלו עם היין ביקב צרעה, הוא הועסק כמשגיח כשרות ביקב פלם ולצד היינן והבעלים גולן פלם העביר את תהליך ההכשרה של היקב. בנוסף על כתיבתו באתר "חרדים 10", הוא מארגן ערבי טעימות מודרכים לציבור הדתי והחרדי. אם חשב מישהו שבקבוקי היין היקרים הם נחלתם של החרדים העשירים בלבד, הרי שגבהרד פותח צוהר נוסף אל הרגלי הצריכה של "המגזר": "לפעמים רואים גם אברך שחי מקצבה של 2,000 שקל בחודש משקיע ביין טוב. במשך כל השבוע הוא נאלץ לחסוך ולהצטמצם, אבל לקראת שבת הוא ישקיע ביין טוב".
לאוזניים חילוניות ותל אביביות, שמזהות את רעידות המשנה של ההתנתקות בתופעות קיצוניות כמו נוער הגבעות, קצת מוזר לשמוע עדות מבפנים על כך שתופעת הלוואי העיקרית שלה הייתה התקרבות לאורח החיים החילוני, אבל לפחות על פי בן שושן, עיקר הסיפור הוא שהדתיים־לאומיים פשוט התברגנו.
בן שושן צודק: את הר ברכה כבר מנינו, אבל אם יש משהו שגילו היקבים הגדולים עוד לפני שגילו את הקהל הדתי, הרי שאלה הם הכרמים באזור יהודה. גם חובבי יין שמאלנים, שמחרימים מוצרים מההתנחלויות, שותים לא מעט יין שאולי מיוצר בתחומי הקו הירוק, אבל מקורו בענבים שגדלו מעברו המזרחי.
"זה נכון שאנחנו פחות דתיים מההורים, אבל יש גם תנועת מטוטלת, כך שיכול להיות שהדור הבא יהיה כבר דתי יותר. מעבר לכך, אני לא רואה את זה רק כפחות דתי, אלא חושב שפעם אנשים שרצו ליהנות קצת מהחיים היו מפסיקים להיות דתיים. עכשיו, כחלק מהפתיחות, יש להם הזדמנות להישאר דתיים".
"בהחלט. פעם היינו נפגשים בהפגנות, היום אנחנו נפגשים בפאבים. גם בסעודת שישי: מסיימים עם האוכל, אומרים דבר תורה ועוברים לוויסקי וליין. אני לא יכול להרשות לעצמי לא להחזיק כמה בקבוקים בבית, אחרת מה אציע לחברים שלי לשתות כשיבואו לבקר?".
קשה שלא להבחין בגידול צריכת היין והמשקאות האלכוהוליים במגזר הדתי והחרדי, תופעה שאינה מנותקת מעליית כוחם הפוליטי והשיפור במעמדם הסוציו-אקונומי. אך בעוד נדמה כי במישור הפוליטי המגמה הזאת משמשת נושא לוויכוח, בענף היין יש תמימות דעים: עם כל הכבוד למסעדות של תל אביב, עתידה של תעשיית היין הישראלית נמצא בשוק הכשר.
התרעות פיקוד העורף